האחו שמעבר לגדר

76

פרק 76:

יצאנו מהבית ,כלומר אני יצאתי מהבית אריק יצא מהחלון .

הוא אחז בידי ומשך אותי אל עבר העץ הנדיב.

כל החורף לא יצאתי החוצה אל מעבר הגדר גם בגלל שלא הייתה לי סיבה וגם בגלל הפחד שיתפסו אותי שהלך והחמיר ככל שמשפחתי גדלה.

"את מוכנה?" הבטתי אל מעבר לגדר וזה הרגיש כמו כלא,כל כך קרוב אבל עדיין כל כך רחוק. הבטתי על הדשא שנצנץ לאור השקיעה מהשלג שנמס ועל הירוק שפתאום הופיע בניגוד ללבן

"בו!" אריק הופיע מול פני והרס את ההתבוננות העמוקה שלי.

"אהה!" צעקתי מהבהלה

"מה קורה לך? החורף הפך אותך למדוכדכת?"

"לא פשוט ..." ניערתי את ראשי ממחשבות "זה שום דבר" חייכתי "קדימה בוא נצא" הבטתי סביב לבדוק שאין אף אחד לידנו ועברתי לאט.

"קדימה" אריק אמר והתקדמנו אל עבר האחו. ממרחק אפשר היה לראות את היער שמחכה מעבר לאחו.

יכולתי לדמיין איך לילה נבהלה בדיוק במקום שאני עומדת ואיך התחילה לברוח כשאיזבלה בידה את כל המרחק הרב הזה עד שמצאה מחסה ביער,אם מצאה מחסה ביער.

"טה דה" אריק הושיט את ידו והצביע אל עבר סדין משובץ שנפרש על חתיכת דשא קטנה .

"אריק,לא היית צריך" למה לו לעשות את זה? אולי בכל זאת הוא מאוהב בי ולא תקוע באיזבלה?

"זה יום ההולדת שלך איזבל בוודאי שהייתי צריך" הוא משך אותי ושנינו התיישבנו.

"מצטער שזה מה שיכולתי לעשות אבל את יודעת אין לי אמצעים " הוא חייך בביישנות האמת שלא ציפיתי ליותר כי מה הוא כבר יכול לעשות בתור פרא? אין להם בטח המון דברים .

במשך כמה שעות דיברנו ולא בהכרח עלינו אלא על כל דבר שהיה אפשר לדבר עליו,הרגשתי בנוח בנוכחותו כאילו זה טבעי כמו שהרגשתי בנוח בנוכחות אחיו שנתפס או בנוכחות סאורן,כשאריק היה לצידי הרגשתי שייכת,הרגשתי עולם שלם שנפתח לפני ואני יכולה עוד שנייה לגעת בו ולהיות חלק ממנו .

"אריק" נדמה שהפתעתי אותו "אם איימי תחזור-"

"איזבל"

"אם היא תחזור,אתם עדיין תהיו מאורסים?"

"אני מניח,"הוא הביט בשמש שכבר כמעט שקעה "אבל היא לא תחזור,כמו שאף אחד שנתפס לא חזר. גם לא אחי שלו היו הכי הרבה סיכויים "

"לילה כנראה הייתה חשובה מאוד לאח שלך אם הוא הסתכן כך רק כדי להחזיר את השרשרת"

"לילה ואיזבלה איכשהו נכנסו לחיינו,אף אחד כמעט לא קיבל את זה מהשבט אבל לא נראה לי שלאבא שלי היה אכפת,הן היו כאלה נדיבות ונהדרות שכולנו התאהבנו בהם ובתור ממזר אפילו קינאתי בכך שנכנסו כל כך מהר למשפחה " הוא קרע קצוות דשא מהרצפה כאילו כועס,הנחתי את ידי על ידו והוא הביט בי ויכולתי לראות בעיניו רמז לדמעות ידעתי שעלי לשנות נושא.

"פגשתי את ההורים שלי "

"באמת?"

"כן,כלומר רק את אמא שלי. מסתבר שאת אבא שלי הרגו" בלעתי רוק "הפראים" הבטתי בו לראות תגובה ואולי חשב שלא שמתי לב אבל הוא משך את ידו משלי

"הרבה הרס גרמה המחלוקת הזו בינינו "

" כן,איזבלה,איימי ,אח שלך,לילה "

"אבא שלך"

"אבא של מייק" אולי זה סיכם את כל היקרים שלנו שנפגעו מהמלחמה אבל יצא מזה גם משהו טוב ,אולי אם לא הייתה ביננו מחלוקת לא הייתי פוגשת את אריק ואולי אפילו שונאת אותו .

"תודה לך אריק,שאתה לא שונא אותי"

"תודה לך איזבל שלא הסגרת אותי עדיין" פיו התעקל לחיוך קטן ואוטומטית גם שלי .

עיניו נעו מעיני לשפתיי וכשהשמש חדלה מלשקוע ונעלמה לגמריי בהרים הרחוקים גם עיני עברו לשפתיו הוא לאט עצם את עיניו והתקרב יותר ויותר ואולי זה יכל להיות הרגע הכי רומנטי בעולם אבל משהו עצר אותי והתרחקתי

"הכל בסדר איזבל?"

"כן פשוט..אף פעם לא אהבתי את ימי ההולדת שלי ואתה ומייק ..מייק!"