"אז מה הולך לקרות? אני צריכה לבחור בינכם או משהו כזה?"לונה רדפה אחריי. אני לא יודעת למה מיהרתי האמת.
"את לא חייבת לבחור באף אחד פשוט-"
"איזבל" אריק הופיע וקרא בשמי בקול עדין כל כך
"אריק" העברתי את השערה שהפריעה לי אל מאחורי האוזן ואמרתי את שמו כמו ילדונת מאוהבת
"בל" לונה קראה לי
"אני אדבר איתך אחר כך" אריק תפס בידי ויצאנו מבית הספר.
העלים כבר מזמן נשרו והאוויר הקר של החורף כבר כאן,כן היום הולך לרדת שלג בפעם הראשונה.לעומת הסתיו את החורף אני לא אוהבת . כשהכל לבן מסביב זה נדמה כאילו הכל נקי וטוב אבל מתחת לערמות השלג תמיד יהיו את אותם עקבות ואותם אסונות שקראו כאן במשך השנים. קברי המתים ומקומות המתים אולי מתכסים בלב אבל זכרן נעשה קשה יותר
"אריק למה אתה ממהר כל כך?!" הוא משך בי ואני נגררתי אחריו עד לעץ הנדיב בדיוק מול הגדר הפרוצה
"בואי איתי" לפתע הוא נעצר וחייך . עיניו נצצו
"מה?"
"בואי איתי איזבל,אבי הסכים"הוא תפס את שתי ידי ועטף אותם
"אני ..אני לא יכולה" התרחקתי ממנו
"למה? את נהנת איתנו יותר מפה לא?"
"כן אבל-"
"אז בואי איזבל,את לא תתחרטי " הוא נראה שמח כל כך,ולכן זה עשה את ההרגשה שלי לגבי ההחלטה לכואבת יותר
הבטתי לאחור. למקום שקראתי לו בית. למקום שבו כל חבריי נמצאים-לונה ,מייק
איך אני יכולה פשוט לחצות את הגדר ולהשאיר הכל מאחור
"אני לא יכולה" הבטתי בעיניו וראיתי שכבו. אני יודעת שמקודם בחרי בפראים אבל הוא רוצה שאעזוב וני חשבתי שהוא יבוא לפה
"את לא מבינה איזבלה" הוא חפן את פני ביו האחת "אנחנו עוזבים" הרגשי כאילו ניפצו לי את הלב. הנחתי את ידי על ידו "למה הכוונה עוזבים?"
הוא שחרר את פני ונאנח "בתקופת החורף אנחנו עוזבים,כמו נודדים, אל הצפון "
"זה אומר שלא תיהיה פה כל תקופת החורף?"
"איזבל בבקשה תבואי,אני מבטיח לך את לא תתחרטי"
"אריק אני ..אני לא יכולה. יש את נורה וג'ייק,ודין ולונה ו-"
"ומייק"
"כן,ומייק "
"אבל הוא בעצמו אמר שאת צריכה לבחור איזבל,ואת בחרת בנו"
"כן אבל- רגע מאיפה אתה יודע את זה?"
"עקבתי אחריכם אתמול,רציתי להיות בטוח שהגעת בשלום"
לא ידעתי מה לחשוב על זה,אני שונאת שלא בוטחים בי ועושים הכל כדי לראות שאני בסדר.
בעצם לא ידעתי מה לחשוב בכלל. הרי אני יודעת שבחרתי בפראים,אני יודעת שאני קשורה אליהם איכשהו אבל איך אני יכולה לנטוש הכל מאחורי?
"בואי איתי איזבל,בבקשה" הוא אחז חזק בידי
"אני מצטערת" התרחקתי ממנו "אני לא יכולה" השארתי אותו שם עומד עם ידיים זרוקות מאחיזתי והלכתי מהר אל ביתי. עשיתי את הבחירה הנכונה .אני בטוחה בכך.
הגעתי הביתה. בבית היו מונחות ארבעה זוגות נעליים. שני זוגות זיהיתי אבל את השניים האחרים לא זיהיתי . השיער שלי היה נפוח ומבולגן מהלחות ומהריצה לפה ואני בטוחה שנראתי נורא גם מבחינת הפנים שלי וממש לא הייתי מוכנה לאורחים.
התעלמתי מהם ועליתי למעלה
"איזבל" נורה קראה לי ונעצרתי
"כן?" הלכתי אחורה קצת עד שראיתי אותה
"אני רוצה שתכירי את האורחים שלנו" היא אמרה בחיוך .
"טוב" אמרתי בעייפות ובאי רצון מוחלט,אפילו ניסיתי להדגיש כמה אין לי כח לפגוש את האורחים של נורה עכשיו.
על הספה ישבה אישה שנראתה דיי צעירה . עינייה היו חומות דבש ושערה חום גם הוא.
לידה ישב גבר גם לא כל כך מבוגר וידו עוטפת את גבה. שניהם אחזו ידיים ונראו אחוזי התרגשות .
"שלום..איזבל" האישה אמרה ברעד
"איזבל" ג'ייק אמר בחיוך והבטתי בנורה ואז שוב בי "חשבנו שאולי תרצי להכיר את ההורים שלך"
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasíaיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
