התחלנו ללכת בשקט בין העצים,אומנם אנחנו עושים עיקוף גדול אבל הסיכוי שיראו אותנו קטן.
מייק אחז חזק בידי והוביל,פחדתי נורא כי ידעתי שברגע שיתפסו אותי יפגעו גם במייק על שלא הסגיר אותי.
"מייק" לחשתי
"ששש" הוא אמר והביט מעבר לבית. המון אנשים היו בחוץ ,זו שעה שבה מתחילה פעילות הערב ולכן המון אנשים יוצאים החוצה מהיום העמוס שלהם
"מייק אני חשבתי על זה ועלי לעשות את זה לבד,אתה סתם תיפגע אם-" הוא חסם את פי והביט אל תוך עיני
"בל,תשתקי. אני לא נותן לך להתמודד איתם לבד מבינה? לא חשוב מה יקרה לי אין סיכוי שאני נותן שיקרה לך משהו אז מספיק לדבר שטויות בסדר?" הנהנתי והוא שחרר לאט את היד מפי
"תודה" אמרתי בשקט.
עברנו מאחורי כל הבתים,מייק תמיד הביט ובדק אם יש מישהו באופק,עושק שלום שמחפש אותנו אבל הוא לא ראה אז התקדמנו. כמעט והגענו לבית שלי.
מחשבות איומות החלו לעלות בראשי על שתפסו אותם ומענים אותם כעת. הם בטח מחכים לי בבית,הפתיון המושלם.
אני מבינה עכשיו למה דין אמר לי את זה,הוא רצה שאמשוך זמן,הוא רצה שלא אתפס. הוא ידע מה הולך לקרות ובכל זאת בחר להציל אותי.
"בל?"
הרמתי את ראשי אליו "את בוכה" מייק ניגב את הדמעה שזלגה על לחיי
"אני בסדר" משכתי באפי "כמעט הגענו" מייק הנהנן בקשיחות .
הגענו אל הבית,מבחוץ נראה שהכל בסדר. האורות דולקים וריח של אוכל יוצא ממנו,אולי אני סתם בפאניקה ולא קרה כלום
"קדימה" מייק התקדם אל קדמת הבית.לא יכולתי לזוז,ומה אם אני עושה את הדבר ההפוך ממה שאני אמורה לעשות? אולי אני הייתי צריכה לברוח עם אריק וזהו? ואולי זה לא מאוחר מידי?
"בל?" מייק הביט בי ופוצץ את הבועה שלי
"אני באה" לחשתי
מבלי שישימו לב הוא משך את הידית ונכנסנו פנימה.
צווחה קטנה יצאה ממני ואחריה הגיע הפחד והאימה.
כל הבית היה הרוס מבפנים. התמונות עקומות או על הרצפה,המנורה שהייתה ליד שולחן האוכל שבורה ושוכבת כאילו מישהו הפיל אותה בכוח.הכריות היפות של נורה היו מוטלות על הרצפה ולא מסודרות כמו שתמיד אהבה על הספה.
כאילו מישהו נכנס לבית וחיפש משהו.
בטלוויזיה הופיעה החדשות של מחוז נמייה ובה כתבה על עושק השלום הראשי שלו-רודריק.
"בל" מייק דיבר אבל זה היה כאילו הוא מדבר אל תוך תהום. לא יכולתי להקשיב לו,הייתי במעין דיבוק .
הבטתי מסביב,הכל הרוס,הכל. וזה באשמתי,אני בטוחה בכך.
נפלתי על ברכיי ,מולי הייתה זרוקה כרית מהספה.
"לא" לחשתי "לא" אבל ידעתי ששום קול יוצא,ידעתי שאני רק לוחשת וגם את זה בקושי שמעו
"בל" מייק אחז בכתפיי ורכן לעברי "קדימה חייבים למהר שלא יחזרו "
"לא!" צעקתי והעפתי אותו מעלי "לא לא לא!" רצתי אל חדרה של נורה,כל חדרה היה מבולגן,הציפית קרועה,הארון פתוח ובתוכו כל הדברים שבורים או זרוקים בכל עבר. הקופסה שבה היה התכשיט היתה זרוקה
מיהרתי לחדרו של דין,כל השידה שלו הייתה פתוחה וכל חפציה זרוקים על הרצפה,המיטה שלו מלאה בנוצות מהכריות.
"בל!" מייק צעק מהחדר שלי.
נכנסתי אל החדר שלי,לעומת כל החדרים האחרים הוא היה מתוקתק. כל דבר במקומו ,השולחן ערוך ומוכן ללמידה,הארון חצי פתוח והבגדים בו מסודרים ונקיים
"בל " מייק עמד מול המיטה. התקרבתי אליו והבטתי במה שהביט בו כל כך הרבה זמן.
על המיטה הייתה מונחת השרשרת של לילה ולידה היה פתק.
הרמתי את הפתק והפכתי אותו
"מזה?"מייק שאל ורכן לעברי
ידיי רעדו,שפתיי לא יכלו להוציא הגה. הרגשתי כאילו עברה מאה שנה ובכל זאת כאילו הזמן לא זז
"פתק" אמרתי חרישית.
"מה רשום בו?"
נשמתי עמוק וקראתי בקול שבור
"בהצלחה,איזבל
עושק השלום הראשי-רודריק סלאש"
---------------'---'''''---------
זה סוף הספר הראשון! השני עלה כבר אתם מוזמנים להיכנס לעמוד שלי ולקרוא!
YOU ARE READING
האחו שמעבר לגדר
Fantasyיש טריילר לספר! חפשו האחו שמעבר לגדר ביוטיוב או תיכנסו לעמוד הראשון של הספר ותראו את הקליפ בצד! איזבל לירוי היא נערה רגילה במחוז הנוראי "נמיה" אך אם תביטו לעינייה תראו שהיא אינה אחת מהמחוז,עינייה הירוקות בולטות בין עיניהם החומות של כל תושבי מחוז נמ...
