האחו שמעבר לגדר

28

פרק 28:

הדבר הראשון שראיתי היה קבוצה של ילדים במרכז האולם רוקדים לצלילי המוזיקה של הזמר בילי נייק ,ראשים מקפצים ידיים מונפות. התרגשתי כל כך שלא שמתי לב שאני אוחזת בידו של אריק חזק כל כך. אבל נראה שלא מפריע לו.

סרקתי את המקום ושם בקצה הרחבה ליד המשקאות מייק עמד ולגם מכוסית קטנה מלאה בנוזל שאת צבעו לא ראיתי מכאן. הוא דיבר עם נערה בעלת שיער בלונדיני ושמלה כחולה . צדקתי היא באמת נראתה נהדר עם השמלה הזו .

"בל?" אריק הביט בי מבולבל

"בוא ,הנה חברים שלי" עזבתי את ידו והרגשתי שידי קצת מזיעות כנראה מההתרגשות.

הוא השתרך אחרי וכמו קסם כשעברתי כולם פינו את הדרך והביטו בי. חייכתי חיוך מסופק ואז הרגשתי מטומטמת,כי לא בי הם הביטו-הם הביטו בו.

איבדתי אותו בקהל של בנות שחגה סביבו ולא הניחה לו לזוז. הוא שפשף את ראשו ומשך בכתפיו. סימנתי לו עם היד שזה לא חשוב והמשכתי בדרכי.

לא עמדתי בזה והבטתי שוב אחורה. הוא באמת נראה נהדר, אפילו יותר מליונל. והעניבה כחולה שמצאתי בארונו של דין הבליטה את עיניו וגרמה לו להיראות כמו דוגמן ממחוז אריה.

התקדמתי לעבר מייק ולונה שפיטפטו על כוס שהכילה נוזל אדום .

"...בסדר" מייק הבחין שאני פה והסתובב אלי. הוא קודם הביט לרגלי ולאט עלה אל פני וחייך

"ידעתי שתיראי נהדר"

לונה גם הביטה בי בפליאה ,פיה היה פעור ועינייה גם והיא פשוט סרקה אותי מהראש עד לקצות האצבעות "את נראת מדהים בל"

"אז בל,איפה הדייט שלך?" לונה נשנקה לרגע ואז חייכה בעצבנות.

"מסתובב"

"מי זה? אני מכיר אותו?"

"תאמין לי אתה מכיר אותו" לונה צחקה והבטתי בה במבט זועם

"מה איתכם" העברתי נושא "רקדתם כבר?"

מייק הביט בלונה והיא נראתה מתנצלת "בחירת הנעליים לא הייתה מושלמת,אני בקושי יכולה לזוז"

"אני כבר מתה לרקוד" האנדרנלין גרם לי לתחושה נמרצת ומאושרת. הבטתי בכולם רוקדים ולא יכולתי שלא להרגיש את רגליי זזות לפי הקצב גם מבלי כוונה

"לכו,אני במלא עייפה" הבטתי במייק והוא חייך

"בטוחה?"

"כן,אני אבקש מאימי להביא לי נעליים אחרות ,בנתיים לכו לרקוד ותשמור לי את הסלואו "

מייק משך בכתפיו ,הנהן והתקדמנו אל רחבת הריקודים. זיהיתי חלק מהרוקדים אבל רק כשהאור הירוק האיר עליהם. התחלנו לרקוד והרגשתי משוחררת וחופשייה. לרגע כל דאגותיי נעלמו והרגשתי כאילו בכלל אל הבאתי פרא אל הנשף,אין לי שום חפץ שיסכן את משפחתי ולעולם לא יצאתי ממחוז נמיה אבל זה לא היה כך ולמרות שאני מרגישה מאושרת אני יודעת שיכולים לתפוס אותו כל שנייה.

חיפשתי בין הרוקדים את פניו של אריק אבל לא מצאתי . כולם נראים דומים בעורות העמומים האלה

"את מי את מחפשת?" מייק צעק אלי ונזכרתי שהוא שם. מייק אף פעם לא היה טוב בריקוד ותמיד הצחיק אותי ולכן לא יכולתי שלא לחייך

"זוכר שבכיתה ח' אמרתי לך שאתה לא יודע לרקוד?" צעקתי בין קפיצה לקפיצה

"כן"

"מעולם לא השתפרת " צחקתי וגם הוא צחק ודחף אותי מעט כהקנטה הבעיה הייתה שבשמלה הזו לא יכולתי לשמור כל כך על שיווי משקל ולכן נפלתי על רחבת הריקודים. לחשושים וצחקוקים נשמעו והרגשתי הכי מבויישת בעולם.

כולם הסתכלו עלי מחוייכים והמשיכו בשלהם.

"בל!" מייק הושיט את ידו והרים אותי. "אני מצטער,את בסדר?"

"מה?!"

"אני מצטער! את בסדר?!" ניקיתי את ברכיי שהשתפשפו והבטתי על היד. דם מרוח כיסה את כף ידי "אני חושבת שיורד לי דם"

"אני אלך להביא פלסטרים בסדר? תחכי לי בבר?"

"זה בסדר,לא נפצעתי !" הוא הניד בראשו והלך משם. האמת שזה לא היה נורא,אפילו לא צלעתי בדרכי אל הבר אבל כן הייתי צמאה מאוד

הברמן היה צעיר להפליא אבל מלא שיער."מה תרצי?"

"מים" צעקתי והוא חייך והגיש לי כוס מפלסטיק מלאה מים. חייכתי ונדתי בראשי לתודה

"ממש פאשלה הייתה לך שם" הסתובבתי והבטתי בליונל עומד מולי שעון על הבר. וממש אין לי כח אליו

"איזבל אין לך למה להתעלם ממני,זו הייתה סה'כ בדיחה"

"בדיחה על חשבוני" הבטתי בו בעיניים זעומות. והוא רק נראה מקסים כל כך באור שבקע מהבר

" מצטער,חשבתי שאת תיהי קול ותביני" התרחקתי ממנו

קמתי מהמקום והסתובבתי אליו "לשלוח אותי ליער לבדי זה לא קול ליונל!" התרחקתי ממנו

"האמת" הוא התקרב אלי "שאני חושב על זה הייתי צריך לבוא אלייך,לדייט שלנו" הוא הרים את ידו ונרתעתי קצת. בעדינות הוא הסיט תלתל ממצחי והעביר אותו אל מאחורי האוזן

"אתה לא צריך ללכת לרקוד עם כריסטינה או משהו ?" הטתי את ראשי אחורנית

"אוו איזבל מה איתך,זה היה משעשע" הוא התקרב יותר ומבט חוקר בעיניו החומות

נשמתי עמוק. הקרבה הזו אל ליונל גרמה לליבי לפעום בחוזקה ונשימותיי הפכו קצרות ומהירות "ליונל " הצלחתי להוציא מהפה. הוא קרב את ראשו אלי ואפו כמעט נגע באפי

"תגידי שמכיתה ז' את לא מתה לנשק אותי" חיוך קטן עלה על פניו,הוא הרגיש כאילו אני ברשת שלו כבר ולא הייתי מוכנה,למרות שצדק ולנשק את שפתיו זה מה שאני ולונה חלמנו כל הזמן

"אני לא" הרמתי את עיני משפתיו אליו אבל הוא לא עשה זאת

"אני לא מאמין לך"הוא התקרב יותר וחיוכו גדל

"אני לא ליונל!" כמעט צעקתי,אמרתי משהו שליבי רצה וראשי אסר וזה הדבר הקשה מכל

"יש בעיות?" שינינו סובבנו את ראשנו לכיוונו,ממתי הוא פה?