חג שמח לכולן!
ירדתי למטה קצת מתרגשת לקראת היום שלי עם מייק. אני כל כך רוצה להרגיש קצת מהעבר שלי לפני שאריק בא ואני יודעת שהיום הזה יעשה את העבודה.
חיוך ישר עלה על פני כשראיתי את מייק עומד בגרם המדרגות ומחייך אלי עם הג'קט הרופף שלו והמכנס הקצר שחושף את רגליו הלבנות .
"מייק" אמרתי מאושרת וקפצתי עליו מהמדרגה השלישית
"בוקר טוב גם לך בל" הוא אמר מצחקק ומניח אותי על הקרקע
"בוקר טוב" אמרתי וקולי נשמע כמו ילדה קטנה ומאושרת "נלך?" שאלתי והכנתי את ידי לידו
"כן" הוא אמר עדיין חיוך נישא על פניו "רגע בל-" הוא אמר
"בל!" לונה קפצה עלי מהסלון בהפתעה "יום הולדת שמח!" אה כן זה גם יום ההולדת שלי אבל אני לא מסתכלת עליו כאל תאריך חשוב כי גם ככה רק חמישה אנשים חוגגים לי אותו באמת
"לונה" אמרתי בחצי חיוך "גם את פה" הבטתי לשנייה במייק ואז שוב בלונה . נשמתי עמוק "הולכים?" יצאנו מהבית ,לא מפתיע אותי שנורה וג'ייק לא נשארו במיוחד ליום ההולדת שלי-אני גם לא מצפה מהם לעשות זאת הם בטח יחגגו לי בערב .
לונה התקדמה מלפננו והחלה לדבר על כמה שהיא שמחה שאני סוף סוף בת 17 וכמה היא מחכה ששנינו נהיה בנות 17 ונוכל להיות ביחד בשעת עוצר תואמת למרות שאני דיי מבוגרת מהבנות בכיתה שלי וכרגע אני היחידה שבת 17 מהבנות בכיתה וגם מהבנים
"מצטער בל אני יודע שזה לא התכנון שלנו" מייק לחש לי
"זה בסדר" החוותי בידי לביטול הסליחה
"היא שאלה מה נעשה לך ליום ההולדת ואמרתי לה שכרגיל אנחנו-"
"אמרתי שזה בסדר מייק " אמרתי בשקט ובקול יבש
"יואו גם את מתרגשת כמוני?!" לונה נעצרה וכמעט ונתקעתי בה . שערה הבלונדיני בצורת קארה קפץ מצד לצד. למרות שהגוף שלה היה קטן כל כך והקול שלה גבוהה וקופצני מייק איתה ועלי לכבד את זה כי היא גם החברה הכי טובה שלי
"בטח" חייכתי והבטתי למרחק ,עוד כמה דקות אנחנו שם-איפה שקיוויתי שארגיש איזבל הישנה וכעת כשלונה פה אני אל חושבת שאזכה לכך שוב.
הגענו אל האגם הקפוא,לקח לנו זמן להגיע ורוב הקרח כבר נמס
"מבאס" מייק אמר
"זה בסדר אנחנו רואים את זה כל שנה זה כבר לא משנה "
"בטח שזה משנה בל זה יום ההולדת שלך וזה מה שאנחנו עושים כל שנה ביום ההולדת שלך"
"טוב תוציא את האוכל אני מתה מרעב" ניסיתי לעודד אותו שזה לא משנה לי
"אופס" לונה אמרה בשקט ושנינו מייד הבטנו בה "כל כך התרגשתי מהיום ששכחתי את הסלסלה ליד הארון בגדים שלי
"לונה" מייק הזעיף את פניו
"סליחה"
"זה בסדר-"
"לא זה לא בסדר,לונה גשי לקחת את זה מהבית בבקשה" לונה הביטה בו מופתעת שמבקש ממנה זו והנהנה לציות
"טוב אני כבר באה" היא אמרה בשקט והסתלקה משם
"לא היית צריך לשלוח אותה לשם בחזרה"
"האמת" הוא פרש את הסדין על הדשא הלבן-ירוק "ראיתי שהיא שכחה את הסלסלה וחשבתי להשתמש בזה כתירוץ שנישאר לבד" הוא הרים את ראשו אלי,טפח על הצד הריק של הסדין לידו וחייך אלי חיוך ממזרי . הנדתי בראש בחיוך והתיישבתי לידו
"אתה יכול להיות רשע שאתה רוצה"
"אני יודע שאת לא רוצה את לונה פה כי זה קטע שלנו ולא יכולתי להגיד לה את זה"
שנינו הבטנו איך הקרח האחרון על האגם נמס לאט לאט והאגם מנצנץ בכולו מאור השמש
"אתה זוכר את הפעם הראשונה שבאנו לפה? איך החלטנו שזה כל כך יפה שחייבים לעשות את זה כל שנה"הבטתי בו מחכה לתשובה
"בטח שאני זוכר" הוא הביט באגם והכחול ניצנץ בעיניו החומות "זו היה הרגע בו התאהבתי בך" פיו התעקל לחיוך מבוייש מעט וגם אני הפנתי את ראשי לכיוון האגם
"אה נכון" הוא הקפיץ אותי מהמקום "תעצמי עיניים ותושיטי לי את היד" הוא אמר מחייך ומרוצה מעצמו
"אוקי" אמרתי בשקט מקווה שלא ישים לי טבעת על היד או משהו דומה
"הרגשתי בידו המחוספסת אוחזת בידו וידו השנייה עוברת לאורך הזרועה ומשחררת משהו שמחליק על ידי
פקחתי את עיני ולא האמנתי למה שראיתי "הצמיד"
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
