***נקודת המבט של אלנור***
שטפתי כלים, עדיין לא רגילה ללהיות לבד בבית. מאז שטובי עבר כל כך שקט כאן... ההורים שלי חזרו אתמול לנסיעת העבודה רק כדי שיוכלו לקחת חופש ארוך לשבוע החתונה של טובי, ואני לקחתי יותר חופש בבית כדי לעזור עם החתונה, אז דיי נשארתי לבד, אבל הייתי בסדר עם זה.
כשהשיער התחיל להפריע לי בשטיפת הכלים הרמתי אותו לגולגול מפוזר והתכוונתי להמשיך כשצלצול פלאפון תפס אותי. הסתכלתי על צג המסך. 'ג'ייק'... נאנחתי והשתקתי את הפלאפון. נזכרת איך היה לי מוזר למחוק את המספר הקודם של ג׳ייק, את כל ההודעות שלנו, רק כדי להוסיף מספר חדש תחת אותו השם.
המשכתי בשטיפה וניסיתי להדחיק את המחשבה עליו.
כשאור נוסף נדלק מהפלאפון זה הסית את הריכוז שלי ומיד הסתכלתי על המסך. 'אני יודע שאת לא עונה בכוונה, עכשיו אני אתקשר שוב, וכדאי לך לענות׳
שוב נאנחתי וכשהוא התקשר החלטתי לוותר ופשוט לענות לסיים עם זה כדי שאוכל לגמור עם הנקיונות בבית, ולא להתחיל לחפש תירוצים למה לא עניתי לו בפעם הבאה כשנפגש.
"מה?" ישר נאנחתי. "למה את עצבנית?" הוא שאל עם קול מתגרה.
"כי אתה מכריח אותי לענות לשיחת פלאפון כשאני לא יכולה" נאנחתי. "עובדה שענית" יכולתי לדמיין את החיוך שלו מרוח על השפתיים. "מה רצית?" שאלתי ממהרת לסיים את השיחה. "איפה את?" הוא שאל. "בבית שלי, איפה אני כבר יכולה להיות?" שאלתי ברצינות. ממש מריחה קוקאין עכשיו במסיבה מטורפת מגוף של ברזילאי.
"אני בא"
"לא ג'--" הוא ניתק ואני נאנחתי. זה שהוא גר מטר פה ממול ממש לא מועיל לי. לא עברו כמעט שתי דקות ושמעתי את הדלת נפתחת. "לא שמעת על לדפוק בדלת?" שאלתי מהמטבח ממשיכה לנקות את הצלחות. כבר לא זוכרת מה זה לראות את ג׳ייק נכנס אלי הביתה בכזאת חופשיות. אני עדיין דיי המומה שהוא כאן, כשלפני ארבע שנים ישבתי בדיוק פה, בוכה על המוות שלו. ניסיתי להבין בטח איזה מוזר לו היה לחזור הביתה. אין מצב שזה לא העלה לו זכרונות.. תהיתי איך זה היה להיות שוב בחדר שלו, לא הייתי שם כל כך הרבה זמן. "מצטער" הוא אמר עם חיוך, שמחה שהוא מצליח לשעשע את עצמו. "אז מה אתה עושה פה?" שאלתי כשהוא עמד על ידי ונשען על האי, צופה בי מנקה. כמה נחמד..
"לא רציתי שתשארי לבד בבית. אני יודע שאף אחד לא אמור להיות פה" הוא הגיב. צפיתי מהחלון שמעל הכיור בגשם שהתחיל לרדת בחשכה. "אלא אם..." הוא הרים גבה גורם לי להאנח. "אלא אם מה?" שאלתי חסרת סבלנות לשטויות שלו. "אני לא יודע, אני לא בדיוק זוכר אם את ילדה שובבה או טובה" הוא אמר. פשוט נאנחתי וחזרתי לכלים. לא, אין איתי פה בחור אם זה מה שהוא התכוון אליו, ולא, זה לא היה מצחיק. "בכל מקרה אני יודעת להסתדר לבד, תודה" אמרתי.
"בכל מקרה, אני נשאר, תודה" הוא אמר וניסיתי לעשות הכל כדי לא להראות לו את החיוך המשועשע שלי. הוא פתח את המקרר והוציא משם מים לשתייה ומזג לעצמו לפני שהחזיר. "תראה, יש לי מלא מה לנקות, בגלל שאין פה אף אחד שיעשה את זה, אתה סתם תשתעמם.." ניסיתי להרחיק אותו מפה כמה שיותר.
"אז אני אעזור, זוזי את ממילא לא עושה את זה מספיק טוב" הוא פחות או יותר העיף אותי משם לפני שהתחיל לשטוף בעצמו, הרמתי גבה אליו, ג'ייק עושה כלים? זה בהחלט לא משהו שרואים כל יום. ״לפחות איך לשטוף כלים זכרת״ קצת ירדתי עליו והוא צחק. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שהצלחתי לצחוק על זה.
"מה? מה זה המבט הזה?" הוא זרק אלי מבטים מהירים. "סתם מוזר, לראות אותך עושה דברים כאלה" חייכתי מעט. "מה? לא הייתי מועיל פעם?" הוא שאל עם חיוך קטן וגלגלתי עיניים מעט, עדיין עם שרידים של חיוך על השפה.
"היי, לאן נעלם החיוך הזה? אהבתי אותו" הוא הסתכל עלי ואני השפלתי מבט. נעמדתי והתקרבתי לכיור. "טוב אם אתה באמת רוצה לעזור נראה איך אתה מסתדר עם סמרטוט מגב ודלי" שיניתי נושא. הצבעתי עם הראש לכיוון הארון שבו נמצאים הדברים ולקחתי את הפיקוד על המשך הכלים. הוא לקח את חומרי הניקוי ובאמת התחיל לשטוף את הריצפה אחרי שהוריד נעליים וגרביים בכניסה. זה היה משונה שהוא באמת מתכוון לשטוף את הריצפה.
החלטתי שהשקט הזה עדיף וזהו, ככה נוכל לסיים מהר והוא ילך מפה כמה שיותר מוקדם.
"למה את כל הזמן נראת עצבנית או אדישה? מתי תשתחררי קצת?" הוא שאל דוחף לי את הרגל עם המגב בזמן שעמדתי עם הגב אליו ממשיכה לשטוף כלים. חייכתי מעט אבל ניסיתי להסתיר את זה. "ראיתי את זה, קדימה תעלי אותו" הוא ניער אותי וניסיתי ממש שלא לחייך ולזרום עם זה. "אוקיי מספיק, סיימתי" ניערתי אותו ממני כשניגבתי את הצלחת האחרונה והתחלתי להתקדם לכיוון הסלון אבל הוא מיד עצר אותי. "מה את חושבת שאת עושה אני הרגע שטפתי פה!" הוא צעק בהגזמה כשהרים אותי מיד על הכתף, אני חייבת להודות שזה גרם לי לצחוק. אני כבר לא יודעת אם זאת אמא שלי או ג׳ייק.
"תרגע!" אמרתי עם צחוק. "לאן רצית ללכת?" הוא שאל אבל הייתי כל כך מבולבלת מהריח שלו עכשיו. איך הגיוני שגם אחרי כל השנים האלה הריח שלו נשאר כמו שהוא? "ל..סלון" לא הצלחתי לדבר מרוב צחוק. "שמח שזה מצחיק אותך" הוא אמר כשסחב אותי לסלון. "ולמה לך מותר לדרוך על הריצפה? לא זכור לי שקוראים לך ישו" שאלתי מדברת אל הגב שלו והוא ניער אותי ימינה ושמאלה כתגובה שאשתוק.
הוא זרק אותי על הספה ואז לחץ לי עם הידיים על שתי הלחיים והתכפוף אלי קרוב. רציתי לצחוק אבל השפתיים שלי התהדקו מדי ביחד בגלל הלחץ על הלחיים שלי, וזה סתם היה נראה מוזר. "עכשיו תשבי פה ותשתקי" הוא אמר לפני שעזב את הלחיים שלי והלך בחזרה למגב. לעזאזל למה כל מה שהוא עושה פשוט סקסי מדי.. אני לא יודעת למה אבל רק צחקתי. המראה הזה של ג'ייק, שרירי וגבוה, מנקה את הריצפה, לא יודעת פשוט הצחיק אותי כל כך. לא האמנתי שאני באמת מביטה בג׳ייק, לא האמנתי שזה הוא זה פשוט היה הזוי מדי.
"עד שאת סוף סוף צוחקת ומחייכת, זה חייב להיות על חשבוני... למה?" הוא חייך חיוך קל כשהמשיך למשוך את המגב קדימה ואחורה. החיוך שלו היה כל כך יפה. הגומה שלו תמיד הרגה אותי ובכלל, הפרצוף שלו, אוף אני שונאת אותו. הוא הרים אלי מהריצפה מבטים מהירים עם חיוך קל, לא יכולתי להביט למקום אחר...
למה הוא היה חייב ללכת למלחמה האדיוטית הזאת, למה זה היה חייב לקרות??
די אלנור.. הבטחת לעצמך שאת לא חושבת על זה יותר.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romanceתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
