החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי - פרק 26

***נקודת המבט של אלנור***

הראש שלי כל כך כאב והרגשתי את קרני השמש שהאירו מהחלון ממש דופקות לי על הפרצוף. פתחתי את העיניים ובקושי ראיתי משהו, הכל היה מסנוור כשהתיישבתי מהר מדי. קמתי עם כאב ראש ענקי ולקח לי זמן עד שהצלחתי לראות בבירור יותר. ישבתי על המיטה והחזקתי את הראש, מתרכזת בכאב. נאנחתי מיואשת ועצמתי עיניים כשחיכיתי שיעבור. מה לעזאזל קרה אתמול בלילה..? הרגשתי נורא, הרגשתי כאילו נכנסתי לגהנום אתמול וקמתי ישר במיטה.
"קחי" הרמתי את הראש לכניסה של החדר שלי כשראיתי את טובי מחזיק כוס מים וכדור. ישר הרגשתי את האוזניים שלי צורמות. "תפסיק לצעוק" אמרתי מרגישה כאילו שהראש שלי עומד להתפוצץ עוד שנייה. הוא צחקק כשהתקדם אלי והתיישב על ידי על המיטה. "אני לא צועק" הוא אמר מביא לי את הכדור וכוס המים. איך חזרתי הביתה בכלל? אני לא זוכרת שום דבר ממה שקרה אחרי הריב עם ג'ייק.. אני אפילו בקושי זוכרת מה קרה בזמן השיחה שלנו.
בלעתי מהר את הכדור ולגמתי אחריו מכוס המים. גמרתי אותה תוך שניות, לא ידעתי שהייתי כזאת צמאה. לאט לאט התחלתי להרגיש יותר טוב וזה כאילו עבד כמו קסם, אבל עדיין הראש שלי הרגיש דפיקות קלות עם כל מצמוץ שלי. ישבנו שם שותקים לכמה דקות ופשוט חיכיתי שהכאב ראש והתחושה המגעילה תעבור.
"אז.. אנחנו מתכוונים לדבר על זה מתישהו?" הוא פתאום שאל וישר הסתכלתי עליו. הוא כבר לא נשמע צועק כמו קודם, התחלתי להרגיש טוב יותר אבל עצם העובדה שהוא היה נשמע רציני קצת הלחיצה אותי.
אני מניחה שאין לי מה להסתיר יותר מטובי שאני שותה ככה.. ואני מניחה שהוא כבר גילה את זה לבד, אני דיי בטוחה שהוא זה שהחזיר אותי הביתה.. את האמת, שהייתי בטוחה שהוא ייקח את זה הרבה יותר קשה, כמו שהוא לקח את הקטע שלי ושל ג'ייק... אבל הוא היה נראה יחסית רגוע, כאילו באמת רק רצה לדבר על זה..
"מתכוונים לדבר על מה?" ידעתי על מה הוא רצה לדבר, אבל בכל זאת הכחשתי, מנסה למרוח את השיחה כמה שיותר. "על אתמול בלילה" הוא אמר והרגשתי את הלב שלי דופק טיפה חזק יותר. "מה קרה אתמול בלילה?" המשכתי עם ההצגה והוא פשוט צחק כשידע מה אני עושה.
"את באמת רוצה שאפרט? כי אני חושב שאת כבר יודעת וזה סתם יהיה מביך בשביל שנינו" הוא אמר לי והאמת שהוא צודק, אני לא חושבת שאני רוצה לשמוע את טובי מתאר איך הייתי עם בנים אחרים ואיך הקאתי שעות בשירותים. כן. את זה אני דיי זוכרת. נאנחתי ונשכבתי לאחור, מרגישה את הראש שוב. "אני כבר ילדה גדולה טובי אני חושבת שאני יכולה להרשות לעצמי לשתות" אמרתי לו כשידעתי שאין לי כוח להטפות מוסר. נמאס לי תמיד להרגיש כל כל קטנה, להרגיש שכל העיניים עלי... אני באמת כבר מספיק גדולה, אני יכולה לדאוג לעצמי. אתמול בלילה פשוט היה.... מקרה מיוחד.
"אני יודע מה את חושבת אלנור.. אבל את לא, את אפילו לא בגיל המתאים לשתות. אבל את צודקת, אני לא יכול להגיד לך כלום, אני בעצמי התחלתי את כל הדברים האלה כשהייתי בן חמש עשרה, אז אני מבין.. אני רק רוצה שתכבדי את עצמך. לראות אותך אתמול ככה עם הבחורים האלה עשה לי כל כך רע.. להחזיר אותך הביתה במצב הזה היה אפילו גרוע יותר. אני סומך עלייך אלנור, אבל את צריכה להציב לעצמך גבולות. אני יודע שזאת לא את... אז למה?" הוא שאל מסתכל עלי ומיד התיישבתי. לא יודעת מה לענות, מאיפה להתחיל? יש כל כך הרבה סיבות ל׳למה׳ הזה, פחדתי פשוט להוציא הכל ממני...
אני לא הולכת לעשות שיחת ג'ייק עם טובי... זה יהיה מוזר מדי, במיוחד לא אחרי שבכיתי עליו מולו כל כך הרבה. זה כבר דפוק מדי. מצאתי את עצמי שותקת, לא יודעת מה אני רוצה להגיד ומה לא...
"אני מחכה.." הוא אמר מרים גבות. נאנחתי אבל החלטתי שממילא כבר אין לי מה להפסיד יותר. גם ככה כבר מביך אותי לחשוב שהוא ראה אותי עם הבחורים אתמול... זה הכי הרבה שאוכל להביך את עצמי, לדבר איתו על ג׳ייק נשמע הרבה פחות גרוע ממילא. "רק רציתי לשכוח מהכל... ראיתי אתמול את ג'ייק וביחד עם האלכוהול וכל הבחורות שנדבקו אליו.. פשוט עשה לי רע, ולשתות עשה לי טוב ורציתי להשתחרר ולשכוח מהכל... אני לא יודעת למה אבל אני לא מצליחה להתגבר עליו, אני פשוט לא" הרגשתי את עצמי בולעת את המילים. הוא הסתכל עלי ונראה כאילו עמד עוד שנייה לבכות במקומי, וזה הרגיש מוזר. היו ביננו כמה דקות של שקט ולא ידעתי מה לחשוב על זה שהוא לא עונה. הוא כועס? הוא עצוב? לא הצלחתי להבין.. אבל אז הוא הסתכל עלי, ולא הבנתי מה המבט הזה אומר. "אז כל זה היה בגלל ג׳ייק?" הוא שאל והתפללתי שהוא לא יתחיל להתעצבן עליו, נמאס לי להיות גורם המריבה שלהם. "זאת לא אשמתו.." אמרתי ודיברתי אמת. זאת אשמתי שנכנסתי למצב הזה. ידעתי שאסור היה לי ליפול אליו... זאת אני האשמה. הייתי צריכה לדעת שזה מה שייקרה.
"אני יודע" הוא אמר ולא ממש הבנתי על מה הוא מדבר. הוא מאשים אותי בזה? רק לי מותר להאשים את עצמי בזה... הוא אמור לנחם אותי! איזה מן אח הוא?
"אלנור... את באמת מרגישה אליו משהו עד כדי כך?" הוא שאל ולא הבנתי מאיפה השאלה המוזרה הזאת באה. חשבתי שהוא שונא לשמוע על ג'ייק ממני, שזה יעורר בו עצבים כל פעם ופתאום עכשיו הוא מבקש את זה? הנהנתי בשקט והתביישתי בזה, מסתכלת על הריצפה. "אוקיי.." הוא התחיל לדבר, הניח את היד שלו על הירך שלי. "לכי להתקלח, תתלבשי, ואז תרדי למטה.. אנחנו צריכים לדבר.." הוא אמר נשמע מעט מתבייש ולא ממש הבנתי על מה יש לנו לדבר, אבל עשיתי כפי שאמר. הנהנתי וקמתי, לוקחת בגדים נקיים לחדר המקלחת הצמוד לחדר שלי, לפני שנכנסתי למקלחת וסגרתי את הדלת מאחורי. הורדתי את הבגדים שלא זכרתי שהחלפתי בלילה והכנסתי אותם לסל הכביסה לפני שנכנסתי למקלחת. המים הורידו ממני את כל הריח המסריח מסגריות ואלכוהול, ועם הסבון כבר הרגשתי אפילו נקייה יותר ופיקחית יותר.
כעבור עשר דקות של מקלחת טובה יצאתי וליפפתי סביבי מגבת, גורמת למים להיספג בתוכם. התלבשתי בבגדים שהבאתי איתי וייבשתי את השיער אחרי ולפני שסירקתי אותו.
כשהרגשתי כבר יותר טוב ירדתי למטה, מסוקרנת להבין על מה טובי רוצה לדבר. זה היה נשמע רציני. הוא ישב בסלון ונראה חושב ומתוסכל, כשהבחין בי הוא הרים את הראש וחייך חיוך קטן ומאולץ. לא ידעתי ממה הוא דואג כל כך, אבל זה הדאיג גם אותי. התיישבתי על ידו בסלון והסתכלתי עליו. "מה קורה?" שאלתי מבולבלת ולקח לו המון זמן לדבר ולחשוב על איך לדבר.
"אני יודע שאחרי מה שאגיד לך את תכעסי כל כך, וכנראה שגם לא ממש תרצי לדבר איתי לזמן מה. אבל אני יודע שזה יעבור לך ואני לא יכול יותר עם רגשות האשמה האלה... וזה לא מגיע לך.. כל פעם שאת בוכה בגללו, וכן אני שומע בלילה איך את בוכה בגללו, אני רוצה פשוט לקום אליך ולחבק אותך אבל אני לא יכול. אני פשוט לא יכול להתמודד עם זה... כי אני יודע שאני זה שגורם לך לבכות. זה מתסתכל אותי כל כך.. רציתי לספר לך מזמן, אני נשבע. אבל חשבתי שעם הזמן זה יעבור לך וזאת סתם הייתה עוד פרידה בשבילך. לא היה לי מושג שאתם עד כדי כך מחוברים, לא היה לי מושג שזה מה שייגרם.." הוא התחיל לדבר, ואני לא מטומטמת, כבר יכולתי להבין שזה על ג'ייק.. אבל לא הבנתי איך זה קשור אליו. הוא צודק, זאת לא הייתה סתם עוד פרידה בשבילי, כן היינו מחוברים עד כדי כך, כן בכיתי המון בלילות. אבל למה טובי מרגיש רע? למה הוא מרגיש אשם?
"על מה אתה מדבר טובי?" שאלתי אותו מבולבלת והמבט בעיניים שלו הרג אותי. הוא שוב לקח לעצמו כמה דקות. חשב מה להגיד.. רציתי שידבר כבר, לא יכולתי עם הלחץ זה יותר.
"ג'ייק לא רצה להיפרד ממך.. זה הכל בגללי. הייתי כל כך עצבני כשראיתי אתכם ביחד ופחדתי שיצא מזה רק רע אז אמרתי לו לסיים את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. כנראה כבר היה מאוחר מדי.. אני מצטער אלי.. אני כל כך מצטער.." הוא אמר והלב שלי קפא במקום. הייתי בשוק מוחלט.
הוא מה? הכל רץ לי בראש והייתי כל כך מבולבלת. לא הבנתי מה קורה, ג׳ייק לא רצה? טובי רצה? מה זה אומר על ג׳ייק עכשיו? מה זה אומר על כל הדברים שהוא אמר?? יותר מדי דברים שרצו לי בראש והייתי צריכה לשנות את מבט ההסתכלות שלי על הכל, זה הרגיש כל כל מוזר ומבלבל לא הצלחתי לעשות את זה.

"אז... הוא סתם אמר את כל הדברים האלה? סתם בכיתי כמו מטומטמת כמעט כל לילה?? והכל בגללך?!" לאט לאט הרמתי את הקול ונעמדתי ורק הרגשתי את הדם שלי מתחמם כל כך. חיברתי את הכל כמו פאזל בראש שלי. בקושי הייתי מסוגלת לחשוב בהגיון ולהסתכל עליו.
הוא הסתכל עלי מתבייש בעצמו והנהן באטיות, עם עיניים מלאות בחרטה, ואני פשוט לא ידעתי איך להרגיש. כבר לא ידעתי את מי אני שונאת, לא הבנתי נגד מי אני במשחק הזה ומה באמת נכון ומה לא.