***נקודת המבט של ג'ייק****
ישבנו בבית של טובי, הוא איתן ואני... עושים את מה שאנחנו תמיד עושים כמו לראות טלווזיה או לשחק בפיפא או כל משחק שיגיע לידנו.. לפחות עד שנעשה משהו עם החיים שלנו כבר...
אני יודע שכולם בהתרגשות לאוניברסיטה ולאן יתקבלו ואם יתקבלו... אבל הכיוון שלי היה יותר להתייחס לצבא, וזה היה בעייתי... אמא שלי לגמרי נגד, לעומת זאת אבא שלי תומך כי אני בוחר ללכת בדרכו. זה קשה, יש הרבה החלטות, הרבה יתרונות וחסרונות... אני בסך הכל רוצה לתרום למדינה שלי, וללכת לשרת.
הרעיון הגיע מאז שהייתי ילד עוד מאבא שלי, כשהוא היה חייל בעצמו... עבר הרבה מבצעים ודברים קשים, וכולם אומרים שרק במזל הוא יצא מזה בשלום. אבל אני לא חושב שזה מזל.. אני חושב שפשוט צריך ראש טוב וכוח פיזי בשביל זה. הוא ידע מה הוא עושה- וזאת הסיבה שהוא יצא משם חי. אבל אמא שלי... לא קשה לנחש למה היא לא רוצה שאלך. היא לא רוצה לחיות כל יום בפחד שיקרה לי משהו. אבל אני לא יודע מה להגיד לה, כי כבר מגיל קטן התחלתי להתעניין בזה, וזה מה שאני רוצה, אבל לפעמים צריך גם להתחשב בסביבה שלך... ההחלטה הזאת גומרת אותי, והידיעה שאני צריך להחליט בקרוב מפחידה אותי.
"תשאיר את זה זה היה משחק טוב" טובי אמר בזמן שאיתן זיפזפ בערוצים והגיע לשידור חוזר של משחק כדורסל כלשהו. לייקרס נגד מיאמי היט, זה באמת היה משחק טוב...
צפינו במשחק בשנית ופתאום שמענו את דלת הכניסה נפתחת, ולא עברו שתי דקות עד שאלנור חתכה אותנו במהירות בסלון לכיוון המדרגות. לקח לי זמן לקלוט, אבל אז ראיתי שזה בן איתה. בן...? לא ידעתי כל כך מה לחשוב או אם לחשוב. הוא נופף לנו לשלום ונופפנו בחזרה אבל הוא לא הספיק לראות בגלל שאלנור גררה אותו למעלה במהירות האור.
"זה היה בן, נכון?" איתן שאל וטובי אפילו בעצמו קצת לא ידע אם להיות בטוח בעצמו שזה הוא. "מתי הם חזרו לקשר..? חשבתי שהם לא קשורים כבר הרבה זמן" שאלתי ולא בדיוק ידעתי מה אני חושב לגבי זה, או איך אני מרגיש לגבי זה. לא הייתי אמור, נכון? "לא יודע... יכול להיות שהם בקשר אבל לא ממש ידעתי... אני לא חושד בו, הוא ילד טוב אני לא בררן לגביו" טובי אמר ממשיך לצפות במשחק. לא עושה מזה סיפור.
צפינו במשחק, אבל לא הצלחתי להתרכז בו בכלל. כל הזמן חשבתי על בן ועל אלנור, ועל מתי הם הספיקו לחזור לקשר.. הם בקטע?
וואו, מה? למה אני חושב על זה בכלל? לא באמת אכפת לי ואני לא מתכוון להיות בררן לגבי עם מי היא בוחרת לצאת, היא ילדה גדולה.. וזה לא ענייני.
באמת שניסיתי להתרכז במשחק, אבל המחשבות של מה הם עושים לא עזבו אותי.. לא יכולתי יותר. בלי שאפילו הרגשתי הקמתי את עצמי מהספה והלכתי לכיוון המדרגות. "לאן אתה הולך?" טובי שאל אותי ולא ידעתי כל כך מה לומר לו...
"לשירותים" אמרתי ועולה מהר למעלה, מודע לעובדה שיש שירותים גם למטה. התקרבתי לחדר שלה וראיתי שהדלת הייתה סגורה, לא התכוונתי לפתוח אותה, ובכל מקרה ראיתי שהיא נעולה.
מה אני עושה בכלל?? זה לא בסדר אני לא יכול להשגיח עליה כל הזמן אני חייב לתת לה את הפרטיות שלה.. זה לא ענייני ממילא.. זה לא אמור להטריד אותי. התכוונתי ללכת משם כשהבנתי שמה שאני עושה לא בסדר אבל אז כבר לא יכולתי להפסיק כששמעתי את הקול של בן.
הוא צחק. ״אלנור את ממש לא מעריכה את עצמך כמו שצריך, למה שלא ארצה להיות איתך בדרך הזאת?״ מה? מחשבות רצו לי בראש אבל לא הספקתי לגלגל אותם כי הוא המשיך לדבר ורציתי להתרכז בזה.
״אף אחד לא יתחיל עם מישהו שרק נפרדה מהחבר שלה אלנור״
הוא אמר אפילו מצחקק טיפה, ויכולתי לשמוע גם אותה.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romansaתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
