האחו שמעבר לגדר

פרק שישי

פרק 6:

שפתיו החמות לוחצות על שלי. אבל משהו לא מרגיש לי בסדר

"מייק!" אני מנסה לומר מבין שפתיו "מייק!" אני מרימה את שתי ידי ולוחצת אותם על החזה שלו כך שהוא עף קצת אחורה.

"מה עובר עלייך?!" אני צועקת ומנגבת את שפתיי

"לא יודע בל פשוט את חושבת שאף אחד לא רוצה אותך או ירצה אותך כי את חריגה ואני רוצה להראות לך שזה לא נכון"

"בכך שאתה מנשק אותי?" הוא נרתע קצת לאחור

"אני לא יודעת למה עשיתי את זה אולי כי פשוט זו הדרך היחידה שהייתה לי כדי לגרום לך לסתום" הוא מחייך קלות מה שגורם גם לי לחייך.

"טוב" אני מהדקת את שפתיי ומנסה להיראות קשוחה "אז אל תעשה את זה שוב.אנשים יכולים לחשוב דברים לא נכונים" פיו מתעקל לחיוך ואנחנו ממשיכים אל הספרייה.

בספרייה שלנו יש שלושה מדורים-עבר הווה עתיד. כל מה שנחות ואין בו שימוש מושלך לשורף המכני כך שבקושי יש לנו ספרים חוץ מהספרים של הלימודים או שירים חוץ משירים שנועדו כדי לגרום לנו לנחת ושלווה.

"אז מה אנחנו מחפשים?" מייק לוחש לי מעבר גבי. האמת אני לא יודעת אבל אני בטוחה שראיתי משהו כזה פעם ולכן אנחנו באזור העבר.

מידי פעם אנשים בוהים בי. אפשר לחשוב שהם חדשים ועדיין לא התרגלו לעיני.

אני מטיילת בין שורות הספרים. נוגעת בכל ספר וספר ומחפשת את מה שאני אוחזת.

"בל!" מייק קורא לי ואני רצה אליו. הוא אוחז ספר ועליו כתוב בגדול "תכשיטים"

"זהו זה!" אני קוראת וכולם מביטים בי "אופס" אני לוחשת והוא רק מצחקק.

אנחנו מתיישבים על אחת הספות הכי רחוקות מכולם .

"תוציאי את זה" הוא לוחש ואני משכילה באיטיות יד לכיסי ומרגישה את החפץ המוזר בתוכו. צורתו העגולה נמעכה קצת אבל אני בטוחה שברגע שאוציא את הפריט הוא שוב יחזור לעיגול מושלם.

מייק מתבונן בו מונח על השולחן ומוסתר מאחורי שלושה ספרים עבים

"את בטוחה שזה סוג של..תכשיט?"

"אני זוכרת שראיתי את זה בערוץ ההיסטוריה פעם על מישהי והם קראו לזה תכשיטים "

מייק מביט בי במבט מופתע

"מה? זה לא שיש מה לראות" אני מצטדקת ופותחת את הספר.

"שרשרת?" מייק קורא באיטיות ואנחנו כאילו במתכונן מביטים בחפץ.

"זה תכשיט שענדו על הצוואר " לונה מפתיעה את שנינו ומתיישבת ליד מייק "אם לא הייתם מבריזים תמיד ובאמת באים לשיעורי היסטוריה זה היה יותר פשוט" הוא מביטה בנו במבט כעוס

"איך ידעת שאנחנו כאן?"

"שלחתי לה הודעה. ידעתי שהיא היחידה שבאמת יודעת משהו"

"אז זה לא שרשרת." אני מנסה לראות בעיני רוחי אם התכשיט הזה עולה על צווארי אבל הצוואר היחיד שהוא יעלה עליו זה אולי בובת ברבי. אם עדיין היו בובות ברבי במחוז נמייה או בסרויה כולה.

אנחנו ממשיכים לעמוד הבא ושם בגדול יש תמונה של מין עיגול מברזל צר "טבעת" לונה מצביעה על השם ומייק מרים את החפץ וקושר אותו סביב אצבעו."אולי אם נעשה שני סיבובים" הוא מתבונן בזה תלוי בריפיון על אצבעו

"אני לא חושבת" לונה אוספת את שערה לקוקו קצר וקצוות שערות שלא נתפסו בקשר נחות על מצחה .

אנחנו מעבירים עמודים ומסתכלים על עוד דוגמאות לטבעות ושרשראות עד שאנחנו מגיעות לפרק חדש:"צמיד"

לפי התיאור אנחנו בוחנים את הפריט

"אתם חושבים?.."

"בל את יודעת שאסור להחזיק בתכשיטים נכון? מאיפה הבאת את זה בכלל?"

"הפרא שתפסו"

"איזבל לירוי!" לונה משתמשת בקול המורה שלה ורוטנת "זה עברה על החוק!"

"לונה" אני כועסת עלייה שהיא כועסת עלי ושנינו מביטות אחת בשנייה בכעס

"סליחה על ההפרעה אבל הזמן הקצוב לספר נגמר" עושק שלום מגיע ומתבונן בחשד במה שכתוב בספר . מייק סוגר מהר את הספר ושם אותו בחיקו. אני מגניבה מהר את החפץ אל תוך כיסי . "מצטערים" לונה קדה קידה קטנה ואנחנו יוצאים במהירות מהספרייה

"בל מה שאת עושה מסוכן! יכלו לתפוס את כולנו!"

"מזה משנה?" מייק אוחז בזרוע שלי ומשחיל את הפריט "גילינו מזה" אנחנו מביטים בזה נח על מרפקי ידי בצורה יפה כל כך "צמיד" אני לוחשת והם לא מסוגלים לנתק את מבטם מזה