קמתי במהירות מהכסא ונשענתי על השולחן,תגובתי המהירה הבהילה טיפה את רודריק אבל הוא חזר לשלווה שלו תוך רגע
"קרה משהו עלמתי?"
"בל" מייק הושיב אותי חזרה "היא פשוט התחברה אל אריק אז אתה יכול להבין אותה"
"בוודאי ,אבל את צריכה להבין עלמה צעירה שאריק הוא פרא,הם האוייבים והם נגדנו כל השנים האלה. אני בטוח ששמעת בשיעור הסטוריה על כל מה שעשו לנו,הדבר היחיד שמגיע להם הוא מוות" איגרפתי את ידי מכעס,הוא כל כך התנשא ולא רק זה,הוא הולך לפגוע בו ,הוא הולך לפגוע באריק
"מה תעשו לו?" שאלתי בשפתיים חשוקות מנסה לא להראות את הכעס הרב שלי כלפיו
"כמובן שהוא יתלה כמו שאר הפראים שהיו פה ,מה שנעשה לו לא אמור להטריד אותך יקירתי,כעת את יכולה לישון בשקט"
"אני יכולה לחזור הביתה...בבקשה" אמרתי משתדלת לא לפרוץ בדמעות
"היא לא יודעת כלום,אם יש לך משהו לשאול תשאל אותי" מייק אמר
"לפי מה ששמעתי את יודעת הרבה יותר עליו"
"היא לא " מייק התפרץ "אני שידכתי בינהם,לא ידעתי שהוא פרא,בבקשה..תשחרר אותה"
"כמובן,"הוא ליקק את שפתיו "עברת הרבה היום" הוא חייך חיוך דק שחשף שיניים לבנות כל כך
"תודה" קמתי נוקשה מן הכיסא והתקדמתי אל הדלת
"אה ואיזבל" הסתובבתי אליו "אין לך מה לפחד,עד הערב הוא כבר יהיה עבר,ואם יש לך עוד משהו לספר לנו את מוזמנת "הוא זרק אלי את כרטיס הביקור שלו " . הם כולם צריכים למות כדי שאנחנו נתקדם ,אוקי מתוקה?"
הבטתי בו ולא עניתי. יצאתי מהמשרד וברגע שיצאתי רצתי הביתה.
הדמעות עפו מעיני אל האוויר מאחורי. רצתי כל כך מהר וכל כך בכעס שלא הבחנתי באנשים בדרך ובאלה שלא זזו התנגשתי.
הוא מת,ובגללי.
הוא מת כי לא נתתי לו את השרשרת.
כן, אם הייתי נותנת לו את השרשרת הוא היה בשבט שלו עכשיו ועוד גיבור.
זה בגללי,הוא מת בגללי.
ניגבתי בעזרת כף ידי את הדמעות אבל הן המשיכו לצאת,אין לי איך לעצור אותם.
יש מועקה כל כך גדולה בלב שלי שאני מרגישה אותה מעלה אותי בעוד שתי טון.
מייק-הכל באשמת מייק ,הוא היה צריך לשמור על הפה שלו .
נורה-הכל בגללה שלקחה את השרשרת של לילה,אם לא הייתה עושה זאת הוא לא היה בא פה מלכתחילה .
דין-אם לא היה מראה לי את הפרא ההוא הצמיד לא היה מגיע לידי ולא הייתי מכירה את אריק.
נכנסתי הביתה בכזו פראות שנתקלתי בדין. הוא היה עדיין עם בגדיי בית הספר וסנדוויץ בידו
"שמעת איז? היה בבית הספר פרא" הוא אמר בזמן שאני עולה למעלה "איז? איז?" אבל אני לא עונה.
אני פותחת את דלת החדר ומזיזה מהר את השידה שתחסום אותה,אוף למה נורה מתעקשת על לא לשים מנעולים? למה היא לא יכולה להיות נורמאלית?!
אני נכנסת אל המיטה בקפיצה ומתחילה לבכות. הכרית מתמלאת תוך שניות ספורות בדמעות וכתם ענק מכסה אותה אבל לא היה אכפת לי.
אני בוכה בקול,בוכה בקולי קולות "אני מצטערת" אני צועקת אל תוך הכרית "אני מצטערת כל כך "
"מה את עושה?" קול מבולבל מדבר אלי,אני לא מרימה את ראשי. וכרגע אני שונאת כל אדם שאפגוש
"תעזוב אותי בשקט" אני צועקת למי שזה לא יהיה
"חשבתי שאולי תרצי לראות אותי לפני שאני עוזב,ואולי גם להביא לי את השרשרת " הרמתי את מבטי מהכרית והבטתי בו היטב.
אותם עיניים כחולות שניצוץ קטן טמון בהם,אותו שיער שחור שמכסה את עורפו ,אותו עור שחום וצלקות עליו שמראות שכל חיוו עברו בהרפתקה . אני מביטה עליו ולא מאמינה. זה לא ייתכן,איך הוא פה?
"אריק.."אני לוחשת
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
