"אל תזוזי" מייק לחש לי ויצא מהחדר.
נשארתי שם לכמה דקות ואז יצאתי כשלא שמעתי שום רעש.
ירדתי לאט במדרגות וראיתי את לוסי יושבת על כיסא ושקית קרח על לחייה
"אני מצטערת" אמרתי בבכי והתקרבתי אלייה "אני מצטערת כל כך לוסי" ישבתי על ברכיי ובכיתי על ברכייה . אני כל כך מפחדת מהם ולוסי התעמתה איתם מבלי לפחד .
"זה בסדר,במילא כבר נמאס לי מהם,החוקים הפכו כל כך נוקשים לאחרונה. אולי אתם לא שמים לב לזה כי אתם ילדים אבל המבוגרים סובלים בהחלט"
"מה הם רצו ממנה?" מייק שאל בקשיחות
"חשבתי שזה אולי בגלל שאני לא בבית לפי הצו אבל-"
"צו?"
"כן נורה אמרה לי שהוציאו צו לא לצאת מהבית"
"אני לא שמעתי עליו" לוסי אמרה מבולבלת
"בל,אולי הצו רק עליכם"
"אבל מה עשינו?" הבטתי בלוסי ומייק "זה אומר שנורה וג'ייק ודין בצרות ? אני חייבת ללכת אליהם"
"לא בל זה מסוכן מידי,אל תלכי לשום מקום"
"אני חייבת מייק,אם משהו קרה לנורה ג'ייק ודין אני לא יודעת מה אני יעשה ,וזה באשמתי"
"אל תמהרי להחליט החלטות איזבל,בבקשה תחשבי על מה שאת עושה לפני שאת יוצאת"
"לוסי,תודה רבה שעצרת אותם ואני יודעת שזה נשמע מסוכן ופזיז אבל אני לא יכולה לחשוב לרגע שהם עושים להם משהו רע,אני חייבת לצאת "
"טוב אני לא יכולה לעצור בעדך" היא אמרה כששקית הקרח עדיין צמודה ללחייה
"תודה שוב לוסי,על הכל" קמתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת
"בל,"הבטתי במייק,הוא הסתובב ללוסי וזו הנהנה "אני בא איתך" הוא אמר בהחלטיות
"מייק אתה לא חייב"
"אני לא יכול לדמיין לעצמי אותך נפגעת,ואם ניתקל בזה שפגע באמא שלי זו כבר תיהיה נקמה" צחקקתי כי אני לא מאמינה שמייק באמת יוכל לפגוע בו אבל העיקר שהוא נחוש
פתחתי את הדלת והצצתי ,שני עושקי שלום עמדו קרוב לבית
"יש פה עושקי שלום" אמרתי בשקט למייק שהביט מאחורי "איך נצא?"
"מייק" מרי עמדה מאחוריו ומשכה בחולצתו
"לא עכשיו מרי"
"מייק יש לי פתרון" היא אמרה בקול קטן ושקט
"מה?" הוא שאל,סגרתי את הדלת ושנינו היינו קשובים לה
"אני וג'ורג' עשינו מעבר סודי בחדר שלנו"
"מרי" לוסי נשמעה מופתעת
"ככה הכנסנו את הממתקים מבלי שתשימי לב אמא,אנחנו מצטערים"
"את גאונה מרי" מייק נשק לה בלחי והלך לכיוון חדרה
"עבודה טובה מרגלת" קרצתי לה והלכתי אחריי מייק. נכנסו אל חדרה של מרי .
הוא היה ורוד עם מיטת קומותיים שלה ושל ג'ורג' . התמונות היו בעיקר של נמיות בצבע ורוד שמחייכות לכל עבר.
קריפי.
הבטתי על תמונה שהונחה על השידה . בתמונה היה דמות של גבר נאה שמחזיק ילדה קטנה ביד וידיו השנייה אוחזת בידו של ילד עם עיניים חומות ושיער כמעט ובלונדיני ,זיהיתי מייד שזה מייק. התמונה הייתה מבריקה ונצצה מניקיון
"מייק" אמרתי בזמן שהזיז את תיבת המשחקים שם מרי אמרה לנו שנמצא המעבר "התמונה הזו.."
"כן, זה אבא שלי"
"אבל אף פעם לא ראיתי תמונות של אבא שלך בבית"
"זו היחידה,הוא לא אהב להצטלם כל כך"
"אתה לא מעדיף שהיא תיהיה בחדר שלך?"
"מרי הייתה קשורה אליו מאוד,רציתי שהתמונה הזו תיהיה בחדר שלי אבל היא לא הפסיקה לבכות אז וויתרתי לה,וצדקתי כי היא מנקה ומבריקה אותה כל יום כשהיא מזמזת שיר ערש שהיה שר לנו " חייכתי,כי בתמונה כולם נראו מאושרים ומייק לא הוריד את החיוך מפניו כל זמן שדיבר על אבא שלו.
"קדימה." הפתח היה צר,בדיוק לילדים. החדר של מרי וג'ורג' היה חלקו מעץ משום שהם הוסיפו אותו אחר כך ,כנראה שהם הצליחו להוציא חלק מהעץ מבלי להרוס את כל החדר,מצחיקים .
מיק הזדחל ראשון "קדימה" הוא הושיט לי יד ועזר לי להזדחל החוצה. מולנו בעוד כמה מטרים היה הגדר,לפניו היו שיחים ועצים רבים. היער הקטן של המחוז.
"את מוכנה?"הנהתי.
מייק אחז בידי והתחלנו לצאת.
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
خيال (فانتازيا)יש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
