פרק 20:
"אהה!" צעקתי והחולצה נפלה על גופי . אחזתי בדבר הראשון שיכולתי וזה היה המסרק שהונח על השידה "אל תתקרב אלי!" כיוונתי אליו את הצד עם השיניים ומהר החלפתי אותו לצד שמחזיקים בו . כאילו שזה יעזור
הוא הקפיץ בידו משהו ויכולתי לזהות שזה תפוח רק כשהוא אחז בו באצבעותיו והביט בו בחיוך "חשבתי שתיהיה פה יותר אבטחה" הוא הביט סביב . גופו היה שכוב על המיטה והוא החזיק את עצמו בעזרת מרפקי ידיו
"איך נכנסת?" עדיין עמדתי בעמידת מוצא מכוונת את המסרק לכיוונו למרות שידעתי שהוא לא יועיל לי כל כך
"דרך החלון" הוא הצביע עם פניו לעבר החלון.
הזזתי לאט את ראשי לעבר החלון משתדלת שלא להוריד את עיני מפניו.החלון היה פתוח והרוח שנשבה העיפה פנימה והחוצה את הוילון
"מה אתה רוצה?" החזרתי את עיני אליו . כל הסיוטים שלי יכולים להתגשם עכשיו,כנראה יש לו כלי נשק איפשהו או שהוא השתיל פה פצצה או-
"את החפץ שלי" הוא נעמד והביט בצמיד ואז שוב החזיר את מבטו אלי
"חבל אתה לא תקבל אותו" במבט שני הוא לא נראה מאיים כל כך. הנחתי באיטיות את המסרק על השידה
"אה!" הוא צעק ומיד לקחתי שוב את המסרק ועמדתי במצב התקפה "זה שלך" הוא הכניס את ידו לכיס וכבר התכוננתי סכין שישלוף עלי אבל במקום זה הוא הושיט את ידו ופתח אותה ובידו נחה פיסת השמלה והציור של הגבעול על הרקע הלבן כבר לא בלט כל כך.
זה גרם לי לצחוק קצת "לא היית צריך" הסתרתי את פי המחייך עם היד כדי שיראה שאני רצינית
"אסור לנו לקחת כלום מאדם אחר אלא אם הוא מת ואז אסור לנו להחזיר אותו לאף אחד."
הנחתי שוב את המסרק והבטתי בו. היו לו צלקות על הפנים ושערו נפל על פניו בצורה חיננית ששנאתי כל כך. הוא פרא אני צריכה לצעוק לדין לבוא לפה,אני צריכה ללכת לחלון ולצעוק הצילו אז למה אני לא עושה את זה כבר?
" אוקי" התקדמתי לעברו. ידו הייתה מושטת לעברי הנחתי את די לקחתי את פיסת הבד . ידי נגעה בידו ולמרות כל צפיותיי היא הייתה חלקה ונעימה למגע. השנייה הזו של המגע בידו גרמה לי להסמיק "החזרת את זה" תחבתי את הבד לכיסי "אתה יכול ללכת עכשיו"
"לא לפני שתחזירי לי את הצמיד"
"אני לא-"
"איז," דין דפק על הדלת "אני נכנס" הכל היה כאילו בהילוך איטי. יכולתי לראות כל שנייה ושנייה שסיבב את הידית. בלי לחשוב בכלל קפצתי על הפרא ודחפתי אותו אל מאחורי המיטה שלי
"תיהיה בשקט!" לחשתי לו ודין פתח את הדלת
"אני הולך להביא את הפיצה,אני צריך את הכרטיס"
"בטח" הייתי כל כך לחוצה שבמקום ללכת ללכת לשידה הלכתי לארון
"אה איז" דין חייך מבלבול "מה את עושה?"
"אה נכון!" ניגשתי במהירות לשידה והבאתי לו את הכרטיסים שנותרו לי "הלך הערב פיצה"
"כי את לא אחראית מספיק" דין סגר את הדלת ונאנחתי בהקלה
"אתה!" ראשו בצבץ מאחורי המיטה "אתה כיוונת את השעון מחדש!"
"הייתי רעב,ואז אכלתי תפוחים אז שבעתי" הוא קם והתיישב ושוב שיחק עם התפוח בידו
"תפוחים? כמה אכלת?"
"5,7 לא ספרתי"
"חמש או שבע?! "
"אני אוהב תפוחים" הוא חייך אלי. הידקתי את שפתיי וקפצתי את ידי
"אכלת לנו את כל התפוחים,שרפת את הצהריים וגרמת לכולם לחשוב שאתה חבר שלי . מה עוד הספקת לעשות בשעות הספורות שאתה פה?"
"היי!" הוא קם במהירות ופתאום היה כל כך קרוב אלי "אני לא חבר שלך,אני לא חבר של אף אחד" הוא כעס משומה. מה כל כך רע להיות חבר שלי? הוא הסב את ראשו
"מצטערת אם פגעתי בנקודה חלשה" רטנתי "אתה יכול ללכת עכשיו?"
"לא עד שתחזירי את החפץ שלי" "של אח שלך,הוא נתן לי אותו ולפי החוק שלכם" סתמתי את הפה שלי. לא חשבתי מה אני אומרת בכלל
הוא סובב אלי את ראשי "דרטניאן לא מת"
"מצטערת" קולי הפך רגיש. אסור לי לומר דברים כאלה. טיפשה
"אין לך על מה,הוא לא מת " הוא ניקה את התפוח ונגס בו
"בכל מקרה,אתה לא יכול להישאר פה. תכף נורה וג'ייק יבואו ו-"
"נורה וג'ייק? הם ההורים שלך?"
"סוג של"
"איך אפשר להיות סוג של הורים?"
"הם המאמצים שלי. מה אני מדברת על זה איתך בכלל. אסור שיראו אותך העינים והשיער שלך מסגירים אותך"
"אל תדאגי אמרתי שצבעתי את השיער"
"אתה לא יכול לומר שצבעת את העיניים. אנשים יסתכלו עלייך מוזר וישאלו עלייך שאלות. אתה חריג"
"אז מה" הוא שוב התקרב אלי ,אבל לא הרמתי את ראשי לכיוונו . הוא הושיט את ידו והסיט את קבוצת הפוני שהסתיר את עיני "גם את חריגה" הוא אמר ללא הבעה. הוא הביט אל תוך עיני ועיניו הכחולות הכהות נצצו.עיניו חייכו כאילו ניצח
"בל " מייק התפרץ לחדר
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
