***נקודת המבט של ג׳ייק***
אחרי שאמא שלי עשתה דרמה רצינית היא הכריחה אותי לחזור למטה כשבכתה בלי סוף. אבא שלי ואני הרגענו אותה, ואפשר להגיד שדיי פיזרנו את הארוחה כשכולם נפרדו ממני ואיחלו לי בהצלחה, דיי עצובים ומופתעים אבל באמת שניסיתי להסביר לכולם שהכל בסדר.
שכבתי על המיטה שלי ונשמתי בכזאת כבדות. אני יודע כמה שזה נשמע מפגר- אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליה. אני מועיל בשבילה בכלל? אולי כל מה שאני עושה לה זה רק נזק. שחושבים על זה... גרמתי לאח שלה לנתק קשר איתה, גרמתי לה להיפרד מחבר שלה, אני מתפרץ עליה ומוציא עליה את כל העצבים. היא כמו שק האיגרוף שלי, ואני מרגיש אשם כל כך אחרי כל מכה שאני חובט בו. מצד אחד, מה שאני עובר באמת לא הוגן. אני גם רוצה מערכת יחסים אמיתית כמו שיש לכל הזוגות הנורמאליים בעולם הזה. אז למה דווקא אנחנו צריכים להסתיר? מצד שני, להתעלל בה ולהתגרות בה אפילו שהיא יודעת שאני צודק זה לא בסדר.. ואני יודע את זה אבל אני אף פעם לא מצליח להשתלט על עצמי.
שמעתי את ההורים שלי רבים בחדר שלהם, אמא שלי צעקה על אבא שלי בגלל הגיוס, והיא חושבת שכל זה באשמתו בזמן שהוא ניסה להרגיע אותה. הערב הזה היה סיוט... הסתכלתי בשעון וראיתי שכבר שתיים וחצי בלילה. אני בחיים לא אצליח לקום מוקדם מחר, זאת אומרת היום. החלטתי שאני צריך לפתור את זה, כמו שאני תמיד מחליט בסופו של דבר. אני לא רוצה לחזור ככה לצבא ואני יודע שגם אלי לא רוצה את זה. אני לא יכול להמשיך להקליט בראש שוב ושוב את המבט שלה ברגע שאמרתי לה דברים מסויימים, זה הורג אותי.. וחוץ מזה, איך אעבור ככה את שאר הימים כשלא אהיה פה?
קמתי מהמיטה וחיפשתי את הפלאפון. רציתי ללכת אליה הביתה, אבל ידעתי שזה יהיה מוזר מבחינת ההורים שלה... אז פשוט לקחתי את הפלאפון וחייגתי אליה. חיכיתי שלושה צלצולים עד שלבסוף שמעתי את הקול העייף שלה מהצד השני. ״היי...״ היא ענתה ויכולתי לדעת שהיא לא יודעת איך היא מתנהגת איתי עכשיו. וידעתי שהיא גם לא ישנה. ״את יכולה לצאת החוצה?״ שאלתי וחיכיתי לתשובה ממנה. ״עכשיו?״ היא שאלה מופתעת טיפה. ״כן..״ אמרתי. היא לא אמרה כלום, פשוט ניתקה את הפלאפון. לבשתי מעליי חולצה ויצאתי מהחדר יורד למטה. הכל היה חשוך ושקט, ורק ניסיתי להתחמק מההורים שלי שלא הפסיקו לריב. קיוויתי שלא יעירו את זואי, לא רציתי שהיא תחטוף טראומה מכל מה שקורה פה.
פתחתי את הדלת הנעולה ויצאתי החוצה. רואה שהיא בדיוק יצאה גם היא, לובשת מכנסי פיג׳מה קצרצרים וחולצה דקה ארוכה. התקרבתי אליה וגם היא עשתה את הצעדים אלי. ״היי..״ היא שוב אמרה כמו בפלאפון באי נוחות. ״היי״ אמרתי בחזרה. ״למה אתה לא ישן?״ היא שאלה ואני משכתי בכתפיים. ״כנראה שהראש שלי התעקש לדבר איתך קודם״ נאנחתי והיא הסתכלה למטה. ״את יודעת שאני מצטער על זה..״ אמרתי כי ידעתי שהיא באמת יודעת. ״באמת ג׳ייק? אז למה אתה ממשיך לעשות את זה שוב ושוב?״ היא שאלה כשעמדנו שנינו באמצע הכביש השומם. נאנחתי ונמתחתי. ״אני לא יודע אלנור אני דפוק אני מצטער! אני מנסה להשתלט על בעיות הכעס והעצבים שלי כשאני איתך אני באמת מנסה! אני רוצה להפסיק עם הכעסים האלה כשאני ליידך כי אני יודע שזה גורם לי להגיד דברים שאני לא מתכוון אליהם..״ אמרתי משתדל לא לצעוק- ושוב להשתלט על הכעס שבתוכי.
היא נאנחה וכיסתה את הפנים שלה בתוך הידיים שלה. ״אני לא יודעת מה לעשות ג׳ייק אתה כל כך מבלבל. פעם אחת אתה כולך אדיש ולא אכפת לך מכלום, אחר כך אתה עצבני כל כך עד שלפעמים אני מרגישה שאתה עומד להכות בי ופע--״
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romanceתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
