האחו שמעבר לגדר

פרק חמישי

"מזה?" דין שואל אותי . אני עומדת ליד הקומקום כדי להרתיח מים לתה חם. מה שאני בדיוק זקוקה לו כרגע "מה הוא נתן לך?"

"לא יודעת" אני מניחה את זה על השולחן ומוזגת את התה "בחיים לא ראיתי משהו כזה"

התה החמים עובר בגרוני ושורף אותו מעט. אני אוהבת את ההרגשה הזו

"אוקי מה שזה לא יהיה אני הולך לישון" הוא מפהק ופיו הופך גדול כל כך

"לילה טוב" אני לוחשת אבל הוא לא מחזיר.

אני מתבוננת בפריט המוזר . גופו עשוי מחוט שיוצר מעגל מושלם נראה כמו גלגל אבל בקנה מידה של אדם קטן מאוד. החוט מעוטר במין אבנים צבעוניים כאלה עושות אותו זוהר ומרהיב יותר. לבסוף אני עולה לישון כדי שאוכל להתעורר מחר ולהתחיל לחקור את העיניין. אני יודעת שלונה לא תהיה איתי בעניין של להבריז לכן אני שולחת את ההודעה רק למייק בתקווה שיסכים ומחכה לבוקר לראות את תשובתו.

*

"אני לא מרגישה טוב" לורה מניחה את ידה על מצחי ומקמצת את פיה . אני מרגישה מעולה אבל למדתי את כל הטריקים לגרום לחם גבוהה וקצת זיעה

"באמת החום שלך גבוהה. אולי כדאי שלא תלכי לבית הספר "

"אבל יש שיעורים חשובים כל כך"

"השיעור הכי חשוב זה להיות בריאה. חוץ מזה סומנת השנה רק פעם אחת ונותרו לך חמש סימונים אז תיזהרי אם את עושה את עצמך כי את מרבה בסימונים" אם מסמנים אותך יותר מחמש פעמים אתה עולה לדין וצריך להסביר את הסימונים שלך. זה קרה לי שנה שעברה ולמזלי אבי הוא איש חשוב בקהילה הקטנה שלנו כך שוויתרו לי אבל אם לא הייתי מספיק משכנעת בטח היו גורמים לי לנקות שנה שלמה במקום שעות הפנאי שלי או אפילו יותר גרוע ללמד צעירים ממני חשבונאות ומיתולוגיה היסטורית של סרויה

"אני לא עושה את עצמי" אני מעפעפת בעיני שיראה כאילו קשה לי להסתכל

נורה מנשקת את ראשי "אני אביא לך כמה תרופות מבית המרקחת " אני יודעת שתרופות עולות המון ולא נעים לי מהטרחה של נורה אבל אני באמת חייבת לברר מזה . אז הפעם אני מרשה לעצמי להקשיב לעצותיו של מייק ולתת להם לטפל בי . מהמדרגות אני שומעת את צחוקו המתגלגל של דין על כך שאני חולה "זה סתם כי ליונל מפחד ממנה" הוא צועק כדי שאשמע ונורה משיבה "תפסיק עם השטויות שלך" אבל בנימה שלך יש גם חיוך קטן והדלת נסגרת.

אני מקנא במערכת היחסים בין דין לנורה וג'ייק כי אני יודעת שלי לעולם לא יהיו כאלה. דין קורא להם אמא ואבא בעוד אני קוראת להם בשמם הפרטי . בנוסף לא נשכח את העובדה שאת דין נורה באמת ילדה ואילו אותי הם מצאו ליד הגדר במעט האחו שנותר במחוז.

אני מנערת מראשי את המחשבות האלה והופכת את הכרית שם החבאתי את הפריט המוזר.

"נו הצלחת?" אני מתקשרת למייק במכשיר הקשר החדש שקנו לי כשהגעתי לגיל 16. כל ילד שמגיע לגיל הזה מקבל מכשיר קשר והרגע הזה שימח אותי נורא.

"אמא שלי יצאה מוקדם ולכן בכלל לא נאלצתי להשתמש בתירוץ של החום." אמא של מייק היא אם חד הורית לשלושה ילדים:מייק,מרי וג'ורג' הקטן . היא עובדת בשתי עבודות וזה בכל זאת לא מספיק לה . לכן גם מייק עובד " אבל זה כן יעלה לי בסימון . ולך כבר יש שתיים ורק התחילה השנה"

"אני יודעת אני מצטערת אבל הייתי חייבת אותך. אז מתי אתה בא?" מין דפיקות קטנות נשמעו. אני ניגשת לחלון ומבחינה באבנים שכל הזמן פוגעות. במהירות פתחתי את החלון ובלי לחשוב בכלל אבן פגעה לי באף

"מייק!" אני צועקת ללמטה

"אני פה" הוא מחייך ומנופף לי

"אני באה" אני לובשת במהירות את החולצה הכחולה והמכנס החום האופייניים של מחוז נמייה ויורדת למטה כשבכיסי משהו נסתר שלא באמת אמור להיות אצלי.

"אז מה הקטע?" מייק שואל אותי בדרך לספרייה

"אתמול פגשתי את הפרא"

"שוב יש לך סיוטים?"

"לא. באמת. באמת פגשתי אותו "

"את מתכוונת לזה שתפסו אתמול?" הוא עוצר אותי אוחז במפרקי ידי "בל זה מסוכן!"

"אתה לא צריך להרצות לי. דין לקח אותי לשם" אני מנערת את ידי ומשתחררת מאחיזתו. המשכתי ללכת לכיוון הספרייה

"אה כי דין הוא דוגמא למופת"

"אני לא מבינה מייק אתה רוצה מישהי נורמאלית תצא עם כריסטינה או רוזלין או פרימרוז " אני מניפה בידי לכל עבר כי הן באמת בנות נורמאלית. נורמאליות ומעצבנות

"גם את נורמאלית בל"

"אני לא"

"את כן"

"אני לא מייק! "אני מסתובבת לעברו. שערי הגלי פרוע לכל עבר כי אפילו לא הספקתי לאסוף אותו "אתה רואה את אלה? "אני מצביעה על עיני ופותחת אותם לרווחה "אלה אומרות שאני לא נורמאלית" אני מתקרבת לעברו כך שאני צריכה להרים את ראשי כדי להביט בו והוא מרכין את ראשו "עיניים ירוקות זה לא נורמאלי . אני מוטציה. אני סטייה . אני חריגה . אני לא נורמאלית!" הוא מביט בי בעיניו והן לוהטות ובלי התרעה מראש מייק חופן את פני ומנשק אותי.