19

814 49 5
                                    


פרק 19:

"מחפשת מישהו?," הרמתי את ראשי ומייק עמד מולי ולפי הפרצוף שעשה הוא לא היה מרוצה

"מייק" חייכתי אבל לא נראה שזה עבד עליו "הפרא,הוא נעלם"

"אחרי ההפסקה הוא הופיע בכיתה שלי,הוא שחצן"

" בשיעור היסטוריה של מיס קארפ?"

"כן" הפרצוף הכועס שלו לא ירד עדיין "ולא תאמיני לזה-הוא ידע את כל התשובות"

"מה אני יעשה איתו?" הפוני הקטן שהיה הכי ארוך בשיער של מייק היה קופצני מתמיד והוא נאבק בו שישאר במקום

"מה הוא עושה פה בכלל?"

"אני לא יודעת ,הוא כנראה עקב אחריי"

"את לא יכולה להתחבר איתו בל,הוא פרא"

"אני לא רוצה להתחבר איתו,אני רוצה לסלק אותו מפה"

"וכדאי שתעשי את זה מהר " מייק לא הסיר את עיניו מעיני "הוא מושך יותר מידי תשומת לב אליו. אנשים יתחילו לשאול שאלות"

"הי איז!" הסתובבתי למשמע קולו של דין ועצרתי לחכות לו. לא נראה שהוא התאמץ לבוא אלי מהר ולקח את הזמן שלו "שמעתי יש לך חבר,מה מייק סוף סוף הציע?" הוא צעק מרחוק

"אמרתי לך ביני לבין מייק אין כלום" למרות שהוא לא הגיע אליי המשכתי ללכת

"אז בגלל זה את זעופה כל הבוקר,כי אין בניכם כלום"

"מה דין ,סאבין עזבה אותך אז משעמם לך?"

"סאבין לא עזבה אותי,אני עזבתי אותה " הוא השפיל את עיני והביט אל ידי. דין תפס בחוזקה בידי והרים אותה "אמרתי לך להסתיר את זה!"

"אני מנסה אבל לפעמים זה מחליק לי מהיד"

"תנסי יותר טוב איז את לא רוצה שיעצרו את אמא ואבא"

"ברור שאני לא רוצה" משכתי את ידי ממנו "זה היה בטעות" החלקתי את הצמיד במעלה היד שלי כך שהשרוול הסתיר אותו. "אם נפרדת מסאבין את מי תיקח לנשף?" החלפתי נושא כי סיכון המשפחה הוא לא משהו שאני רוצה כל כך לדבר עליו

"כריסטינה הזו דיי יפה" ידיו היו משענת לראשו והוא רק הביט בי בחיוך "בצחוק איז אני לא מתעסק עם קטינות"

"לא מצחיק" התקדמתי

"היי קרה משהו ? את יכולה לספר לי"

"לא קרה כלום דין, שום דבר שאמור לעניין אותך" התקדמתי יותר מהר

"אני צוחק ,כריסטינה הזו מכוערת "

הסתובבתי אליו "או ככה אני יותר אוהבת אותך"

פתחתי את הדלת ,ריח של שרוף מילא את הבית ודין הביט בי מבוהל.

במהרה רצנו אל מכין האוכל ממנו אנחנו מקבלים אוכל כל יום ונראה שהאוכל בו כבר נשרף ממזמן

"לא כיוונת את זה לשעה שנחזור?" דין צעק עלי ופתח את זה,החדר במהרה התמלא עשן.

רצתי אל החלון ופתחתי את הסורגים שלו,אוויר נקי נכנס אבל הריח השרוף עדיין נשאר . זה הזכיר לי את ריח השרפה ביער ונתקפתי בחילה "כיוונתי. אני בטוחה שכיוונתי"

"אולי אם לא היית כועסת כל הבוקר היית שמה לב למה שאת עושה" הוא הוציא את האוכל וכולו היה שחור ונראה כאילו אם ניגע בו הא יתפורר תוך שנייה

"יופי,הלכה ארוחת הצהריים"

"אני מצטערת,אני אשתמש בכרטיסים ואקנה לנו מגש פיצה"

"בזבוז של מגש פיצה" התעלמתי ממנו ועליתי אל חדרי. שחזרתי בראשי את כל מה שעשיתי הבוקר ואני בטוחה שכיוונתי את השעה אבל אולי בכל זאת?

פתחתי את הדלת והלכלוך על השטיח תפס את תשומת ליבי. הורדתי את הנעליים וחשפתי גרבי תחרה עם ציורי לבבות קטנים. בדיוק התכוונתי להוריד חולצה כשקולו הפתיע אותי

"תאמיני לי" פיו התעקל לחיוך "את לא רוצה לעשות את זה"

האחו שמעבר לגדרWhere stories live. Discover now