האחו שמעבר לגדר

71

"אהההההההההההה" צרחתי בכל החדר ובמהירות אוטומטית חסמתי את פי.

"אריק" לחשתי הצמדתי את הפתק ללב ,אולי הוא מתוודה על אהבתו אלי? אני אוהבת אותו? מה אני אמורה לומר חזרה? מה לעשות מה לעשות?! .

נשמתי עמוק ,טוב איזבל אולי תקראי ותדעי אמרתי לעצמי ועליתי חזרה אל תחילת הפתק והתחלתי לקרוא בחרישית

"איזבל אם את קוראת את זה כנראה דחית את הצעתי לבוא איתנו לחורף והצלחתי לתחוב לך את זה לכיס מבלי שתרגישי.

בגלל שלא נתראה כל החורף זה החלטתי לתת לך עוד חלק קטן מהסיפור שלא סיימנו כדי שלא תשכחי שאני חייב לך המשך" [/i]התרגשתי,אני כל כך רוצה לשמוע את המשך הסיפור

"טוב אז איפה הייתי ? אה כן ראיתי את לילה ואיזבלה מתקדמים אל עבר הגדר. לרגע הם עברו לידי ולא שמו לב אלי,הדבר היחיד ששמעתי היה שהיא אמרה -..את סבתא שלך- והסקתי שאיזבלה הולכת לראות את אמא של לילה. עקבתי אחריהם באותו הלילה אני יודע שזה לא בסדר אבל הייתי קטן ומסוקרן ואז זה קרה,לילה הייתה מופתעת כמעט כמוני . ארבעה או חמישה מתיישבים גדולים הקיפו אותה ,איזבלה התחבאה מאחוריה ואז היא התעשתה על עצמה והחלה לרוץ לכיוון האחו ואז ליער,ידעתי שעלי להזעיק עזרה אבל זה קרה כל כך מהר שבחרתי רק לרוץ אחריהם. רצתי אחרי לילה ואיזבלה אל תוך היער מנסה לתפוס את הקצב. המתיישבים היו יותר איטיים אבל הם תמיד ידעו לאן פנתה. איזבלה צרחה כל הזמן שהיא עייפה וכעסתי עלייה כל כך שלא מבינה מה קורה. עשו לה מלכודת ולילה לא ידעה מה לעשות ועד עכשיו אני מצטער שלא קראתי לסאורן או דמיאן." אני חושבת שהתחלתי לבכות,יכולתי לדמיין את האימה והפחד שלילה עברה באותו הרגע והבלבול של איזבלה

אני אמשיך את הסיפור בפעם הבאה שניפגש,

עד אז חורף חם שיהיה לך איזבלה"

"לא!" צעקתי "אני רוצה לשמוע עוד!"

נכנסתי אל תוך המיטה ועברתי על הפתק שוב ושוב .נזכרתי גם בכל הסיפור על איך שפגש את איזבלה ואיך אני מקנא בה כל כך (חוץ מהקטע שהיא מתה כן?) שפגשה את אריק עוד כשהיה קטן ורק אז הבנתי-אריק עדיין מאוהב באיזבלה,ואולי הוא מתנהג אליי ככה רק בגלל שאני מזכירה לו אותה כל כך.

אריק לא אוהב אותי ,הוא אוהב את איזבלה ואם היא הייתה איתו עכשיו הוא בכלל לא היה מסתכל עלי .

הבטתי במראה שבקצה החדר,פני אדומות ,שערי מבולגן ועיני בצבע ירוק מגעיל כל כך. איזבלה בטח הייתה יפה אם הוא כל כך מאוהב בה גם כשמתה.

בלי לשים לב נרדמתי ובבוקר כשהתעוררתי המכתב היה צמוד לליבי ועלה בכל נשימה ונשימה

הבטתי אל החלון-בחוץ יש כבר שמש מה שאומר שהקיץ קרב ופתאום לא בא לי שהקיץ יבוא.

אני מרגישה כאילו השגרה חזרה אלי וזה כל מה שרציתי כל הזמן לא? להיות שוב אני-זו שלא מתעסקת בענייני בנים וזו שלא מקווה שהחורף יגמר רק בשביל שמישהו שהיא מכירה יחזור אלייה אבל בכל זאת חלק קטן בי מקווה שהוא יחזור,מקווה לראות את עיניו הכחולות שוב .

"איז?" שתי דפיקות בדלת וקולו של דין מבעדה גרמו לי לקום מהרגליים ולהתחיל להתארגן

"אני מתלבשת דין" אמרתי בקול ישנוני

"טוב רק רציתי לומר לך שהשלג כבר כמעט ונעלם ומייק מחכה לך בחוץ "

"טוב תודה" אמרתי וחזרתי להתלבש.

לבשתי טרנינג שחור וחולצה ארוכה וכחולה,אולי השלג כבר נמס אבל החורף עדיין לא חלף וקר כל כך בחוץ.

מייק פה בגלל שכל סיום חורף אנחנו הולכים לאגם ומביטים איך המים הקפואים חוזרים להיות נוזליים שוב. אני לא יודעת איך זה הפך למסורת אבל אני שמחה שזו המסורת רק של שנינו ואני שמחה שהוא פה כי ככה אני יודעת שלמרות כל השינויים סביב היחסים ביני לבין מייק נשארו אותו דבר-חוץ מהנשיקות הפתאומיות- ומשהו של איזבל הישנה עדיין קיים.