פרק 15:
מיהרתי אל העץ ,אני מבטיה סביב שאף אחד לא רואה ומתקדמת לגדר. שוב כדי לוודא אני זורקת חתיכת עץ ולא קורה כלום. לנשום עמוקאני מזכירה לעצמי וכך אני עושה.
אני מתכופפת טיפה ועוברת בחור. בכמה דקות אני כבר ביער . אני כבר זוכרת בערך את הכיוון של העץ עם סימני הלהבה עליו ובתוך זמן קצר אני כבר שם. העץ נשאר אותו דבר וסימני הלהבה עליו כל כך יפים. אני לא יכולה לשבת שמה אקרע את השמלה אם תתקע באחד הקוצים אז אני עומדת עם ידיים שלובות. למה דווקא פה?
רחש מבין העצים מסיח את דעתי ואני מסתובבת לראות "ליונל?" אני שואלת בדאגה. אם זה שוב הזאב הזה אז אני בטוח כבר אינני. אני מביטה על העץ עליו אני נשענת –העץ עם הלהבה- רבוי ענפים אז לאט לאט אני מטפסת עליו .
שלב ועוד שלב ועוד שלב עד שאני כבר רחוקה מהקרקע ומכל פרא או חיה שתרצה לאכול אותי.
מלמעלה היער נראה יפה כל כך. הוא מלא בירוק ופרחים אדומים מבצבצים. אני שמה לב שיש כמה חריטות על כל עץ ורובם עם אותיות כמו הא' א' שחרוט מתחת ללהבה. הצמיד בצבץ מהכיס אז שלפתי אותו והשחלתי לזרועי. כאן אין סכנה שמישהו יראה אותי איתו.
פרסתי את רגליי והם התנדנדו מעט מהענף. אני עוצמת עיני ומשעינה את ראשי על הגזע. מחכה לבואו של ליונל.
לפתע במכה אחת קבוצה ענקית של ציפורים התעופפו מעל ראשי וגם מהעץ.
הצלחתי גם לראות כמה חיות רצות לאותו כיוון בבהלה. הן לא רצות. הן בורחות.
הבטתי לצדדי לראות ממה הם נבהלו אבל לא ראיתי כלום . אני מביטה סביב אולי עדיף שארד אני אומרת לעצמי אבל אז אני מבחינה בזה. הריח נוראי והחום הולך וגובר. התחלתי להזיע.
"שרפה!" אני צועקת ומזנקת מהעץ. בנוסף לכך שנקעתי את הקרסול עכשיו נפלתי עלייה. התגלגלתי במורד הקטן פי מלא אבק. אני מתחילה לרוץ בכל כוחי –יודעת שהאש תכלה אותי ברגע שתיגע בי.
העשן נכנס לתוך ראותיי ואני משתעלת מנסה להוציא אותו אבל רק עוד נכנס . הזיעה נוטפת על מצחי ואני מנגבת אותה במהירות אבל אין לזה סוף החום הולך וגובר.
אני רצה אבל בכוון ההפוך מהמחוז כי אין לי סיכוי להצליח להגיע לשם לפני האש. אני תשושה וחסר לי נוזלים ראייתי מיטשטשת אט אט שכבר אני לא יודעת לאן אני הולכת . ברגע אחד אני מאבדת הכרה.
אני מנסה לפקוח את עיני אבל זה מרגיש כאילו הודבקו אחת לשנייה. לבסוף אני פוקחת אותם ואני מבחינה שוב בעור שחום ושער שחור. פרא
"אהה!" אני צורחת והוא נבהל. שיננו מתגלגלים במורד אחד על השני . אני מרגישה את מרירות האדמה בפי.
לבסוף נעצרנו. מצחי נחבט במצחו וברכיי נחבטו בברכיו. בנוסף לאדמה עכשיו גם קצוות שערותיו היו בפי .
ירקתי אותם החוצה . פקחתי את עיני בשנית וראיתי שהוא שכוב מעלי .
הוא התרומם על ידיו והביט בי . עיניו כחולות כמו השמיים ושערו שחור כפחם. עיניו היו בהולות בזמן שהביט בעיני,ומעיני הוא עבר אל הצלקת.
"אהבתי אותך יותר כשהיית מעולפת"
"אין לך מישהו אחר לשכב עליו" דחפתי אותו מעלי וסידרתי את הפוני כך שכיסה את הצלקת
"עם פזור נראת יותר נחמדה" הוא מחייך חיוך קטן ומנקה מעליו אדמה. הסמקתי קצת,זו פעם ראשונה שמישהו מחמיא לי אם זו הייתה בכלל מחמאה
"האש" נזכרתי
"היא כבתה. האנשים שלך כיבו אותה"
"האנשים שלי..זתומרת-" קפצתי על מקומי ,קיפצתי את אגרופיי והתכוננתי למצב הגנה כמו שמלמדים בשיעורי הגנה " אתה פרא!"
"אני מה?" הוא התבונן בי ללא מעש
"פרא !"
"לא,שמי אריק ואת יכולה להוריד את האגרופים? את נראת ממש אידיוטית"
"אתה לא תתקרב אלי?" הבטתי בו בחשד
"אני לא רו-" הוא הביט בעיניים פעורות על ידי "היי!" הוא רץ אליי ותפס בידי
"תשחרר אותי!" צעקתי בקולי קולות כדי שמישהו ישמע
"הצילו!" צעקתי "תעזוב אותי!" הוא שחרר אותי והלך כמה צעדים אחורה
"מאיפה השגת את זה?" הוא נראה מתוח וכבר לא כל כך שליו
"את מה?"
"את זה!" הוא הצביע על הצמיד "את החפץ של אחי!"
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
