"באמת?" לרגע הוא נשמע נלהב,הוא הסתובב והביט בי. השמיים מאחור החלו כתומים וברק ניצת בעיניו
"כלומר אתה באת איתי למסיבת האביב,אם אני אבוא איתך ניהיה שווים נכון? זה הכי הוגן"
"שווים,כן" אני חuaבת ששמעתי אכזבה בקולו,אם כי הסתיר אותה טוב מאוד
"אז אני אפגוש אותך מחר בחמש ליד הגדר בסדר?" הוא נכנס חזרה אל החדר והתקרב אלי
"אתה בא מחר לבית הספר?"
"אני לא חושב"
"אה" עכשיו ההאכזבה נשמעה בקולי למרות שממש לא ניסיתי
לפתע בלי התראה מראש הוא חיבק אותי,חיבוקו היה חזק ומפתיע. קצה אפי נגע בכתפו וזה גם רק בגלל שהתכופף.
"תודה לך שהקשבת לי איזבלה" הוא לחש בדיוק אל תוך אוזני ונמסתי למשמע קולו אומר את שמי . במהירות הוא קפץ מהחלון וראיתי את הצללית שלו נעלמת.
רצתי אל הארון שלי והתחלתי לזרוק בגדים לכל מקום. אף פעם אל היה לי טעם בלבוש ואם היה הוא היה טעם מר. בגדים החלו להופיע על השולחן המיטה הכסא ואפילו דלת האמבטיה ואף אחד מהם לא התאים לנשף סתיו.
יש רק דבר אחד שאני יכולה לעשות כדי למצוא בגד טוב בשביל הפסטיבל
אני אל יודעת למה חשבתי על זה בגלל אבל אי אפשר לחזור לאחור,אני כבר בחצי הדרך לכפר הפראים.
אפשר לראות את כולם מתארגנים לנשף ,הייתי צריכה כמה הדרכות אבל בסוף מצאתי את האוהל שחיפשתי
"אז הוא הזמין אותך אל הנשף אה?" קטלין קימצה את פיה ונראתה כאילו לא מאמינה
"לא הזמין,הוא בא לנשף שלי אז.."
"אוי היית צריכה לזרום עם הזמין,טוב אז מה את רוצה ממני?" שערה השחור נח על פניה בצורה שהדגישה את עצמות לחייה הגבוהות
"חשבתי אולי אני אוכל לקחת ממך..שמלה"
"שמלה? את חושבת ששמלה שלי תעלה עלייך?" היא צחקקה "טוב, אולי אני אמצא שמלה שלי מכיתה ו' איתה הלכתי לנשף,את יודעת שהנשף הזה הוא נשף חשוב מאוד אלינו נכון? את לא רוצה לבוא בצורה מרושלת כזו" הוא העבירה את עיניה מראשי לרגלי ובחזרה "ממש לא"
"למה לך לבוא לנשף הסתיו ? את לא אחת משלנו" צמרמורת עברה בעמוד השדרה שלי למשמע קולו. הוא עמד בפתח האוהל וחסם את האור שבקע ממנו
"לוסיאן זה לא יפה" קטלין הוציאה את ראשה שנייה מארגז הבגדים ואז החזירה אותו
"חשבתי ש-"
"חשבת שתוכלי לבוא אלינו אחרי כל הצרות שעמך גרם ונקבל אותך בזרועות פתוחות?" הוא התקרב אלי,עיניו השחורות נוצצות כאילו מרוצה מעצמו שגורם לי להרגיש ככה
"אני אגלה לך סוד קטן" הוא התקרב אל אוזני והזיז טלטל אחד שחסם את דרכו. עמדתי שם קפואה במקום בזמן ששפתיו לוחשות אל תוך אוזני "לחטוף אותך היה רק ההתחלה" הוא התרחק מעט וחייך . קטלין הביטה מתעניינת במה שנאמר לי ואני עמדתי שם קפואה עיני פעורות וליבי פועם
"מצאתי!" קטלין הגישה לי את השמלה ואני עדיין מבוהלת,נשמתי עמוק "תודה" חיבקתי את השמלה והתחלתי לרוץ חזרה אל הגדר
רצתי בלי לדעת למה,מה שאמר לי גרם לליבי לדפוק מהר כל כך והאנסטינקט הראשון שלי היה לרוץ. התחלתי לרוץ וענפים נתקלו בפני אני חשובת שאפילו אחד חתך אותי ודם זלג מהלחי שלי אבל לא היה אכפת לי רציתי לברוח משם,לא רציתי לראות מה הוא יכול לעשות
השמלה הייתה מקומטת וצמודה לגופי כל זמן שרצתי. רצתי כל כך מהר שלא שמתי לב שנתקלתי בגוף מסויים . נפלתי עליו בצורה כזו מגושמת וחול התפזר לכל עבר
"אני מצטערת" ניגבתי את הדם על הלחי והתיישבתי על ברכיי
"זה בסדר" הוא התיישב על ברך אחת והרגל השנייה בתשעים מעלות. לא ראיתי את פרצופו עדיין ושערי כיסה את פני כך שגם הוא לא ראה אותי
"את מדממת" הוא הרים את פני בעזרת הסנטר וחשף את פרצופי,הבטתי טוב טוב בפניו. הם לא הזכירו אף פרא אחר אבל ידעתי שזה פרא. הוא היה מבוגר-אולי בן 25 . ניחוח של פרח מסויים עלה באפי אבל אל יכולתי לזהות איזה
"זה בסדר" הסטתי את פני. הוא כיוון את עיניו כאילו מנסה להיזכר
"את מוכרת לי"
"אני לא מפה" שוב הבטתי בעיניו "ואני ממהרת" קמתי במהרה והלכתי לכיוון הגדר אבל הוא תפס בידי
"אל תשכחי את זה" הסתובבתי וראיתי שבידו ורד ורוד לקחתי בהיסוס את הורד וברחתי משם.
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
