***נקודת המבט של ג׳ייק****
נכנסתי לבית הזה שלא הייתי בו הרבה יותר מדי זמן... כשהגעתי לבקר הייתי או בבית של ההורים שלי או בבית של טובי ואמה.
כמובן שלא האמנתי על עצמי שהדבר הראשון שחיפשתי בעיניים היה אלנור. לעזאזל עברו ארבע שנים! אני באמת עושה את זה?
פחדתי כל כך להכנס ככה עם אבי לצידי, פחדתי לדעת מה היא חושבת על זה. ידעתי שהיא יודעת.. ועדיין פחדתי.
אמרתי לכולם שלום, ואבי אמרה גם היא, כבר פגשה את כולם בעבר. ואז ראיתי אותה. כמעט ולא השתנתה. זה עשה לי שריטה ענקית בלב. היא נראתה כל כך סקסית כשלבשה את שמלת הצמר הקצרה הזאת, יחד על העקבים הארוכים שנצמדה לה עד לברכיים. לעזאזל.. היא הייתה כל כך שווה, לא האמנתי למה שאני רואה. שנאתי את עצמי על מה שהיא עושה לי אפילו אחרי כל הזמן הזה. היא נמנעה מהמבט שלי.. וזה כאב לי. אני לא מאמין שאני באמת מביט בה, אחרי כל כך הרבה זמן. זה לא שלא ראיתי אותה בתמונות במהלך השנים, אבל עכשיו ככה... זה ממש לא היה אותו הדבר. פתאום כל כך הרבה רגשות הציפו אותי שאפילו דיי פחדתי מהם. ממש פחדתי מהם.
כבר הבנתי שהיא הבחינה באבי, ותהיתי אם היא זוכרת שהיא זאת שאמרה לה להצמד אלי... אני מקווה שכן.. זה יגרום לי להרגיש בנוח יותר, הרבה יותר. גם כשעברו ארבע שנים, אני זוכר טוב מאוד שאבי הפתיעה אותי ואמרה לי שזאת עצתה של אלנור... אני לא אשכח לה את זה. זה הרגע שבו הבנתי שהיא באמת המשיכה הלאה.
אמרתי לכולם שלום באדישות, כי לא הייתי מרוכז בכלל, רק כי דבר אחד עניין אותי, וזה היה ללכת לאלנור. לא רציתי לעשות מזה סיפור, רציתי שהכל יהיה בסדר, לא יודע מה רציתי. הרגשתי רע מכל הכיוונים... התקדמתי אליה לאט כשראיתי שהיא קיוותה כל כך שלא. היא לא רוצה שאבוא אליה? היא לא רוצה להגיד לי שלום אחרי כל הזמן הזה? לא כל כך הבנתי מה קורה. אבל כן הבנתי. לא דיברתי איתה בכלל. גם לא בלידה, גם לא אחרי.. גם לא בימי הולדת. למה ציפיתי?
קיוויתי חזק בלב שזאק לא כאן, כי לא הייתי יכול להתמודד עם זה עכשיו. לא לפני ארבע שנים ולא עכשיו, למרות שידעתי שהוא חלק מהחיים שלה, וידעתי שאני אצטרך לסבול את זה... אבל לא באמת ראיתי אותו בתמונה. לא ברשתות החברתיות ולא מהסיפורים, וגם לא הייתה סיבה לסיפורים. כל השנים האלה לא עזתי לשאול עליה, לא עליה ולא על התינוק שלה ולא על זאק ופשוט לא רציתי לדבר עליה וביקשתי מכולם שלא לדבר איתי עליה, כי אחרת לא הייתי מצליח להמשיך הלאה אז חוץ מקשר המדיה שהיה לנו, לא היה לנו כלום.
כשידעתי שאני ואבי מגיעים לפה והיא תהיה פה הייתי דיי בלחץ, ממש בלחץ. חשבתי על זה כל הזמן ועל איך זה יהיה ומה היא תחשוב ומה אני ארגיש ופשוט לא הפסקתי לחשוב על הרגע הזה.
״היי״ אמרתי בשקט והיא סוף סוף הסתכלה עלי. לעזאל זה היה כל כך קשה... ראיתי כמה היה לנו קשה לעשות את זה. אפילו אחרי ארבע שנים... או שבמיוחד אחרי ארבע שנים.
״היי״ היא החזירה בשקט ופשוט עמדנו שם בדממה. היא הייתה כל כך יפה, השפתיים העבות שלה נראו כמו ענן ורוד ויפה והעיניים שלה האירו את החדר. לעזאזל למה אני חושב ככה.
״מה קורה?״ שאלתי והרגשתי אדיוט. מה קורה? מה כבר יכול לקרות? היא נכנסה להריון מאיזה אדיוט ואני מיהרתי לברוח מכאן כדי לא להפגע... לא יצרתי שום קשר, לא אמרתי לה מזל טוב בשום שנה, אפילו לא שלחתי הודעה טיפשית! אני חמור, אני מרגיש רע. אבל לא הייתי מסוגל באותו הזמן, הרגשתי שאני סוף סוף מצליח לעבור הלאה ובאמת הצלחתי! חשבתי שהצלחתי עד שהגעתי לכאן. היה לי טוב, לא חשבתי עליה יותר מדי ובאמת הרגשתי שאני מצליח להתקדם.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Roman d'amourתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
