האחו שמעבר לגדר

30

פרק 30:

"אבל...אני..אנחנו.."

"את פשוט לא מסתכלת בל,את לא רואה כלום ממה שמולך" שתקתי. היה כל כך קר והשמלה קצרה כל כך. חיבקתי את עצמי בנסיון למצוא קצת חום

"קחי" מייק הוריד את הג'קט שלו והניח על גבי. הג'קט היה חם ונעים ,מתחת לג'קט הייתה לו חולצה מכופתרת . התיישבנו על אחד הספסלים שנועדו למנוחה

נשמתי עמוק "למה לא אמרת כלום?"

"למה שאגיד,את כל כך עסוקה בליונל וכל אחד אחר שיראה טוב מספיק לצאת איתך. ואף פעם לא הסתכלת עלי"

אבל כן הסתכלתי,מייק נראה לדעתי מעולה . גופו אומנם לא שרירי אבל הוא מעוצב .

אבל זה מייק ואני לא יכולה לחשוב עליו כאל מישהו שיותר מידיד

"אני מצטערת מייק,אני פשוט לא..לא מרגישה כמוך" הרמתי את עיני לעיניו ויכולתי לראות שנפגע נורא. כמה הייתי רוצה להחזיר את השעון לאחרו ולוותר על הנשף הזה כמו כל שנה

הוא הידק שפתיו "טוב"

"טוב?" הופתעתי

"אני לא יכול להכריח אותך להרגיש כמוני בל,אני רק רוצה שתהיי מאושרת ובטוחה. ואת לא יכולה להיות בטוחה איתו"

"אני יכולה לשמור על עצמי מייק,חוץ מזה ממחר הוא כבר לא יהיה פה." נראה כאילו הוא רוצה לומר משהו אבל הוא עצר את עצמו

"נתראה" הוא נופף לי והלך

אולי הייתי צריכה ללכת אחריו ולהישאר איתו אבל רגלי כאבו שמלתי הפכה צמודה מאוד וכבר שעות שיש לי פיפי.

יצאתי מיואשת מהאולם בדרכי הביתה.

לא יכולתי שלא לחשוב על כך שמייק אוהב אותי,כל הזמן שאנחנו מכירים והוא אוהב אותי ואני אף פעם לא ראיתי את זה . הלוואי שהייתי מרגישה כמוהו אז הכל יכל להיות נהדר. אני ומייק ביחד זה יכל להיות סיפור מנצח אבל החיים לא כאלה קלים ואני לא יכולה לגרום למייק לתקווה שאוהב אותו ,הוא יקר לי מכדי שאאבד אותו .

נכנסתי לבית,כולו היה חשוך ולא הייתי צריכה ממש להדליק את האורות כדי ללכת לחדרי אז פשוט פסעתי בחושך המוחלט במדרגות

"הו את בבית סוף סוף" דין יצא מהשירותים כשמברשת שיניים בפיו ובין לבין מוציא מילים

"למה חזרת מוקדם כל כך?"

"החלטנו שכולם שם קטנים בשבילנו אז הלכנו לשתות ועכשיו חזרתי ,רואה?" הוא הניף את המברשת שלו כך שטיפות משחת שיניים עפו עלי

"יאכ דין!" ניגבתי אותם מהלחי שלי,ידי הסריחה ממשחה בטעם מנטה "למה אתה חייב להיות כזה-" אבל לפני שסיימתי את המשפט הוא נכנס חזרה אל השירותים וטרק את הדלת בפני "לילה טוב גם לך!" מצידו השני של הדלת נשמעו רק מלמולים,וויתרתי מלהבין ונכנסתי אל חדרי.

כמו הבית גם הוא היה חשוך כולו . גיששתי בקיר עד שמצאתי את המתג. להפתעתי אריק ישב על הכיסא של שולחן העבודה והסתובב עם עצמו

"מה אתה עושה פה?" הייתי עייפה מכדי להיות מופתעת שהוא שוב בחדרי ושוב החלון פתוח לרווחה

"מה נסגר עם החבר שלך?" הוא שיחק עם תפוח בידו. באמת ,מה הקטע של התפוחים?

"הוא לא-" נשמתי עמוק,הוא עושה את זה כדי להרגיז אותי זה ברור "אין לך בית לחזור אליו?" הרמתי את רגלי והורדתי נעל אחת,תחושת שחרור ועונג רצוף היה באותו הרגע ומייד הורדתי את השנייה

"כן אבל שכחתי משהו"

"מה?" הורדתי לאט את הג'קט של מייק מגבי ותליתי אותו

"הצמיד של אחי" באיטיות התקדמתי אל המיטה והפכתי את השמיכה כך שאוכל להיכנס בנוחות "היי אני מדבר איתך!"

"כן כן" הרמתי את השמיכה מעלי,מגעה היה כל כך נוח וראשי שקע בצורה כל כך מושלמת בכרית

"אני לא אזוז עד שתביאי לי אותו" הוא נתן כאות אזהרה

"טוב,רק תכבה את האור כשימאס לך טוב?" עצמתי את עיני ובתוך שניות ספורות נרדמתי

צלצול מכשיר הקשר העיר אותי משינה רצופה טוב

"הלו" קולי היה צרוד וישנוני

"בל? זו לונה"

"קרה משהו?"

"אני לא יודעת,פשוט..פשוט אני מבולבלת"

נרגעתי "מבולבלת איך?"

"ראיתי אתמול את ניר ואורסולה רוקדים יחד"

"הרבצת לשניהם?"

"לא ,כלומר כמה שרציתי לא רציתי"

"לונה,שלוש לפנות בוקר את מוכנה להיות ישירה"

"האמת שזה קשה,זה משהו שאולי לא ימצא חן בעינייך"

"קרה משהו?!" פקחתי את עיני וסרקתי את החדר " אריק הוא-"

"אריק? הפרא? לא לא קשור אליו,קשור אל מייק"

"לונה כל פעם את מבהילה אותי מחדש,את מוכנה לומר לי מה קרה?"התיישבתי

"אני ..אני חושבת שאני מתאהבת במייק" נשפתי אוויר מנחיריי וצנחתי על המיטה חזרה

"בגלל זה את מתקשרת מאוחר מידי?"

"רציתי לשאול אותך אם זה בסדר מבחינתך כלומר את ומייק-"

"לונה אני אעצור אתך פה,ביני לבין מייק אין כלום את יכולה לחשוק בו כמה שתרצי"

"תודה בל" היא נשמעה מרווחת "לילה טוב" ניתקתי את השיחה