נכנסנו אל חלקת העץ הנדיב. לונה כמובן נשארה לשיעור ואמרה שאני חולה . אני מקווה שלא יסמנו אותי שוב כי לא נשארו לי עוד הרבה.
אריק ישב מתחת לעץ שעון על הגזע ושיחק בתפוח אדום.
קטלין עמדה זקופה ליד לוסיאן שגם הוא נשען אבל עומד על אחד הגזעים.
מייק לא זז מטר ממני מאז שעזבנו את בית הספר וזה דיי גורם לי להרגיש בטוחה .
אני שמחה שנתתי לו לבוא,אני שמחה שמייק לצידי.
"אז מה אתם עושים פה?" העוינות של מייק מצאה חן בעיני כי זה בדיוק מה שרציתי לומר ובצורה שרציתי לומר אותה.
"איזבלה את יודעת שאבא שלי נתן לי משימה " אריק פנה אלי כאילו מתחנן שאתייחס אליו כמו מקודם
" אני באתי כדי לרשום את אריק כבר אמרתי את זה,אתם אלה שלא מוכנים להניח לנו"
"להזכירכם אתם פלשתם אלינו" מייק שוב דיבר
"איזבלה" אריק התקרב אלי,עיניו נוצצות . הוא אחז בשתי ידי והביט בדיוק אל תוך עיני "אם את רוצה שנעזוב,נעזוב. רק תגידי" לא ידעתי אם הוא רציני,הוא באמת יתנגד לאבא שלו בשבילי? עד כמה הוא חושב שפגע בי בכך שלא נישק אותי? ואני נראת לו כאילו אני מתה לנשק אותו כבר,שונאת שחצנים
"בל" נימתו של מייק הפכה קלה ,הוא חיכה לתשובה ואני יודעת איזה תשובה הוא רצה,אני פשוט לא יכולתי לתת לו אותה
"תישאר" השתחררתי מאחיזתו של אריק,"אבל אל תתקרב אלי אל מייק או אל לונה,אני לא רוצה שתסבך אותנו בצרות במיוחד שעושק השלום הראשי פוקח עלינו עין "
הוא הנהן כאילו ממלא פקודה.
"ואני לא רוצה שהוא יהיה פה"
"אני מפחיד אותך מתיישבת?" הוא חייך
"לוסיאן פשוט תרשום אותי כבר" אריק אמר בטון זועף
"אוקי אבל אני מודיעה שאני באה לבקר בין אם תרצי או לא,את לא כל כך מעניינת אותי"
התעלמתי ממנה "אני יכולה לדבר איתך אריק?" הוא היה מופתע מהצעתי אבל הנהן ישר.
"לבד" הבטתי בכולם. לוסיאן משך בכתפיו והסתלק אחריו קטלין הלכה אבל לא מבלי לעשות פרצוף .
מייק מצד שני נראה מודאג "זה בסדר מייק ,אני רק מדברת איתו"
"אני מחכה לך בכניסה לבית הספר בסדר?" חייכתי וגם הוא נעלם
"איזבל.."
"דבר ראשון לא יהיה ביננו כלום" ליבי דפק ",לך יש ארוסה ולי יש חוקים בגלל זה לא יהיה ביננו כלום,מובן?"
"איזבלה.."
"מובן אריק? מה שהיה ביער לא יקרה שוב,אני לא רוצה אותך ואתה לא אותי . אתה פרא ואני מתיישבת ,לך יש ארוסה מתה ולי יש.." נאנחתי "מה המשימה שלך?"
הוא היסס לרגע " באתי לפה כדי למצוא חפץ ששייך לנו"
"הצמיד? חשבתי הוא אצל לוסיאן"
"לא הצמיד איזבל,החפץ הזה נגנב לפני 10 שנים ולוסיאן גילה שבעצם הוא נמצא אצל אחד מכם"
"אתה מתכוון שעוד מישהו מחזיק בחפץ?"
"כל פרא מקבל תכשיט מגיל קטן,התכשיט מקשר בינו לבין הארוס או הארוסה שלו. " הוא הראה לי את ידו "לי יש טבעת "
"גם לאיימי יש טבעת?" נפלט לי
"כן, כמו לכל פרא שנקבע לו ארוס ,התכשיט הוא חשוב לנו מאוד כי הוא מסמל את נשמתו של העונד אותו. לכן אנחנו צריכים את השרשרת אחרת נשמתה לא תנוח "נראה שהוא לא רצה להזכיר את שמה של בעלת השרשרת כי הוא מיהר לומר
"לקטלין ולוסיאן יש עגילים "
"והחברה שלך ,זו עם השרשרת. מה עם הארוס שלה?" הוא גירד בעורף ראשו
"איזבל זה מסובך,היא-"
"מצטערת,הייתי חטטנית מידי" החוותי בידי כאילו זה לא משנה "תמצא את השרשרת שלך בסדר? אבל הייתי רצינית בנוגע לזה שלא תיצור איתנו קשר,אסור לי לסכן את משפחתי"
"אני מבטיח שלא אפריע לך" התקדמתי לעבר בית הספר,הוא עמד שם והביט בי
"אתה בא?" הסתובבתי אליו אבל ראיתי שהוא לא מביט בי הוא מביט אל מעבר לגדר,אל האחו השומם. מתגעגע אולי הביתה .
"איזבל" הוא אמר מאחורי חרישית "אני עוד אספר לך על ארוסתי וחברה שלי,רק תני לי זמן בסדר?" הסתובבתי אליו,אריק נפתח אלי בזמן האחרון ומרגיש כאילו זה לא אותו אריק שחצן
ואני מרגישה כאילו אני יכולה להתחבר אליו,אולי הוא לא נוראי כל כך ואולי עשיתי טעות בכך שביקשתי שיעזוב אותי
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
