***נקודת המבט של אלנור***
עבר שבוע מאז, וזה לא שלא יצרנו קשר, הוא סימס לי, כל הזמן... והתקשר כשהתייאש מלחכות שאענה לו, אבל לא הייתי מסוגלת... הכל קרה כל כך פתאום ולא הבנתי מאיפה זה בא. לא ידעתי איך להתמודד עם זה, אז ברחתי מזה. לא הייתי מסוגלת לענות לו להודעות ובטח שלא לפלאפון...
אבל איכשהו מצאתי את עצמי שוב אצל ההורים שלי עם כולם. מאז שג׳ייק חזר זה כאילו כל ארוחה שנייה נמצאת אצל ההורים שלי עם כל המשפחה המוזרה הזאת. לא שמתי לה שיש כל כך הרבה אירועים בעונה הזאת של השנה עד שג׳ייק חזר. לעזאזל.
כשנכנסתי עם אריאל הוא כבר היה שם, מבט אחד מביך שלנו ובזה זה נגמר... לא היינו מסוגלים לדבר אחד עם השנייה כל הערב. שנינו יודעים מה קרה, ושנינו יודעים שזאת טעות.
"אמא עזבי, אני אסדר" אמרתי כשהיא חיפשה במטבח צלחות לשולחן. היא חייכה והנהנה כשהלכה להמשיך לסדר את השולחן. התחלתי לספור צלחות בארון והוצאתי אותן לשיש, לא בטוחה שהוצאתי מספיק.
"היי.." מיד הסתובבתי כששמעתי את הקול העבה של ג׳ייק, שהתקרב אלי לאט וכבר הלב שלי דפק חזק יותר. לא עניתי, רק הסתכלתי עליו מנסה להעמיד פני רגועה כשאמרתי איכשהו ׳היי׳ בחזרה והמשכתי להוציא צלחות מהארון.
"אז אנחנו לא מתכוונים לדבר על זה בכלל?" הוא שאל מכניס ידיים לכיסים, עומד מולי דיי נינוח. לא ציפיתי שהוא מיד יתחיל לדבר על זה, וזה רק גרם לי להילחץ יותר.
"מה יש לדבר?" שאלתי לא מסוגלת להסתכל עליו. "חשוב לי לדעת מה את חושבת... ואם הכל בסדר ביננו" יכולתי רק מהמחשבה להרגיש את השפתיים שלו שוב. מה אני חושבת? אני חושבת שהוא עוד שנייה נשוי ואני צריכה להתרחק ממנו.
"הכל בסדר ביננו ג׳ייק... באמת" אמרתי בכנות. באמת שאין על מה לדבר. אז התנשקנו.. זה היה בגלל דברים מהעבר והאווירה, והיינו מבולבלים וזה לא משהו שצריך לייחס לו חשיבות עכשיו.
"אל תהפכי את זה לסתם משהו אלנור... אני מצטער... לא התכוונתי שזה מה שייקרה״ הוא אמר ואני הנהנתי בשקט.
"אוקיי.. אתה רוצה לדבר על זה אז בוא נדבר על זה" הנחתי את הצלחות והסתובבתי אליו. "מה את חושבת?" הוא שאל נראה דיי לחוץ עכשיו.
חשבתי על זה בשקט. "אני חושבת... שלא ידעת מה אתה עושה... ושאתה מבין שעשית טעות.." מלמלתי למרות שידעתי שזה לא מה שאני באמת רוצה שייקרה... אבל זה באמת מה שחשבתי.
הוא הסתכל עלי בשקט לכמה שניות ארוכות לפני שדיבר.
"מה הרגשת?" הוא שאל ואני מיד נבהלתי, הלב שלי דפק חזק יותר ולא ידעתי מה להגיד. מה זאת השאלה הזאת? הרגשתי טוב. הרגשתי כל כך טוב... הרגשתי שכל הבעיות שלי פתאום נעלמו והרגשתי מוגנת... נמשכתי אליו כמו תמיד. הרגשתי שאני רוצה עוד..
אבל לא יכולתי להגיד שום דבר מזה.
שקט של דיי הרבה זמן השתרר ביננו, לא העזתי להוציא את המילים מהפה.
"קוראים לכם... אוכלים״ אמה אמרה מהכניסה של המטבח בשקט, מבינה שהיא מפריעה וראיתי את החרטה שלה בעיניים כשהיא הבינה שאנחנו שם, כאילו הצטערה על זה שהפריעה לשיחה שלנו. ידעתי שבכל רגע שהיא רואה אותנו היא מקווה שסיפרתי לו על אריאל, ובאמת רציתי... אבל אף פעם לא היה הרגע הנכון. הבנתי כבר שכנראה מהמבט על הפנים שלי ושל ג׳ייק היה אפשר להבין שדיברנו על משהו חשוב, אבל שמחתי שהיא הפסיקה את השיחה, לא ידעתי מה לומר גם ככה, זה רק הציל אותי...
לקחתי את הצלחות והסתכלתי עליו לשנייה לפני שהורדתי מבט וחתכתי אותו בדרכי לשולחן, עדיף ככה...
התיישבנו לאכול, ג׳ייק ישב כמעט מולי, והמבטים שלנו לא הפסיקו להנעל אחד על השנייה. הרגשתי שהוא מסתכל עלי, וכשהרמתי את העיניים אליו המבט שלנו נפגש. כל פעם שזה קרה, וזה קרה יותר מדי פעמים, הרגשתי צביטה קטנה בלב.
"אמא למה את לא אוכלת תאכלי" אריאל גרמה לי להוריד את המבט מהעיניים של ג׳ייק שהסתכלו היישר אלי והסתכלתי אליה. מוציאה אותי מהמחשבות שלי. "אני אוכלת... היי זה לא אמור להיות התפקיד שלי להגיד לך לאכול?" אמרתי גורמת לה לצחוק בשקט. "עכשיו תאכלי.... את... מה שיש לך בצלחת" אמרתי מנסה להשאר סמכותית אבל הבנתי שהיא גמרה את כל מה שיש לה בצלחת, זה רק גרם לה לצחוק עלי יותר. "לפחות איכשהו היא חונכה טוב בסופו של דבר" טובי שישב לידי הצמיד אותי לחיבוק צד ונתן לי נשיקה בראש, צוחק אפילו מעט, לא יכולתי שלא לחייך גם אני.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romanceתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
