***נקודת המבט של אלנור***
נסעתי נסיעה ארוכה לבית החולים. הייתי כל כך עייפה, הרגשתי שהעיניים שלי מכבידות עלי. לא ישנתי כמעט כל הלילה... מחשבות צצו לי בראש עד השעה שלוש לפנות בוקר, עד שהחלטתי לקחת כדור שינה ולנסות להרדם איתו. למזלי זה עבד, אבל לא היו לי מספיק שעות שינה עד שהצטרכתי לקום ולנסוע לאבא שלי.
ידעתי שיכולתי להתקשר לג׳ייק, ולבקש ממנו לנסוע איתי, אבל העדפתי שלא... עדיף בכלל שנתרחק עכשיו. אחרי מה שקרה אתמול... לעזאזל זה היה כזה מביך... איך נתתי לעצמי פשוט להמרך עליו ככה! אני כזאת מגעילה... איך עשיתי את זה וחשבתי רק על עצמי ככה.. אני שונאת להיות כזאת אגואיסטית.. עדיף שפשוט אתרחק ממנו. ידעתי שהייתי צריכה לספר לו אבל שוב פעם התנהגתי כמו אגואסטית... לעזאזל מה קורה איתי? אני לא כזאת!
החנתי את המכונית ונכנסתי רגועה יותר מאתמול לבית החולים, למזלי הפקידה שרבתי איתה אתמול לא הייתה שם, ונכנסתי ישר למספר המסדרון שטובי סימס לי ללכת אליו.
"אמא!" אריאל רצה אלי כשהתקרבתי וישר הרמתי אותה לידיים שלי. "היי נסיכה" אמרתי לה כשהזזתי לה את השיער מהפנים הדביקות מבכי שלה. העיניים שלה היו אדומות וגדולות, לראות אותה בוכה היה כל כך קשה... "היי... אל תבכי" ניגבתי לה את הדמעות והיא הנהנה בשקט. "אפשר לראות את סבא עכשיו?" היא שאלה בשקט בקול מתוק ואני לצערי לא ידעתי מה להגיד לה. "היי" טובי הגיע אלינו בדיוק ברגע הנכון והורדתי את אריאל לריצפה. "לכי לאמה אני עוד מעט אגיע, אוקיי?" אמרתי לה והיא הנהנה והלכה לאמה שישבה שם בחדר ההמתנה מול דלת החדר שבו אבא שלי נמצא, לא רחוק מאיתנו.
"מה קורה?" שאלתי מתעניינת ולחוצה לגבי אבא שלנו. "הוא בסדר.. הוא בשיקום עכשיו אחרי כדורים ועוד מעט נוכל להכנס אליו.." הוא אמר בשקט ואני הנהנתי, רק מודה לאלוהים שהכל בסדר. כל כך רציתי להכנס לראות אותו.
הלכנו להמתין מול החדר שלו עד שסוף סוף נתנו לנו להכנס. מיד כולנו נכנסנו אליו, מתייחסים גם לאמא שלי שכבר הייתה בפנים וקיבלה אישור להכנס לפנינו. "אבא!" מיהרתי לחבק אותו כשדמעות מוחזקות לי בעיניים. "היי ילדונת" הוא אמר כששכב שם על המיטה, מחבק אותי כשהוא מחובר לכל המכשירים. "לעזאזל אבא הפחדת אותי כל כך, אל תעשה את זה שוב!" אמרתי רצינית והוא צחקק. "צודקת.. מה חשבתי לעצמי..." הוא אמר מצחקק ואני לא יכולתי שלא לצחוק גם. הנחתי לו כשכולם חוץ ממני רצו לחבק אותו גם הם, במיוחד אריאל ואדם שמיד קפצו עליו.
"היי, למה שלא נצא לאכול קצת גלידה קרה מול הים, הטיילת ממש פה ממול ונראה שיש רוח קלה שבא לי להרגיש" אבא שלי הציעה וכולנו הסכמנו. "היי" ג׳ייק עמד על יד הדלת, עם אבי מוחזקת יד ביד. "היי ג׳ייק, אבי... שמח שכולכם באתם" אבא שלי אמר אבל אני הייתי נבוכה מכדי לעמוד מולו. "בואו, יוצאים" הוא אמר להם.
אבא שלי התיישב על כסא גלגלים וכולנו בעקבותיו יצאנו לטיילת. האווירה הייתה קרירה, והים הסוער היה מהמם... כבר לא ירד שלג וזה כבר היה סימן טוב...
נשענתי על המזח כשצפיתי בכולם שישבו על החול הקר של החוף ממולי.
"היי, למה את נראת ככה?" אמה נעמדה לידי ומיד התיישרתי, מנסה להסתדר ולהראות בסדר. "איך ככה?" שאלתי מסדרת את השיער מעט. "ככה עייפה ומודכאת" היא אמרה. "אבא שלי בשיקום בבית חולים אחרי שעבר התקף לב אמה ברור שאני מדוכאת" צחקקתי מעט אבל היא לא קנתה את זה. "לא.. זה לא זה, זה משהו אחר אני מכירה אותך" היא אמרה ואני נאנחתי. "קדימה ספרי לי" היא אמרה בשקט. הסתכלתי עליה לחוצה ונשמתי עמוק. ידעתי שהיא כבר יודעת אבל היא רק מחפשת דרכים אחרות להציק לי לספר לג׳ייק מה שכבר הייתי צריכה מזמן, ועכשיו הכל רק הולך ומסתבך ועדיין לא עשיתי את זה.
"ג׳ייק נישק אותי" אמרתי בשקט והיא מיד הופתעה. "מה??" היא אמרה עם חיוך משועשע ואני נשמתי עמוק. "ואז אחרי כמה ימים הוא הגיע אלי הביתה לדבר על זה, ואז כל הקטע עם אבא שלי והייתי מלא בסערת רגשות ו.."
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romanceתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
