החבר הכי טוב של אחי - פרק 56

27.5K 1K 235
                                    

***נקודת המבט של אלנור***

הלכתי לחדר, יותר נכון רצתי לשם כשתרצתי לבוס שלי שאני מרגישה בחילה. והאמת שבאמת הרגשתי אחת. רצתי לדלת ונכנסתי מיד. נשענתי עליה כשלא הרגשתי את הרגליים יותר ונשמתי עמוק. מנסה להסדיר את הנשימות בחוסר הצלחה. הייתי חייבת לשבת, לפני שאאבד תחושה לגמרי ברגליים. ישבתי על המיטה שלי. מניחה את הראש בין הידיים כשנשענתי על הברכיים. "זה לא קורה.. קדימה תתעורי" שכנעתי את עצמי. לא התחרפנתי ככה מאז שהוא מת, או לפחות שחשבתי שהוא מת, או לא מת..? אני כבר לא יודעת מה לחשוב. אני פשוט משתגעת זה הורג אותי.
"אלנור?" רייצ'ל נכנסה לחדר אבל הייתי עם הראש בתוך הידיים, ולא יכולתי לראות את המבט הבטח מודאג שלה עלי. הכנסתי את הציפורניים לתוך השיער כשהברשתי אותו אחורה והרמתי את הראש. העיניים שלי הרגישו נפוחות מדמעות התסכול שהתעקשו לצאת. "מה קרה??" היא מיד התקרבה אלי והניחה עלי יד.
"אנ-- זה-- זה הוא-- ראיתי-" לא הצלחתי לדבר ובקושי לנשום. ניסיתי לאוורר את עצמי עם היד ונשמתי עמוק. "היי.. תנשמי. את מלחיצה אותי, את נראת כאילו ראית הרגע רוח" האירוניה...
היא הביאה לי מהר מים ושתיתי אותם בלחץ. שוב נשמתי והיא כרעה ברכיים מולי כדי להיות בגובה העיניים איתי. "תנשמי. ותדברי לאט." היא אמרה ברוגע. נשמתי עמוק, לא בטוחה איך אני אומרת את זה מבלי להשמע כאילו יצאתי מבית משוגעים.
"זה ג'ייק. אני ראיתי אותו. רייצ'ל אני ראיתי את ג'ייק" אמרתי בשקט מופתעת מעצמי. עברו ארבע שנים. שנים שלמות מאז שראיתי אותו. משהו כאן לא בסדר.
היא הסתכלה עלי כאילו נחתתי מהשמיים, אחרי הסיפורים שלי, היא זכרה טוב מאוד מי זה ג׳ייק. "אלנור... אני בטוחה שזאת אי הבנה.. אני מצטערת להגיד לך את ז--״

"רייצ'ל זה הוא! אני ראיתי אותו אני לא משוגעת! את חייבת להאמין לי" בכיתי לה. הרגשתי באמת כמו משוגעת. מה אם דמיינתי את זה? אולי זה סתם מישהו שדומה לו ו... לא יודעת כבר.
"אני... אני רוצה להאמין לך אלי, אני באמת רוצה... אבל איך אני יכולה? מעולם לא ראיתי אותו, ו... ואת בעצמך סיפרת לי שהוא נהרג.. אני באמת מצטערת אלנור. לפעמים אנחנו רואים דברים שאנחנו רוצים לראות" היא אמרה מרגיעה אותי.
"אני אראה לך תמונה! תראי אני אראה לך תמונה ותבואי איתי ותגידי בעצמך שזה הוא. אני נשבעת רייצ'ל אני לא הוזה" הרגשתי כמו משוגעת. אבל מה יכולתי לעשות. הבן אדם שהייתי מטורפת עליו שנים נהרג בצבא, ארבע שנים עברו מאז, אני גדלתי, התגברתי על זה, המשכתי הלאה, ואז הנה הוא מופיע לי מול הפרצוף.

היא נאנחה והתכוונה להגיד משהו אבל ישר שלפתי תמונה שלו מהפלאפון והראתי לה. "היי חתיך" היא חייכה כשלקחה את הפלאפון לעצמה. "אני רצינית רייצ'ל. את תראי אותו ולא תצליחי להאמין. אני... אני משתגעת" אמרתי כשבכיתי.
"היי... היי אלנור, תנשמי. אני מבינה מה את מרגישה אוקיי? מחר אלווה אותך לאולם ותגידי לי אם את רואה אותו. כשאראה אותו כבר נברר הכל, אני מבטיחה לך" היא חיבקה אותי וניגבה לי את הדמעות.

החבר הכי טוב של אחיWhere stories live. Discover now