80

502 45 4
                                    

"איזבל?" נורה עלתה למעלה . נבהלתי כל כך. דחפתי את השרשרת אל הכיס שלי ואת הקופסא מייד סגרתי ואחריה את הארון .

"נורה" נשמתי נעתקה

"איזבל,מה את עושה פה?"

"חיפשתי אותך" עכשיו אחרי שראיתי את השרשרת (שאסור בשום פנים ואופן להיות למתיישבים ושקצת משמשת סמל לפראים) אני לא בטוחה שבטוח לספר לה,ואולי מצד שני היא הייתה פרא והיא תבין אותי בכל מקרה אני צריכה לדבר עם אריק לפני

"אוקי,רצית לומר לי משהו?"

"לא,כאילו" צחקקתי בעצבנות "רק תודה על הכל" חיבקתי אותה חזק ויצאתי מהחדר,כשהשרשרת בכיס שלי.

אני אטפל בזה מחר,בנתיים אני אלך לישון. אולי אני אדחה טיפה את החזרה לשיגרה.

"איז תקומי כבר!" דין התיישב עליי והרעיד את כל המיטה

"דין" אמרתי מיואשת

"אני מבין שאת רוצה ללכת לבית הספר ברגל" הוא אמר וקם ממני

"מה?!"

*

כן מסתבר שהחורף חלף כל כך מהר ששכחתי מבית הספר,מעניין מה יקרה כשאני אפגוש את מייק בתחנה הבאה,הוא יישב לידי? הוא יסתכל עלי בכלל?.

פתחתי באיטיות את הרוכסן של התיק והצצתי פנימה,השרשרת נצצה וניסיתי לתת בה עוד מבט,לידה היה הצמיד שלי

"היי" קריאה פתאומית הקפיצה אותי, ליונל התיישב לידי פתאום וחיוך גדול על פניו "מה קורה?"

"רגיל" אוקי אומנם אני אמורה לשנוא אותו אבל אהבתי אותו כל כך הרבה זמן שגם עכשיו כשהוא מדבר איתי ליבי פועם בקצב לא נורמאלי

"אצלי הכל מושלם" הוא העביר את ידו בשערו הזהוב "חשבתי לחדש קצת ונזכרתי שאותך אל ראיתי כל החורף"

"לחדש?"

"כן את יודעת,אני יוצא עם יותר מידי בנות משעממות שכל מה שמעניין אותן זה בגדים,אני צריך חידוש את יודעת "

"נחמד" בלעתי רוק "ומה אתה רוצה ממני?"

"מה דעתך להיות החידוש שלי,רק אני ואת מול ירח מלא "

"אני לא חושב" הרמתי את מבטי ועיני נפערו. אריק עמד מעל ליונל לבוש בבגדי בית הספר שלנו ושערו השחור פרוע לכל עבר

"מי הזמין אותך בכלל?" ליונל הרים גבה אחת והביט בו בשחצנות

"תשמע בלונדי" אריק התכופף טיפה "אחרי כל הפעמים שסיכנת אותה אין סיכוי שהיא תסכים לצאת איתך שוב,ואם היא כן אני לא אתן לה ,ברור?"

"אני לא חושב שהיא צריכה ממך רשות" תתפלאו אבל זה לא ליונל אמר את זה,סובבתי את הראש לכיוון מקור הקול וכמו שפחדתי זה היה מייק,התיק היה תלוי על כתף אחת שלו והוא לבש טרנינג אפור וחולצה כחולה רופפת

האחו שמעבר לגדרWhere stories live. Discover now