***נקודת המבט של אלנור***
שטפתי את כל הכלים בבית, מבינה שאני כבר בהפסקה גדולה מדי מהאוניברסיטה ולא יודעת כמה אני עוד יכולה להמשיך לעשות את זה.
כשג'ייק אמר לי לפני כמה ימים שעכשיו אין לי ברירה, אלא להמשיך את ההריון הזה, פחדתי. לא נשארה לי ברירה, עשיתי שטויות נוראיות... למה חשבתי שאני יכולה לטפל בזה לבד? למה לא פשוט סיפרתי לו? הוא היה עוזר לי.. במקום זה התנהגתי כמו ילדה.
עברו כמה ימים מאז, ג'ייק לא יצר איתי קשר, ולחשוב שהוא נמצא במרחק הליכה ממני. ידעתי שהוא עדיין לא חזר בחזרה לצרפת.. לפחות זה.
נשארתי כאן בבית, מנסה לשקם בבטן את מה שהרסתי. הרופא נתן לי כמה כדורים, והמליץ לשתות לפחות שמונה כוסות מים ביום.
שמעתי דפיקות בדלת ומיד סגרתי את הברז, ניגבתי ידיים והלכתי לפתוח. השמטתי את המבט ומיד השתתקתי כשראיתי את זאק מולי. יותר מארבע שנים מאז ראיתי את זאק בפתח הבית שלי. זה היה מפחיד. יותר מדי זכרונות. מיד סגרתי עליו את הדלת בפרצוף מהבהלה אבל הוא עצר אותה ופתח אותה בכוח בחזרה. "מה אתה רוצה זאק" נתתי לדלת להפתח והוא נכנס פנימה, סוגר את הדלת מאחוריו.
"היה קשה להשיג אותך אלנור" הוא אמר מסתכל מסביב על הבית. "התגעגעתי לפה" הוא אמר אבל אני ממש לא התגעגעתי אליו בבית שלי.
"תקשיב זאק... אני מצטערת שסיפרתי לך על זה..." אמרתי בכנות והוא מיד הסתובב אלי, מסתכל עלי בעיניים סקרניות. "אלנור.." הוא אמר מתקרב אלי וקצת נלחצתי. "אני רוצה להיות חלק מזה... בבקשה תגידי לי שחשבת על לא להפיל" הוא אמר ואני מיד הסתכלתי למקום אחר, מפחדת להגיד לו...
"אני... אני ניסיתי.. אבל לא הצלחתי" הסתכלתי למטה מתביישת בעצמי. הוא שתק, נושם עמוק ואז מחזיק לי בידיים. "אתה לא צריך לקחת שוב חלק זאק... זאת לא בעיה שלך--"
"את צוחקת עלי אלנור..? אני לא אותו אדיוט שהייתי את כבר הבנת את זה, אני מצטער על כל מה שעשיתי לך, אני באמת מצטער... אבל.. אני יודע מה הריון אומר, ואני יודע שהתינוק צריך את שני הצדדים, ואני יודע שאת לא טיפשה מספיק בכדי למסור אותו לאימוץ. אנחנו יכולים לעשות את זה, שנינו יכולים להיות חלק מהחיים שלו... בבקשה תתני לי הזדמנות" הוא אמר בקול רך. בהתחלה כששמעתי על זה, אמרתי לעצמי שזה טירוף, ואין מצב. אבל... אז ג'ייק עלה לי לראש, וידעתי שאין לי כל סיבה טובה לערב אותו בזה. הרי זה לא הילד שלו... ו... ידעתי ש.. לעזאזל היה קשה להגיד את זה. אבל ידעתי שאני צריכה לשחרר אותו מאחריות.
אני אוהבת את ג'ייק, יותר משאהבתי מישהו מעולם. אבל, אני לא יכולה לתת לו לחיות תחת הבעיות שלי כל החיים. ידעתי שאם...שאם אשחרר אותו מהאחריות הזאת בכוח, הוא יהיה חייב להשתחרר בסוף לבד.
הסתכלתי לתוך העיניים של זאק, שלגמרי לא ידעו מה הולך ביני לבין ג'ייק, וידעתי שזאת הזדמנות לנצל אותה. אבא שלי תמיד אמר לי שאני אמיצה, חושבת בשביל אחרים, אבל... לא ידעתי עד כמה. אני מסוגלת לוותר על האהבה היחידה שלי?
ידעתי שאם אהיה אנוכית לעולם לא אסלח לעצמי.. ואני לא יכולה להמשיך לגרור אותו איתי. עמדנו שם אני וזאק יותר מדי זמן, חשבתי על זה הרבה יותר מדי, אבל איך יכולתי שלא? לפחות לחשוב על זה מותר לי מבלי להרגיש אשמה שעשיתי בחירה לא נכונה, כי עדיין לא עשיתי אותה.
"בבקשה, תני לי הזדמנות.." הוא לחש מסדר לי את השיער מאחורי האוזן. הנהנתי בשקט, ולא הספקתי להגיד אפילו דבר ומיד שמעתי את הקול של ג'ייק.
"מה הוא עושה כאן?" הטון העבה והאדיש שלו אמר, ושנינו מיד הסתכלנו אליו. זאק ליפף את הזרועות שלו סביבי כאילו מגן עלי מפני ג'ייק, מה שהיה לגמרי טפשי, אני לא צריכה הגנה מפני ג'ייק, לעולם...
"תרגע" זאק אמר מקרב אותי אליו מנסה להרגיע את האווירה למרות שכולנו יודעים שזה ממש לא מה שירגיע. "כדאי לך להוריד ממנה את הידיים, אני לא אוהב להתאפק להרבה זמן" ג'ייק אמר לגמרי נראה מאופק אבל שהולך להתפוצץ בכל רגע. לא ידעתי איך להגיב, מיד התרחקתי מזאק וניסיתי להוריד את המתח. "תקשיב אני לא יודע מה אתה רוצה אב-" זאק התחיל להגיד אבל ג'ייק מיד התפוצץ.
"מה אני רוצה?! הכנסת אותה להריון כי אתה אדיוט חסר אחריות ואתה שואל מה אני רוצה?!" הוא התחיל להתעצבן.
בלי שהספיק לעבור דקה, לא הצלחתי למצמץ, ג׳ייק העיף אגרוף לזאק והם כבר הלכו מכות כמו שני משוגעים, לא ידעת איך להגיב.
צרחתי על ג׳ייק להפסיק, אבל כלום לא עזר. הבנתי עכשיו כמה הוא היה מתוסכל מהמצב וזה כאב לי כל כך.
"ג'ייק די!!" צרחתי אבל דברים בבית פשוט נפלו ונשברו בגללם והרגשתי שאני מתמוטתת.
"תפסיק! ג'ייק תפסיק זה לא רק הריון בבקשה תפסיק לעשות את זה!!" ומיד הוא עזב את הכל, והסתובב אלי. ירד לו דם שנזל לו משריטה על יד העין בקו עצם הלחיים שלו. הוא התנשף בחוזקה והסתכל עלי מבולבל, לא מגיב. "מה?" הוא שאל בשקט ואני הורדתי מבט. שונאת לשקר לו אבל יודעת שזה- המכות והדאגות האלה, זה לא מה שאני רוצה בשבילו, אני לא רוצה שזה יקרה ולדעת שזה בגללי. יש לו יותר מדי בעיות כל פעם כשזה נוגע אלי. נמאס לי לצפות בזה קורה. עם זיכרון או בלי.
"אני.. אני רוצה לתת לו צ'אנס" לא היה לי מושג איך העזתי לשקר לו ככה מול הפנים. הוא היה נראה כאילו רק רצה להרביץ לו עוד ממה שאמרתי. הוא התקרב אלי לאט, במרחק שנייה ממני. הנשימות שלו היו עלי והלב שלי דפק כל כך חזק. "תסתכלי לי ישר בעיניים, ותגידי לי את זה בכינות" הוא אמר בשקט, זה היה קשה, הרמתי בכוח את הראש והמבט והסתכלתי ישר בעיניים הכחולות שלו שחדרו לשלי. הרגשתי דמעה יורדת מהלחי שלי.
״את צוחקת איתי?? אחרי כל מה שעברנו?! אחרי שאנחנו סוף סוף במערכת יחסים יציבה!״ הוא צעק וכל כך כאב לי לראות אותו ככה. "אני מצטערת" אמרתי וישר ברק חלף בעיניו, צבע העיניים שלו נהיה אפור יותר, כמו שתמיד קורה לו כשהוא כועס. וראיתי את המבט הפגוע שלו חודר חזרה בשלי. הוא לקח נשימה עמוקה והסתכל חזרה לזאק, שהיה מכוסה מעט בדם ואז הסתכל לריצפה, נמנע מהמבט שלי.
הוא לא אמר כלום, רק יצא לאט החוצה, ואני הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת. הדמעות לא הפסיקו לרדת לי, והרגשתי צביטה מטורפת בלב, כאילו רציתי שג'ייק יחזור ויגיד לי שהוא כאן איתי ואני אגיד שהכל היה שקר, אבל בתוך תוכי... ידעתי שזאת הבחירה הנכונה.
מה שבטוח, זה שבחיים לא אשכח את המבט הזה של ג'ייק, כששיקרתי לו ישר בפנים.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romanceתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
