החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי - פרק 29

***נקודת המבט של אלנור***

התארגנתי למסיבה שונסה ואמה רצו ללכת אליה כששמתי מעלי ג׳ינס ארוך בהיר וגבוה ולבשתי חולצת סטרפלס שחורה וצמודה. נעלתי מגפי דר׳ מרטינס שחורות והלכתי לשידת האיפור כששמתי מעלי קצת מייקאפ, מסקרה, סומק ואודם חלש. הזהרתי את ונסה שהפעם הן מגיעות אלי ברגע שהן מסיימות להתארגן כי לוקח לונסה שנים להיות מוכנה ואני תמיד מוצאת את עצמי מחכה לה שעות. אבל גם עכשיו, כשהן הגיעו אלי, ונסה התחרטה על מה שלבשה והחליפה בגדים מהארון שלי כשהכריחה אותי ואת אמה לשבת פה, לעזור לה ולחכות עד שתהיה מוכנה.
"מה קורה איתך ועם טובי אלי?" אמה שאלה אותי כשישבנו שתינו על הספה שלי בחדר בזמן שונסה העיפה את כל הארון שלי. "אני עוד לא רוצה להתמודד איתו כרגע" אמרתי לא ממש מתלהבת על לדבר על זה. "הוא ממש מצטער, את יודעת.." היא אמרה ונאנחתי. "בואי לא נדבר על זה, אוקיי?" ביקשתי והיא הנהנה. היא הבינה... היא תמיד מבינה.
"אז סיפרת לה כבר על טובי?" ונסה שאלה את אמה כשהפשיטה מעצמה את השמלה הרביעית שמדדה, כנראה לא כל כך התרכזה בשיחה שלנו אלא יותר בעצמה. "סיפרה לי מה?" שאלתי מסתכלת על אמה שעשתה פרצוף לונסה. "אהה כלום..." ונסה אמרה אבל זה היה נסיון גרוע להעלים את זה.
"אמה" אמרתי והיא נאנחה. "תודה ונסה" היא אמרה וונסה נתנה לה חיוך מתנצל וחזרה מיד לארון שלי. "אמה! מה קורה בינך לבין טובי? חשבתי שהנושא הזה נגמר כבר!" אמרתי מבולבלת על כך שאני לא יודעת כלום. אני שונאת לא לדעת כלום.
"זה כלום.. הנושא הזה נגמר כבר דיברנו על זה... זה סתם" היא אמרה ואני הרמתי גבה כבר מתחילה לאבד סבלנות. "אם את לא מספרת לי אני לא הולכת איתכן" אמרתי לה כמו ילדה קטנה ועקשנית והיא נאנחה. "הוא בסך הכל בא אלי לפעמים.. בשבועות האחרונים.. לדבר״ היא התחילה להסביר. ״זה היה רק בשביל לדבר אני נשבעת... הוא בסך הכל רצה מישהו לדבר איתו, במיוחד עכשיו עם כל מה שקורה בינכם וגם כשאין לו את ג׳ייק... אנחנו חברים טובים" היא אמרה אבל הרגשתי טיפה עצבנית, לא רק בגלל שהיא לא סיפרה לי כלום ואפילו ונסה יודעת, אלא גם כי... לא רציתי שאח שלי ילך להתבכיין עלי עם החברה הכי טובה שלי!
"מה? למה לא סיפרת לי כל הזמן הזה?" שאלתי משתדלת שלא להרים את הקול. "בדיוק בגלל זה... ידעתי שלא תאהבי את זה. לא ראיתי את זה כמשהו כזה משמעותי אז פשוט דחיתי את זה... התכוונתי לספר לך בשלב כלשהו אבל פשוט חיכיתי שתשלימו. את יודעת שאין לך סיבה להתעצבן עלי" היא אמרה ונאנחתי לרגע. היא צודקת.. גם אני לא הייתי מספרת לעצמי. אבל זה עדיין היה מעצבן.
"אני יודעת... את צודקת״ אמרתי מתכוונת להתעלם מזה, לא רציתי להתעצבן על סתם דברים. ״אפשר כבר ללכת?" שאלתי משנה נושא. "אוקיי אני מוכנה" ונסה אמרה לובשת את אחת השמלות השחורות שלי וכרגיל היא נראתה מדהים. היא לא מבינה שזה לא משנה מה היא לובשת היא תראה טוב אבל היא פשוט מסוג הבנות האלה שחייבות להחליף לפחות שלושים בגדים כדי להרגיש טוב. אמה הזמינה מונית שלקח לה ממש כמה דקות להגיע, אז יצאנו מהבית ונכנסנו למכונית לפני שהיא התחילה לנסוע לכיוון המסיבה.