החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי- פרק 79-80

***נקודת המבט של אלנור***

ישבתי בבית, אוכלת ארוחת ערב עם זאק ולא הצלחתי לתפקד. איך אני אומרת לו את זה? מה אני עושה...?
״לא טעים לך?״ הוא שאל כשהסתכל עלי ומיד יצאתי מהמחשבות של עצמי. ״מה? לא... אני.. סתם״ מלמלתי והכרחתי את עצמי לאכול. ״איך הלך לך היום?״ הוא שאל. ״איפה?״ שאלתי מבולבלת. ״בבדיקות״ הוא אמר מחבר גבות ואני מיד נלחצתי, שוב מחזיר אותי למסקנה שאני צריכה לספר לו משהו מזעזע. למרות שהוא דיבר על בדיקות אחרות כי הוא לא ידע.
״אה... בסדר״ מלמלתי משחקת עם האוכל שלי. ״טוב אני מבין שאוכל היום זה לא הצד החזק שלך. את נראת עייפה...״ הוא אמר לוקח את הצלחות לכיור. נעמדתי נאנחתי. ״כן.. סתם עייפה״ אמרתי והלכתי לכיוון החדר שינה. נשכבתי על הגב וליטפתי את הבטן. לא מעקלת את זה שבתוכי נמצא שילוב שלי ושל ג׳ייק... לא ייאומן..
״היא בועטת״ לחשתי לעצמי כשהרגשתי אותה, ולא חשבתי שזאק בדיוק בחדר ומקשיב גם. ״שוב?״ הוא שאל מתיישב על המיטה על ידי ומניח את היד שלו על הבטן, מנסה להרגיש. הרגשתי כל כך לא בנוח עם זה... זה היה מוזר. הוא לא האבא, והוא חושב שכן, והוא גר איתי, ומניח את היד שלו על הבטן ההריונית שלי... זה כל כך לא בסדר.
זהו. אין לי איך להתחמק מזה אני צריכה פשוט לעשות את זה. זה לא בסדר.. זה חייב להיפסק זאת לא אשמתו שהחיים שלי כאלה דפוקים!

״זאק..״ התיישבתי מיד והתחלתי להגיד, מורידה ממני את היד שלו. הוא הסתכל עלי וחיכה שאדבר. ״אנחנו צריכים לדבר״ בלעתי רוק כבד ונאנחתי לפני שקמתי. יצאנו למרפסת והתיישבנו, הוא היה מעט נראה לחוץ ומודאג, וזה רק הלחיץ אותי יותר. איך אני מספרת לו את זה? הראש שלי כל כך כאב והתחלתי להזיע, החיים שלי פשוט כמו סרט רע זה כל כך לא הוגן.
״הבדיקות שעשיתי לפני כמה ימים...״ מלמלתי ולא ידעתי איך להגיד את זה. ״זאת היה בדיקת אבהות״ פשוט אמרתי את זה בשקט והרקנתי ראש. הוא היה נראה מופתע ומבולבל, בדיוק כמוני כשפתחתי את המעטפה.

״שלא תבין אותי לא נכון... לא הלכתי במטרה שאולי ויש סיכוי שזה לא אתה... פשוט היה לי ... חלום מוזר לפני יומיים... והרגשתי שצריך לבדוק את זה, כדי להיות בטוחים״ מלמלתי והרגשתי כזאת טיפשה, זה היה נשמע תירוץ הזוי!
״איזה חלום?״ הוא שאל מבולבל. ״טוב.. חלמתי על הערב שנפגשנו בבר... זה הרגיש יותר כמו זיכרון״ אמרתי מרגישה שזה נשמע כל כך מטומטם אבל ראיתי שהוא גם חשב לעצמו קצת. ״זה אולי יישמע הזוי... אבל...״
״לא שכבנו״ הוא השלים אותי אבל נראה שדיבר יותר לעצמו והסתכלתי עליו מבולבלת, הוא היה נראה מבולבל בעצמו כשנעמד מהכורסא שבחוץ. ״נכון״ הוא אמר כאילו פתאום הבין דברים. ״לא שכבנו. דיברנו, הייתי כל כך שיכור..״ הוא התחיל להסביר. ״ואז שכבתי עם איזו מישהי בשירותים של הבר... אחרי זה כשסיפרת לי על הריון הופתעתי להבין שזאת את״ הוא יותר סיפר לעצמו מאשר לי, כאילו נזכר ונראה בהלם מעצמו, ואחרי כמה שניות הסתכל עלי בשוק. אני כבר לא הייתי, כי הספקתי לעכל.
״אני לא מאמין״ הוא אמר מבולבל ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות עכשיו. ״כמה זמן את יודעת?״ הוא שאל שם יד על הפה כשלא הבין לרגע מה מחכה לו בעתיד, כל הזמן הזה הוא חיכה לתינוקת ועכשיו מתגלה שזה בכלל לא המסלול שלו. קצת קינאתי בו... ״מהיום בבוקר״ נאנחתי כשהסתכלתי למטה, ״לא ידעתי איך לספר לך הרגשתי כל כך רע״ לעזאזל כמה שיכורים היינו ששנינו לא זכרנו?? הכל היה לי כל כך מבולבל, המדים של זאק, והיום הולדת של ג׳ייק, והעבר... ופתאום הוא הופיע באמת אבל הייתי בטוחה שזה חלום מוזר וקישרתי הכל פשוט לזאק. זה היה דפוק.
״וואו..״ הוא אמר הולך רגע הלוך ושוב כשישבתי שם ובאמת לא ידעתי מה לעשות. לקח לו קצת זמן להרגע אבל אז הוא הסתכל עלי. ״אז ממי זה?״ הוא שאל ונאנחתי כשעדיין לא האמנתי בעצמי. ״מג׳ייק״ נאנחתי בשקט כשהרגשתי כזאת מטומטמת. הוא עדיין לא ידע איך לעכל את זה. לעזאזל איך הגעתי למצב הזה?? אני כזאת דפוקה!
״אני כל כך מצטערת שגררתי אותך לזה״ אמרתי נעמדת מיד כשרציתי להרגיש קצת קרובה אליו, הרגשתי כל כך רע.
הוא נאנח לרגע וגירד בראש לפני שהסתכל עלי ולא ידע מה להגיד
״זה בסדר...״ הוא נאנח עמוק. ״זאת אומרת זה לא״ הוא צחקק כשהבין כמה המצב דפוק. ״אבל זאת לא רק אשמתך... גם אני לא זכרתי כלום מאותו הערב״ הוא החזיק לי את היד ונאנחתי. ״אני לא יודע מה להגיד... בואי נלך לישון על זה... נראה מה נעשה בבוקר...״ הוא אמר נראה מאוכזב ומבואס.
חזרנו חזרה למיטה והחזקתי לו את היד, שנינו כמעט לא נרדמנו בלילה... זה היה קשה מתמיד. איך הוא אמור להגיב בסיטואציה כזאת? איך אני אמורה? ניסיתי לחזק אותו אולי כי ניסיתי להסיח מעצמי שאני צריכה עכשיו לחזק את עצמי.