פרק 13:
ג'ייק הגיע לפתע. בשנייה הוא שמט את תיק העבודה שלו העשוי מעור שחור על הרצפה ומיהר אל נורה
"מה קורה? הגעתי ברגע ששמעתי " הוא חיבק אותה
"ג'ייק. הם גילו" היא הביטה בו ורק בו כאילו המשפט הזה לא נועד לאוזני כולם
"לא הגיוני נורה. זה לא ייתכן"
"מה קורה אבא?" דין שאל את השאלה שעברה בראש של כולנו
"אני לא יודע אבל אני כבר מברר" הוא נכנס אל הבית .
לפתע נפל לי האסימון- אני השארתי את הצמיד בבית ,אותו הם מחפשים ואם הם ימצאו הם יענישו את כולנו ואולי אפילו יגרמו לנו לעבור למחוז חולדה שזהו בעצם המחוז הכי נחות ולשם פושעים מועברים כשלא יודעים מה לעשות איתם.
אנחנו עומדים שם מחוץ לבית ומחכים לג'ייק שיצא ויספר לנו שהכל בסדר ושהם יתבלבלו אבל זה לא קורה. הוא יוצא ומבט שפל בעיניו בזמן שהוא מסתכל על דין .
"אדון לירוי" עושק השלום שנראה צעיר יותר פונה אל ג'ייק והוא מסתובב אליו
"סיימנו את החיפוש"
"מצאתם את מה שבאתם בשבילו?"
"לא. ואנחנו מצטערים על ההפרעה,שיהיה לכם המשך יום נעים" וככה הם הלכו כאילו לא פלשו אלינו הביתה והוציאו לנו חפצים וסרקו בחדרינו. הבטתי בהם בזמן שהתרחקו ובמהירות רצתי לחדרי.
אני עולה במדרגות ובליבי רק מחשבה אחת-הם באו לפה בגלל הצמיד. הם באו כי עברתי על החוקים.
"בל!" לונה צועקת ורצה אחרי.
פתחתי את הדלת במכה והבטתי בארון שלי שכל פריטיו מפוזרים על המיטה
"מה הם חיפשו?" היא שואלת אותי ואני מביטה בה מבט דואג היא פתאום נזכרה והיא מלמלה "הצמיד" הנהנתי פעם אחת והמשכתי לחפש
"אני שמתי אותו בתוך קופסא ישנה אבל אם הם מצאו אותה-"
"יענישו אתכם בחומרה" היא השלימה ועזרה לי לחפש.
חפרנו עמוק בתוך הארון עד שלבסוף מצאתי אותה "היי!" שלפתי את הקופסא מהארון. שינינו הבטנו בקופסא ולאט לאט פתחתי אותה.
למזלי הצמיד עדיין היה עטוף בנייר שקיבלתי כעטיפה של מתנה בחג המולד. הצמיד בעל החרוזים האדומים והכחולים שמור אצלי,הם לא מצאו אותו
"מה חשבת כשהלכת לשם!?" שמעתי את קולו של ג'ייק וירדתי במדרגות. נורה ישבה על אחד מכיסאות שולחן האוכל וג'ייק עמד שעון על הדלפק בזמן שהוא מניף בידיו לעבר דין.
דין התיישב על הספה ושום מבט לא ניכר בפניו "ללכת לראות את הפרא?! השתגעת?!"
"אני-"
"אני לא רוצה לשמוע את התירוצים שלך שוב דין. תדמית הילד הרע הזה לא מוצא חן בעיני ואני רוצה שתפסיק. בנוסף אתה מקורקע לבית עד שתבין כמה סיכנת את כולנו." הוא הפסיק לנזוף בו ונשם עמוק "עכשיו תביא לי את החפץ" ליבי החסיר פעימה. והשמעתי צווחה קטנה למשמע המילה חפץ נורה וג'ייק סובבו את מבטיהם אלינו
"לונה את יכולה-?" ג'ייק פנה אליה
"כן אני במילא צריכה לחזור...תדברי איתי אחר כך טוב בל?" לונה יצאה במהירות מהבית
"חפץ?" נורה שאלה וסוף סוף הסיטה את מבטה לעבר ג'ייק.
"מסתבר שדין לקח חפץ מהפרא ובגלל זה הם היו פה. "
דין העביר את מבטו אליי. עדיין לא הצלחתי לקרוא את פניו אבל אני יודעת שהוא לא מרוצה.
"אני לא לקחתי שום חפץ . רק אמרתי לו שאני מצטער" זו הייתה האמת,אני זו שפשעה בנוסף לכל אני המורדת שהם מחפשים אחריה.
"אני מאמינה לך" נורה קמה ורכנה לעברו "עברנו את זה ג'ייק אין מה לדון בזה יותר אחרי הכל הם לא מצאו כלום נכון"
ג'ייק נאנח והניח את ידו על קרקפתו "טוב .." הוא נשם עמוק " אני צריך לחזור לעבודה"
"אתה חוזר?" שאלתי מפחדת מכך שיחזור ויפגעו בו או יורידו אותו מהמעמד משום שעכשיו אנחנו כבר כמעט פושעים
"בטח שאני חוזרת ילדונת" הוא בילגן לי את השיער "כמו בשעות הרגילות" ג'ייק התכופף מעט וחייך אלי .
"אל תדאגי,לא קרה כלום" נורה הפנתה לעברו מבט מודאג. כיאלו הם יודעים משהו שאני לא יודעת-משהו שקשור אליי.
חייכתי חזרה למרות שאני לא מרגישה כל כך שמחה וג'ייק יצא מהבית
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
