האחו שמעבר לגדר

פרק 43

אשמח אם תפרסמו את הסיפור שלי :)

פרק 43:

"איזבלה אני מצטער" לא הבטתי בו. הוא אשם בזה שאני פה,לולא הוא אח שלו לא היה יודע היכן אני גרה ולא היה יודע איך להיכנס בכלל. אני טיפשה שחשבתי שזה הוא שחזר,אני טיפשה שקיוויתי שלא קרה לו כלום.

הוא הלך מאחורי ושלף סכין. במשיכה אחת חתך את החוט שקשר את ידי לעמוד . שפשפתי את פרקי ידי. אחת מהן ממש דיממה ודם קרוש כיסה חלק ממנה.

"אני מצטער בסדר?" עדיין לא הבטתי בו. הוא התיישב מולי ותפס את ידי. אריק ניגב את הדם במטלית רטובה .הכאב צרב טיפה אך הפך נעים גם . ידיו הרכות שפשפו את ידי בתנועות מעגליות. הוא התרכז בידי ובפצעים שנגרמו מהחבל המחוספס. פרצופו התעקם. הוא שוב ניקה את היד למרות שהדם פסק מלנזול.

רק ישבתי שם והבטתי בו בשקט. לא אמרנו מילה.הרמתי את עיני מידיו על שלי והעברתי אותם על פניו. הם היו שלווות ורגועות כאילו לא קורה כלום בעולם שיכול להוציא אותו מהשלווה.

לפתע הוא הציץ למעלה ועיניו הכחולות סחפו אותי.

"איזבלה בבקשה תאמרי משהו" בלעתי רוק

"קוראים לי איזבל" נחרתי בבוז. הוא הביט בי ועל פניו חצי חיוך אדיש.

אריק גמר לחבוש את ידי אך המשיך לאחוז בהן ואני לא משכתי אותן חזרה אלי.

"אל תדאגי לא יעשו לך כלום,אבא שלי בטח ישחרר אותך במהרה"

"אני לא דואגת"

"בטח כי את מסוגלת להסתדר בעצמך,לפי הנזק שעשית"

"אח שלך לא היה צריך לבוא אלי הביתה ולחטוף אותי,ואתה לא היית צריך לספר להם עלי"

"את סיפרת עלי למייק" הנימה שלו כשאמר את שמו של מייק הפריעה לי. שתקנו. הוא עיסה את ידי עזרת אגודליו מבלי להביט בי,הוא רק התמקד בהם.

"אני דאגתי לך" הוא הרים את עיניו אלי "חשבתי שקרה לך משהו,אחרי שביקרת אצלי פשוט..נעלמת"

"הייתי צריך לחשוב על...דברים" הוא הסיט את עיניו ממני כאילו מסתיר משהו

"לוסיאן אמר שהעיניים שלך יפות" פיו התעקל טיפה "טוב לא כמו שאני אמרתי,הוא אמר שהוא לא יודע למה את היחידה עם העיניים הירוקות באזור הזה,אבל נראה שהוא אהב אותם"

"תמסור לו תודה בשמי" חייכתי.

שוב שתקנו מבלי להביט אחד בשני. האוהל הזה היה הרבה יותר מסודר מהקודם והוא גם הריח טוב,כמו עץ אורן

"אתה תחזור?"

"אל המחוז שלך? אני לא חושב,לא בקרוב"

"למה?"

"אני...עוד מעט גם לנו יהיה מעין נשף יותר כמו חגיגה לכבוד הסתיו הקרב והארוסה שלי ,היא אהבה את החגיגות האלה ובגלל זה אסור לי לפספס אף אחת,אני נשאר פה להכנות"

הוא הביט בי ובעיניו שום הבעה,אלמלא החיוך הביישן על פניו הייתי חושבת שהוא עצוב,בעיניו היה משהו ריק וחסר וכאילו שום דבר לא יכול למלא אותו. גם הוא הביט בעיני,ללא מילה רק הנשימות שלנו נשמעו ברקע . הוא באמת נראה כמו אל,שערו השחור שנוגע בקצותיו בכתף,ופניו השחומות ומלאות השריטות שרק מחמיאות להם כריסטינה צודקת,אין סיכוי בעולם שמישהו כזה היה יוצא איתי

"אחממ" קטלין הייתה בכניסה ושנינו הסתובבנו אליה .

אריק משך את ידיו מידי "מריאן אמר שהיא יכולה להשתחרר כי אסור לנו להחזיק בה,היא לא בת ארובה שלנו והוא מרגיש שאנחנו מתנהגים כמו המתיישבים. אז אתה יכול להחזיר אותה למחוז שלה,אבל קודם תעברו אצלו" היא עברה אלי לשנייה בעינייה ואז חזרה אליו ".אם אתה רוצה אני יכולה לשלוח מישהו אחר" היא חייכה ויצאה

"לא, אני יחזיר אותה" הוא קם מיד

"מריאן?"

"אבא שלי"

אבא של אריק רוצה לפגוש אותי,זה לא יכול להיות טוב.