האחו שמעבר לגדר

פרק רביעי

פרק 4:

"אבל.אין עונש מוות בסרויה " ג'ייק קם אלי ועוטף אותי בזרועותיו . החיבוק שלו חם אך בכל זאת אני לא חושבת שככה מרגיש חיבוק של אב

"הוא פרא ומסיג גבול. אין ברירה אלא להרוג אותו"

"אסור להם" אני קמה מהשולחן . נורה מגיפה את התריסים ודין ממשיך לאכול

"אלו החוקים יקירתי" נורה אחוזת בידי ומושיבה אותי "אנחנו חייבים לציית לחוקים" אני מנידה בראשי אבל אני רואה שהתנגדותי מראה רק כאב לנורה ולכן אני מפסיקה וחוזרת לאוכל . אחרי שאני מסיימת וזורקת את השאריות למחזור ומשם זה יעבור כנראה לחיות המשק אני עולה לחדרי ונכנסת למיטה.

"הם יהרגו אותו" אני לוחשת לעצמי "סתם ככה"

"הוא פרא" אני מזכירה לעצמי "הוא רשע"

השעה כבר מאוחרת ואני לא מצליחה להרדם. המחשבות על הפרצוף שראיתי הרגע ושלא אראה עוד לעולם רודפות אותי. פעם שמעתי אגדה שברגע שהם תופסים פרא הם משחררים אותו במקום רחוק מכאן או יותר טוב הופכים אותו לתושב מתורבת אבל להרוג אותו? מעולם לא שמעתי ככה.

שני דפיקות קלות בדלת גורמות לי לפקוח לגמרי את עיני ולוותר על כל נסיונותיי להירדם. כנראה שזהו עוד לילה ללא שינה

"איז?" דין נכנס. פניו עצובות מעט

"מה? קרה משהו? משהו קרה לנורה או ג'ייק?"

"לא" הוא מתיישב על מיטתי "פשוט אני יוצא אז חשבתי שאולי תרצי לבוא איתי" שמתי לב שהוא לבוש בבגדים הכחול שחור של הבנים ואלו לא בגדיי שינה

"יוצא? לאן?"

"לראות אותו"

"מה?!" קמתי מהר מהמיטה

"בפעם האחרונה שתפסו פרא אני הייתי בן 7 ואת רק 5 ולכן לא באת איתי אבל מירה לקחה אותי לראות אותה כדי לתת לה כבוד בפעם האחרונה"

"הוא פרא דילן,זה לא נשמע הגיוני"

"בפעם הקודמת זו הייתה נערה בערך בגיל 17 . עורה היה שחום ויפייפה ועצמות לחייה גבוהות . יום למחרת היא כבר לא הייתה שם וכולנו הבנו את גורלם של הפראים"

"אני רוצה" אני רוכנת לעברו ומביטה בעיניו החומות שנושקות לשחור "אני רוצה לראות אותו" הוא מהנהן וניגש לארון שלי. דין זורק עלי מעיל כבד שעשוי מפרוות שועלים . מלאכותי כמובן.

"תתלבשי. קר בחוץ."

אנחנו יוצאים כשאני בכותונת ורק המעיל מכסה אותי . הרוחות מכות בפני בעוצמה ואני מסתתרת מאחורי גופו החסון של דין

"הגענו" דין שובר חתיכה קטנה מהעץ שמחובר לגדר המפרידה בינינו לבין הפרא. הוא עושה את זה בכל כך טבעיות כאילו רגיל כבר לשבור את החוקים.

הוא נכנס ואני מהססת. אני עומדת שם רגל בחוץ-רגל בפנים . אני הולכת לראות פרא אמיתי. פרא של ממש . הפרא שרודף אחריי בסיוטים ולא מותיר לי זמן לישון.

"איז?" דין משרבב את ראשו מבעד לחור שיצר "את לא מתחרטת עכשיו נכון?" אני בולעת רוק ומנידה בראשי בחוזקה "אז תיכנסי כבר" אני מכניסה רגל אחת ורגל שנייה כך שאני כבר בפנים. המקום אפלולי וחשוך ואני ממצמת בעיני עד שמתרגלות לחושך

. דין מרים עששית ומתקדם לעבר התא האחרון, הוא נעמד בדיוק מולו ואני עדיין לא צעד אחד מהכניסה

"מצטער" הוא לוחש לו "מצטער שזהו גורלך" הוא כבר יודע מה לומר לו. כנראה אמר זאת לאותה בחורה. אני מתקדמת לעברו ועומדת ממש מולו כשדין קם על רגליו.

אני עומדת על ברכיי ומבחינה עכשיו בעצמות לחייו הבולטות כמעט כמו שלי ואפו הסולד. עורו שחום מהשמש כנראה אבל מה שמרתיעה אותי אלו עיניו השחורות שפעורות לרווחה ברגע שמביט בעיני. אני יודעת שעיניים כמו שלי זה נדיר במקום כזה או בכל סרויה בכלל אבל יש כאלה חריגים. הוא מתקרב אלי ונעמד בדיוק כמוני על ברכיו. לפתע הוא מושיט את ידו כשכף ידו קפוצה. אני מביטה בידו ולא מבינה מה הוא רוצה . אני מושיטה לו את ידי כי זה נראה לי הפתרון היחיד שאני יכולה לעשות . ידי פתוחה לרווחה מתחת לידיו

"איז" דין לוחש לי "איז אנחנו חייבים להסתלק " אני מהנהנת וקמה אבל לא לפני שהוא מנחית משהו בידי.

אני מסתלקת משם בזמן שהחפץ כבר טמון בכיסי