64-ההורים שלי

580 45 4
                                    

"ההורים ..שלי?" אם לא היה את השולחן כנראה שהייתי מתעלפת על הרצפה מרוב הבהלה.

הם,ההורים שלי.

"שבי איזבל" נורה סימנה לי לשבת לידה. לאט התיישבתי לידה פני עדיין באותה הבעה. הם באמת כאן,כלומר הם באמת חיים,כלומר אני לא פרא אחרי הכל.

נורה חיבקה אותי ולחצה את ידי

"ש-שלום" אמרתי בגמגום כאילו שהשיער הפרוע שלי והלכלוך על הפנים לא מספיק לרושם הראשוני.

"אנחנו כל כך שמחים לפגוש אותך סוף סוף איזבל,מי היה מאמין שכל הזמן הזה זו הייתה את!"

הבטתי בשניהם. ולא לאף אחד מהם לא היה עיניים ירוקות,אז איך הם יכולים להיות הורי האמיתיים?

"נורה.." הבטתי בה והיא רק חייכה בחמימות

"אני יודעת מה את חושבת,למה יש לך עיניים ירוקות ולהם אין,טוב אני אתן ליולי להסביר לך" היא הביטה ביולי וזו נשמה עמוק

"אביך הביולוגי מת באחת מהתקפות של הפראים " היא הוציאה ממחטה וניגבה את עיניה. שמעתי מין גיחוך מצידו של דין. כמה זמן הוא עומד שם? "נורא מה שהם עושים,רק הורגים ופוגעים. הוא היה איש אמיץ אביך" היא הביטה בי בעיניים מבריקות מדמעות והבחור השני שישב לידה אחז בידה וחיזק אותה

"זה בסדר יולי ,איזבל מבינה כמה זה כואב לך נכון מתוקה?" היא הביטה בי ועינייה מלאות רחמים . אבא שלי. אבא שלי מת בגלל הפראים האלו. דמעות החלו להינקב בעיני,הנה אני מסתובבת עם פרא בעוד שאחד מהם הרג את אבי. איך מייק יכל לעשות את זה?

"ב-בטח"

"יש לך תמונה שלו?" דין גרם לכולנו לסובב את ראשנו אליו . הבטתי בו בעיניים מלאות בדמעות שמסרבות לרדת

"דין!" נורה נראתה כועסת

"אני רק מסוקרן לראות אם הוא דומה לאיז,כי היא ממש לא דומה לה" אבל זה לא היה נכון השיער שלה הזכיר מאוד את שלי ואפילו האף הקצר שלה הזכיר את האף שלי

יולי הביטה בנורה ואז הביטה בדין "זרקתי את כל התמונות,הזיכרון יותר מידי כואב"

"אני ביקשתי ממנה לזרוק אותם" הגבר פתאום אמר "בתור בעלה החדש כמובן"

"אני לא קונה את זה" דין אמר והסתובב אל הדלת

"דין!" נורה וג'ייק רטנו ביחד

"דין לך לחדר שלך" ג'ייק אמר ונראה שהוא כועס ,כועס מאוד. גם אני כעסתי על כך שקורה לאימי שקרנית ,כלומר לזו שטוענת שהיא אימי .

"באמת איז את מאמינה לכל זה? את מאמינה שהיא אמא שלך ושאבא שלך מת ועכשיו אין אפילו זכר ממנו?"

"דין!" ג'ייק קם מכסאו "לך לחדרך מיד!"

"אני הולך לכריסטינה" הוא פתח את הדלת "אל תחכו לי" טריקה הדהדה בכל הבית

"אני מצטערת יולי,לוקרי , אבל אולי נדבר איתכם מחר בסדר?" הם הנהנו ויצאו מהבית אבל לא לפני שהיא קינחה את אפה בשני ממחטות מצער. ג'ייק יצא ללוות אותם ונורה הביטה בי במבט מרוקן

"איזבל את ביקשת שנראה לך את הורייך וזה מה שאת עושה עכשיו?"

"אבל-"

"תחשבי על יולי המסכנה,סוף סוף רואה את ביתה ומכנים אותה שקרנית,את מכנה אותי שקרנית"

"נורה אני לא אמרתי כלום"

"בדיוק ,היית צריכה להגן על אימך מדבריו של דין,ובמקום זה נראת מרותקת לדבריו"

"נורה אני-"

"תעלי לחדרך איזבל,אני מאוכזבת ממך מאוד" הבטתי מנסה להבין מה עשיתי לא נכון אבל היא ניקתה את הכיבוד מהשולחן ולא הביטה בי . עליתי לחדרי .

האחו שמעבר לגדרWhere stories live. Discover now