האחו שמעבר לגדר

66-טעות

אני לא יודעת מה גרם לי לעשות את זה אבל יצאתי נסערת מביתה של לונה כשאני שומעת את קריאת מייק לשמי.

הלב שלי פעם בחוזקה והרגשתי תחושת חנק כזו שלא הרגשתי מעולם. מייק שלי,מייק תמיד היה שלי. אז איך זה פתאום שהוא עם לונה.

יצאתי מביתה של לונה משאירה מאחורי רק את עקבות השלג שמסמנות שבאמת הייתי כאן,שזה באמת קרה.

משכתי באפי,כנראה הצטננתי,אני מקווה שהצטננתי ושזה לא סימן לדמעות שאני מנסה כבר להחזיק בתוכי המון זמן.ליבי משך אותי קדימה ועד מהרה הבנתי לאן-אל האחו שמעבר לגדר.

יצאתי בזהירות החוצה,הבל פי מסומן על ידי כפור שנראה בכל נשימה ונשימה שלי.

התקדמתי במהירות,האחו התכסה כולו לבן גם העצים והשיחים כאילו קפאו.

מיהרתי. ידעתי שאם ארצה אני אוכל להספיק להגיע לשם.

מבלי לשים לב התחלתי לרעוד,משכתי באפי יותר יותר ואפילו התעטשתי מפעם לפעם ולכן החלטתי לרוץ כדי לחמם את גופי.

רצתי הכי מהר שיכולתי מביטה בסימוני הדרך שהפראים השאירו על העצים-סימונים שרק פראים-ואני-מכירים.

אני קרובה,אני יכולה לחוש בחום המדורות שלהם,אני יכולה כמעט לשמוע את הקולות שלהם אני יכולה לדמיין את עצמי רצה אל זרועותיו של אריק והוא מניף אותי,אני יכולה-

הם אינם.

לא,זה לא יכול להיות. התנשפתי ,התמוטטתי על הקרקע אוחזת בשלג הקפוא כדי לחפש אחיזה בעולם. הם כבר לא פה,הם הסתלקו והשאירו אותי מאחור

"אריק!!" צעקתי וקולי הדהד מבין העצים "אריק! אני –בוחרת –בך!" צעקתי אבל שום מענה מלבד ההד. לא יכולתי לבכות,אבל הכאב שפילח את ליבי היה קשה יותר מדמעות.

איבדתי את מייק.

איבדתי את אריק.

הלכתי אל אחד ממעט האוהלים שהיו שם ונברתי בדברים. הייתה שם קופסא גדולה שמלאה בשתייה ,שתייה חמה ותוססת "יין!" מה יש לי כבר להפסיד אה? הפסדתי הכל,אני לבד.

לגמתי מהיין ,החום שלו התפשט בגופי וחימ אותי יותר משהכמייה הטיפשית הזו-שאגב מייק קנה לי לחג הנוצר כי באותו הזמן הייתי בקטע של ימי הביניים שם לבשו שכמיות כל הזמן-ולכן לגמתי יותר ויותר. זה לא שאף פעם לא שתיתי,נורה מידי פעם הייתה נותנת לי ללגום מהכוס שלה במסיבות או כשסתם התחשק לה לשתות. וגם דין פעם אחת נתן לי להתנסות באלכוהול כדי שהפעם הראשונה שאני שותה תיהיה איתו וכך בפעם השנייה כבר איהיה מורגלת . התחלתי לצחוק ללא סיבה. ורק שתיתי חצי בקבוק אבל הבנתי שלא מתחשק לי יותר והאמת שלמדתי בשיעור ביולוגיה אחד שהיין מקרר יותר את הגוף,גוף האדם לכו תבינו.

יצאתי החוצה. היער אפף בריח של אורנים שהזכיר לי את אריק יותר ויותר . שוב המחשבה שאין לי אף אחד יותר חלחלה בתוכי

אני לבד. הרגשתי בעפעפיי נעצמים,בעיניי הולכות ונסגרות ובאחיזתי הולכת ומתרפה. הייתי מותשת,עייפה,כואבת שרק להירדם פה על השלג הקר היה הפתרון שיכולתי למצוא.וכך היה.

"איזבל! איזבל!"הוא סטר לי על מנת שאתעורר. סטרתי לו כדי שיבין כמה אני כועסת.

הייתי זרוקה בידיו כמו בובת סמרטוטים. חלשה כל כך ואין אפילו סיבה .

הוא עטף אותי במעילו למרות שראיתי שהשכבה שלו מתחת הייתה דקה כל כך שכולו כמעט הכחיל. זה בהחלט החורף הכי קר שהיה עד עכשיו ולא נראה שהוא הולך להתחמם בקרוב.

"הוא איננו" אמרתי,גרוני יבש וקפוא "פספסתי אותם"

"את רצית ללכת איתם בל? רק בגלל שנישקתי את לונה" בלעתי רוק. היה לי חמים בתוך מעילו של מייק, התיישבתי במקום להיות ישובה בתמיכתו של מייק וקמתי על רגלי אחר כך

"אתה שיקרת לי"

"איך?"

"אמרת שאתה אוהב אותי מייק,אמרת שאתה רוצה אותי"

"ואת אמרת שאת לא בל,ואני נפגעתי נורא אבל לא ציפית שאני ארדוף אחרייך כל חיי נכון?" האמת שכן,או שלפחות עד שאני אחליט באמת את מי אני רוצה יותר,את מייק שדואג לי כל כך כל הזמן ואני בטוחה שאוהב אותי או את אריק מטביע אותי בעיניו הכחולות ובקסמיו למרות שאולי מה שיש ביננו זו רק משיכה טבעית.

"ממתי את בקטע של לונה בכלל,זו לונה מייק" צחקתי כי זה באמת מגוחך "היא ילדותית ולא סקסית בכלל מה אתה מוצא בה כבר"

"בל"

"מה? זה נכון,איך אתה עובר ממני אל לונה" טוב אולי קצת הגזמתי,אחרי הכל לונה היא החברה הכי טובה שלי אבל כל כך כעסתי שבגדו בי ככה והיא שיקרה לי ככה שלא היה אכפת לי באותו הרגע לגבי מה אומר עליה.

"מאותו רגע שאת החלטת ללכת למסיבה המפגרת של הפראים האלה וקטלין הודיע שתפסו מישהו מאיתנו,מאותו רגע שליבי דפק מהר כל כך וקיווה שבגלל השטויות שלך לונה שילמה על חייה או לפחות על חירותה. משהו בתוכי התפרץ,משהו שהיה סגור"

"הו אז עכשיו אתה מאוהב בלונה?"

"לא בל,אני לא יודע מה אני מרגיש אל לונה אבל זה לא אמור לשנות לך,את עמדת לבחור בו נכון?"

הסטתי את מבטי ממנו. ישנו בתוך אותו אוהל כדי שאעזור כוחות ואצליח לעמוד בעצמי בגלל השיכרון.

מייק בנתיים צייר ציורים עם ידיו על השלג ואני רק הבטתי,חקרתי את האוהל שאולי היה יכול להיות ביתי או אפילו להיות דומה לו ממש.

"מייק" הוא הביט בי "מה קרה לנו?"

"אני לא יודע בל אבל אני לא מרוצה מזה. אני מפחד "

"ממה אתה מפחד?"

"אני מפחד לאבד את החברה הכי טובה שלי" הבטתי עכשיו בתוך עיניו,חומות כל כך ורגילות אבל הניצוץ שלהן מסנוור. הנחתי את ידי על ידו והוא לחץ אותה. לאט לאט התקרבנו אחד אל השני השתקפותו בעיני והשתקפותי בעיניו,לאט לאט עד שחלקנו לבסוף את אותו אוויר.