האחו שמעבר לגדר

פרק 16

פרק 16:

"הצמיד שלי?" הוא נאנח ונראה שהשלווה חזרה לעיניו

"אני צריך שתחזירי לי את הצמיד ולא-" הוא ניסה לצעוד אלי אבל התמוטט. אנקת כאב נשמעה ממנו ונבהלתי לרגע

"נכוות" הבטתי ברגלו ועורו היה אדום וחלקו מדמם מעט

"אני בסדר" הוא עצם את עיניו בחוזקה ואחז בכוויה מה שכנראה הכאיב לו יותר

"חכה" הבטתי סביב בתקווה למצוא את הפרח הנכון. נורה לימדה אותי מאז שאני קטנה צמחי רפואה ודרכי טיפול אך אני מפחדת שלא אזהה את הצמח הנכון. הבטתי סביב וניסתי לראות בעיני רוחי איך הפרח אמור להראות ואז הבחנתי בצמח –עליו סגולים וגבעולו שעיר וארוך - זה בדיוק הצמח שחיפשתי! עקרתי שלושה כמוהו וחזרתי אל הפרא. הבטתי על השמלה שלי-השמלה שנורה כל כך אהבה . הייתי זקוקה לבד ולא נראה שהבד מהחולצה והמכנסיים המלוכלכים שעל גופו יעזרו לכוויה להחלים .

בצער רב קרעתי חתיכה מקצה השמלה שלי . הוא הביט בי מבולבל בזמן שלעסתי את הצמח והפכתי אותו לעיסה. ירקתי את הפרח הלעוס אל הבד וקירבתי אותו לרגלו

"מה את עושה?" הוא הרחיק את רגלו ממני

"אתה מוכן לא לזוז? אני מנסה לעזור לך" הוא לרגע בטח בי והצלחתי לקשור את פיסת הבד שביב הכוויה

"זהו עכשיו רק-"

"בל!" צעקה נשמעה וזיהיתי את הקול. הסתובבתי לכיוון הקול והתחלתי לצעוק

"אני פה!" הסתובבתי כדי לומר לו משהו אבל מבלי ששמתי לב הוא נעלם

"בל!" מייק יצא מבין השיחים . הוא עדיין היה לבוש בבגדי הכדורעף שלו והוא נראה מותש

"את בסדר?" הוא חפן את פני והזיז אותו לצדדים כאילו בודק אם נגרם לי נזק כלשהו "מה את עושה פה?!" הוא כעס,נורא כעס . שמעתי רחש מהשיחים אבל התעלמתי

הוא שחרר את פני והלך צעד אחד אחורה "אל תעשי את זה שוב" לא ידעתי אם לספר לו על הפרא שראיתי או לא אז במקום זה אחזתי חזק בצמיד שלי והצטערתי על זה שלא שאלתי לשמו.

מייק לא שיחרר את ידי כל הדרך חזרה. אין לי מושג איך הוא בכלל יודע את הדרך חזרה

"מצטערת" אמרתי לבסוף "מייק אני מצטערת"

"אני לא רוצה לשמוע אותך" הוא היה עצבני וכנראה זה הגיע לי "אסור לנו להיות פה בכלל"

כל העצים נראו אותו דבר , אם אני הייתי המובילה כבר מזמן הייתי חושבת שאנחנו הולכים במעגלים אבל נראה שמייק יודע לאן הוא הולך "אני לא מבינה למה הוא לא בא"

"אני לא מבין איך את כזו טיפשה שאת יוצאת מהגדר בשבילו "

"לא חשבתי" הגנתי על עצמי

"בל" הוא נעצר והסתובב אלי . מבטו היה עדין ונראה כאילו הוא באמת דאג לי . הוא נאנח וחייך קלות . הוא לקח את אצבעו ונגע באפי מנקה עפר שנשאר עליו

"אני צריך להגיד לך משהו"

"מה?" הוא נראה לחוץ

"אני-" מייק השתתק והביט לצדדים

"מה קור-"הוא הניח את ידו על הפה שלי והשתיק אותי,לא מביט בי . בשנייה הוא תפס אותי ודחף אותי אל השיחים

"מה עובר עלייך?" הוא שוב חסם לי את הפה והניח את האצבע על הפה שלו כמסמן לי לשתוק . ישבתי עליו בצורה כזו שהחזה שלו היה צמוד אלי. למרות השנים הרבות שאנו מכירים אני בחיים לא הייתי כזו קרובה למייק ואני חושבת שגם הסמקתי.

שלושה עושקי שלום עברו אותנו עם צינורות מים מוחזקים בידיהם .

חיכינו עד שיעברו ויצאנו משם. מייק הושיט את ידו ועזר לי לקום. אחזתי בידו חזק והוא משך אותי אליו "אנחנו קרובים" הוא אמר והמשיך ללכת. הלכתי אחריו והבטתי סביב ואולי דמיינתי את זה אבל אני חושבת שראיתי דמות זזה מבין השיחים מולנו. הבטתי לשם שוב אבל שום דבר לא קפץ.

הגענו אל הגדר וראינו את הפרצה. מייק קודם כל יצא וחיכה לי

"בל?" הוא שאל. הבטתי אל היער שהיה עכשיו רחוק מאיתנו,מה עם הפרא ההוא? הוא יהיה בסדר?

"בל" מייק הושיט את ידו וסובבתי את עצמי אליו "אני באה" אחזתי בידו ועברתי את הגדר. התרחקנו מהגדר וראיתי את לונה שעונה על העץ ומחכה לנו. הרגע שהבחינה בנו היא רצה אליי וקפצה עליי

"אני לא מתה" אמרתי לך בגיחוך

"כן אבל יכולת להיות!" היא רטנה "לא למדת מהפעם הקודמת?"

"מה אני יעשה לונה הסכמתי להיפגש איתו"

"לא נראה שהוא עומד בהסכמה הזו כל כך" מייק התקדם

"למה כל כך מפריע לך שיש ביננו משהו?" הוא נעצר

"לא מפריע לי,פשוט בפעם הבאה אני לא אציל אותך" הוא המשיך להתקדם. לונה עדיין חיבקה אותי

"לונה פרא הציל אותי"

"איך הוא נראה?"

"שערו היה שחור אבל עיניו כחולות לונה,כמעט כמו שלך"

היא הביטה אל גבו של מייק ואז אלי

"את הפחדת אותי בל"

"אני מצטערת , אני לא התכוונתי"

"אני חייבת ללכת" היא חיבקה אותי אך במהרה התנתקה ממני והתקדמה לעברו

"אני בסדר תודה ששאלתם!" צעקתי ולונה הפנתה אליי מבט עצוב ורצה אחרי מייק.

נשפתי ברוגז והמשכתי אל ביתי. שערי היה מבולגן ,שמלתי קרועה וכולי מלוכלכת ולכן השתדלתי להיות באזור החשוך של הרחוב אבל הייתי חייבת לצאת ממנו כשראיתי את ליונל יושב על אחד הספסלים וידו חובקת את כריסטינה. הפכתי חמה וכועסת ולא יכולתי שלא להרגיש כמו מטומטמת . בלי לחשוב בכלל ניגשתי אליהם.

כריסטינה השתתקה לרגע ובחנה את כל כולי ואז התפרצה בצחוק ואחריה גם ליונל ,לילה,אורסולה ועוד כמה בנים שלא ידעתי את שמם . לא הבטתי בה. הבטתי בליונל שפניו היו נקיות מחצ'קונים ושערו היה מסודר בכל תנועה של ראשו.

"חיכיתי לך" אמרתי בכעס כשאגרופי קפוצים ועיני מתמקדות בזעם בעיניו