נשארתי עומדת עם גבי אל סאורן ויכולתי להרגיש בנוכחותו ובריח הורדים שאפף אותו בצורה כל כל חזקה
הסתובבתי והבטתי בו שוב. שערו היה ארוך ושחור. ממש ארוך. ועיניו מלוכסנות אבל רק מעט מזכירות את עיניו של מריאן.
"נלך?" הוא הושיט לי את ידו. העברתי חלק מהשיער אל מאחורי האוזן והושטתי את היד בחשדניות. האופי והנוכחות שלו האמת מרגיעה מאוד ואני מרגישה שלא יכול לפגוע בי,ולא נראה שהוא גם רוצה.
הסתובבנו בין האוהלים. המהומה שכריסטינה עשתה גרמה לכמה מהפראים להתפזר אבל עדיין אפשר לראות כמה משפחות רוקדות סביב המדורה
"שתביני" הוא פתח בדיבור "אנחנו לא מרבים לקחת שבויים אבל לפרוץ אלינו בזמן שאנחנו חוגגים את הסתיו זה פוגע בנו. הסתיו מסמל את כל הנופלים שלנו שכמו העלים שנופלים בסתיו כך גם הם נפלו יפים ובשקט נפשי" הוא הביט לשמיים. הירח היה גדול וסביבו מאות כוכבים. לא רואים את הכוכבים בברור בנמיה. אומרים שפעם הירח היה יותר קרוב אבל עכשיו הוא נראה פצפון כמעט כמו הכוכבים.
"אני לא היא" אמרתי בנוקשות למרות שלא האמנתי לעצמי "אני לא.....איזבלה"
"הו," הוא הסתובב אלי ואחז בסנטרי כדי שאביט בו "אני מאמין שאת כן היא"
"אבל אני לא" הסתתי את פני מידו "אני מתיישבת ותמיד הייתי מתיישבת"
פיו התעקל לחצי חיוך "את לא מאמינה לזה נכון?"
"איך זה יכול להיות שאני איזבלה? אריק הרי הר-" עצרתי את עצמי,ואם זה סוד? ואם הוא לא רוצה שאספר שהוא הרג אותה? אני אפילו לא יועדת איך הוא עשה את זה.
"אריק היה ילד איזבלה,הוא יכל לדמיין כל דבר. אני מאמין שהם הרגו את אימך וחטפו אותך,למה? אני לא יודע אבל אני מתכוון לגלות"
"איך?" חיפשת בפניו כל רמז אבל שום דבר
"חיפשתי אותך רבות איזבלה" סאורן התקרב אלי ויכולתי לראות את האוויר מפיו נכנס ויוצא כאוויר קר ולבן . הוא הסיט טלטל אחד ממצחי וחשף את הצלקת "איך זה הגיוני שאת לא זוכרת" נראה כאילו הוא מחפש תשובות,ואני נתתי לו לחפש אותך
"איזבל" סובבתי את ראשי וגם סאורן את ראשו. אריק נראה תשוש ועצבני משיחתו עם אביו.
"הוא רוצה לדבר איתך,ועם מייק " הנהנתי ורצתי לקרוא למייק.
מייק ישב על הדשא ודיבר עם קטלין שצחקה בקול רם ממש עד ששמעתי אותה עוד לפני שהתקרבתי "מייק!" צעקתי לו מרחוק ונופפתי. הוא צמצם את עיניו והבין שזו אני. במהרה הוא קם ורץ אלי
"בוא,הולכים למנהיג הפראים"
נעמדנו שנינו צמודים אחד אל השני. אריק נשען על משהו שנראה כמו סוג של תיבה. סאורן לא נכח גם לא קטלין.
"אתם מבינים שמדובר בהסגת גבול נכון?"
"כן אדוני ואני יודעת שהסתיו מסמל את הנופלים וזה נוראי שמתיישב בא אלייכם דווקא עכשיו אבל-"
"אני לא סיימתי לדבר" שמעתי את אריק מגחך קצת. השתתקתי ישר
"אנחנו בדרך כלל לא שומרים שבויים כידוע לך אבל הפעם זה היה ממש מוגזם. חוץ מזה היא לא נראת לי אחת שאפשר לבטוח בה" אריק שוב גיחך והבטתי בו בכעס
"סליחה אבל אפשר לומר משהו" נראה שמריאן תעניין "כריסטינה אומנם לא חברה שלנו אבל אנחנו מכירים אותה היטב,והיא שיכורה עכשיו אז אני מאמין שהיא לא תזכור כלום בבוקר וגם אם כן אף אחד לא יאמין לה כי כולם יודעים שהיא משתכרת " מראין הביט בו וידעתי שזה לא עוזר.אריק נשם עמוק "בנוסף יש לנו חברה בית שתוכל להעיד שהיינו איתה אתמול" מריאן נראה חושב. הוא הביט במייק בקשב רב וכשהפסיק המשיך להביט בו כאילו ממשיך לדבר
"טוב,אני מסכים לשחרר אותה" שמחתי כל כך אפילו שזו הייתה כריסטינה,לא מגיעה לה חיים בצל הפראים.
חזרנו לקחת את לונה. אריק בא איתנו גם ואמר שמריאן הסכים לשחררה. מייק הרים אותה ושם אותה על גבו. היא הייתה שיכורה כל כך שנרדמה בין רגע
"זה בסדר אריק אנחנו יודעים את הדרך" מייק אמר והתקדם
"בטוח?" אריק הביט בי בדאגה אבל אני הנהנתי ורצתי אחרי מייק
"אתה תבוא מחר?!" צעקתי
"אני אנסה !" הוא צעק. שוב הסתובתי והלכתי אחרי מייק.
מייק מיהר כל כך ,ובצדק שעת העוצר שלנו הסתיימה לפני שעתיים.
"מייק" אמרתי כמעט מועדת משורשים שיצאו "מייק!"
"מה?!" הוא הסתובב אלי כמעט מותש מכובדה של כריסטינה
"בבקשה אל תמהר כל כך אני עייפה" הוא הביט בי לרגע והמשיך
"מייק!" מיהרתי ועקפתי אותו. נעמדתי מולו והוא רק הביט בי ,לא הצלחתי לפענח את הבעתו "מה יש לך?" צעקתי
"נמאס לי בל!"הוא כמעט הפיל את כריסטינה ומיהר לחזק את אחיזתו בה "נמאס לי מהפראים האלה ונמאס לי שאנחנו מסתכנים ככה כל הזמן,את לא חושבת!"
"חושבת על מה? אני לא ביקשתי ממך לבוא!"
"לא אבל אם זו היתה לונה שמתגנבת? ואם לא היינו מגיעים בזמן? ואם לא היינו מצליחים לשכנע אותם? מה היה קורה אז? מה היית עושה?"
"אני לא יודעת"
"ואם כריסטינה בכל זאת תגלה,ויאמינו לה? מה נעשה אז? מה יהיה על משפחתנו ?"
"אני לא יודעת מייק "
"אני בטוח שלא,את בטוחה שאריק יציל את המצב" הוא נחבט בי והתקדם
"אז זה מה שזה? קנאה?" הוא צחק "אין ביננו כלום מייק"
"זה לא קשור אליו בל,זה קשור אלייך. את מסתכנת כל זמן שאת שם ואת לא מבינה את זה "
"אז מה אני אמורה לעשות? פשוט לעזוב אותו?"
"כן בל," הוא אמר מיואש "בשבילי,תעזבי אותו,תעזבי אותם. זה מסוכן " הבטתי בעיניו. עיניו החומות והעמוקות. ידעתי שהוא אומר את זה מתוך כוונה טובה אבל איך אני יכולה לנטוש את כל זה מאחור? ועוד שיכול להיות שזה העבר שלי?
"אני לא יכולה" אמרתי בצער
"אני יודע" הוא שאף אוויר ונרגע "ובגלל זה אני נותן לך את האפשרות לבחור,או אני או הוא בל" הוא אמר בשקט והתקדם. נכנסו אל המחוז
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
