***נקודת המבט של אלנור***
״אני באמת חייבת להיות כאן בשביל זה?" ונסה שאלה אותי בשקט כשנכנסו למתחם הטעימות לכבוד האוכל של החתונה.
"כן. אמה צריכה אותנו בזה וחוץ מזה יהיה כיף את תראי" חייכתי אליה כשהלכנו לצד אמה. "איפה טובי?" ונסה שאלה אותה, כי היה מובן מאליו שגם החתן אמור להיות כאן עכשיו..
"הוא וג'ייק לוקחים את האוטו מהמוסך ויגיעו ישר לכאן" לעזאזל.... "ג'ייק? למה ג'ייק? בשביל מה הוא צריך להיות פה" שאלתי משתדלת שזה לא יישמע שלילי מדי. "למה את פה?" היא שאלה הרימה גבה.
"כי אני, אמה, החברה הכי טו— לא חשוב לא באמת אכפת לי" אמרתי נאנחנת והרגשתי את שתיהן מסתכלות עלי.
אני זוכרת שכשאמה ביקשה ממני להיות השושבינה הראשית, היא סיפרה לי שטובי לא רוצה לבקש מאף אחד מהחברים שלו, כי הוא תמיד ידע שהמקום הזה יהיה שמור לג׳ייק והוא העדיף להשאיר את ה׳כיסא׳ הזה ריק לזכרו. היה מטורף לדעת שהוא פתאום יחזור בחזרה. אני יודעת שזה לא היה אותו הדבר אבל זה עדיין היה מטורף ואני יודעת כמה מטורפת האהבה בין טובי לג׳ייק גם אם הוא לא באמת זוכר. הם כמו אחים. תמיד יהיו.
"אני בטוחה" אמה אמרה ואני ישר חיברתי גבות. "מה?? למה שאגיד סתם? שיבוא לא אכפת לי" מלמלתי מתעצבנת.
"זה בסדר אלנור אנחנו מבינות למה את נרתעת ממנו״ ונסה אמרה ואני נאנחתי. "אני לא נרתעת ממנו. אין לי בעיה איתו. כבר אמרתי לכן לא אכפת לי". באמת...
"את אמה אוואנס?" אישה מבוגרת עם לבוש רשמי ניגשה אלינו. וואו, אמה אוואנס... עכשיו ממש נשמע שאנחנו אחיות. "בקרוב" היא אמרה עם חיוך. היא בהחלט נהנת לשמוע את השם שלה ככה. "בואו איתי" היא חייכה וליוותה אותנו לשולחן גדול. התיישבנו מסביב לשולחן וחיכינו, אמה לא רצתה להתחיל לבקש לטעום עד שטובי לא הגיע, אז פשוט ישבנו וחיכינו במקום המהמם הזה. "אני אומרת שנתחיל" ונסה התעקשה ואמה דפקה לה מבט.
"איחרנו?" טובי נכנס עם ג'ייק לצידו וגם ההורים שלי הגיעו דקה אחרי. אמא של אמה כבר ישבה פה איתנו.
"כן!" ונסה פתחה עיניים ושוב אמה נתנה לה מבט שכלל גילגול עיניים. יכולתי להבין שאמה רעבה וזה גרם לנו לצחוק. "מצטער ונסה, היה עיכוב עם האוטו" טובי חייך אליה כשהם התיישבו.
הרמתי מבט אל ג'ייק שישב מולי, אבל הוא הסתכל בחזרה היישר אלי ומיד הורדתי מבט.
התחילו להגיש לנו כמה מנות שטובי ואמה ביקשו, וכל אחד מאיתנו הציע כמה עצות, אבל אני פשוט ניסיתי להנות מהאוכל, אני גם ככה לא מבינה גדול... עדיף שלא אתן עצות. אחרי כמה טעימות משכתי אחורה בכיסא ונעמדתי. "לאן את הולכת?" אמה שאלה וכולם הסתכלו עלי. "רק הולכת להביא מים" אמרתי כשחיפשתי תירוץ לנשום אוויר טיפה. התחלתי ללכת משם לכיוון המרפסת הגדולה. המקום הזה פשוט מדהים. עמדתי במפרסת הענקי, זה היה נראה ממש כמו אולם מסיבות יוקרתיות של פעם עם נגיעות מודרניות וזה פשוט היה מדהים. הנוף היה מושלם. ים ענק וחוף מדהים שהיה אפילו מעט מושלם, זה היה כל כך מיוחד. חוץ מזה, כל המקום הזה אומנם ענק ומדהים, אבל נראה כל כך צנוע. אהבתי אותו מאוד. הוא כל כך נחשב שאפילו החודש הפנוי הזה שאמה וטובי קיבלו היה רק בגלל שזוג אחר ביטל.
"את יודעת שהמטבח זה בכיוון ההפוך כן?" הסתובבתי כדי לראות את לא אחר מאשר ג'ייק. הוא תמיד חייב לעשות את זה... "אני יודעת" אמרתי כשהסתובבתי בחזרה למעקה. "מה יש?" הוא שאל כשהתקרב על ידי. "כלום. באמת כלום" אתה פשוט משגע אותי על ידי זה שאתה רק בסביבתי כל הזמן- זה יותר נכון מה שרציתי להגיד. מאז שהוא חזר אני רק חושבת על העבר, ועל ארבעת השנים המבוזבזות והנוראיות האלה. פשוט שנים של שיקום על כלום. ועכשיו הוא פה, וכולם מנסים להתגבר על זה חוץ ממני.
"רוצה ללכת לשתות קפה? לאכול משהו נורמאלי?" הוא שאל עם חיוך מקסים. "ג'ייק.. חשבתי שדיברנו על זה" אמרתי כשנאנחתי. "מה? בתור חברים, זה אסור? אני לא אנסה כלום מבטיח" הוא חייך וגרם לי לצחוק. לעזאזל למה הוא כזה חמוד. "אני מצטערת ג'ייק, אבל אני אצטרך לוותר" נאנחתי כשהתכוונתי ללכת משם אבל הוא תפס לי ביד מיד. "למה?" הוא שאל מיד ואני לא ידעתי מה להגיד.
"כי אני פה בשביל אמה וטובי, ולא אבריז להם" מלמלתי והוא רק קירב אותי קרוב יותר. "תגידי לי באמת למה, או שלא אעזוב את זה אף פעם" הוא אמר בטוח בעצמו. שתקתי והסתכלתי עליו, לא ידעתי מה להגיד. מה אני כבר יכולה להגיד לו?
"או שאני אגיד לך למה" הוא אמר מתקרב אלי וגרם לי לצעוד אחורה, עד שלבסוף נדבקתי למעקה. הוא היה כל כך קרוב. לא הצלחתי לנשום כמו שצריך לרגע.
"את מפחדת, את כל כך מפחדת מהעבר שאת לא מרשה לעצמך להיות לידי. עברו כמעט חודשיים שלמים שבהן את מכחישה אותי או את מה שאת מרגישה. נכון?" הוא הסתכל עלי, הפנים שלו היו כל כך קרובות לשלי שזה גרם לי לחוסר נשימה, לא היה לי לאן לזוז, זה היה רק הוא ואני.
הרגשתי את הידיים שלו לאט לוחצות לי על המותניים ומהדקות אותי למעקה. צמרמורת התחילה בגוף שלי כשהוא התקרב לצוואר שלי. הריח שלו הרג אותי, והנשימות שלו עשו לי צמרמורת מטורפת. זה הרגיש כמו פעם, וזה היה כל כך מוזר. התגעגעתי להרגשה הזאת כל כך. "תגידי לי שזה לא עושה לך כלום." הוא לחש לאוזן שלי והרגשתי רק יותר עור ברווז על הגוף שלי. זה באמת היה מפחיד. כל כך מפחיד שהייתי בטוחה שאני שוב חולמת.
לא הצלחתי לדבר, וכל פעם שניסיתי, רק הנחה רועדת יצאה לי מהפה, ככל שהרגשתי את הידיים שלו מתהדקות מסביב למותניים שלי יותר זה היה רק יותר קשה.
"זה מה שחשבתי" הוא אמר בשקט לפני ששיחרר אותי והלך משם. נשארתי לעמוד שם בהלם, מרגישה צמרמורת בכל מקום..
לאזעזל למה הוא עושה את זה לכל כך קשה? הוא יודע שזה בחיים לא יהיה אותו הדבר!
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romanceתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
