החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי פרק 31+32

***נקודת המבט של אלנור***

אחרי הצעקות הנוראיות שהגיעו מאמא שלי, והטפת המוסר, והחיבוקים, והבכי, היא דיי נרגעה... אני לא מאמינה שהם טסו לכאן במיוחד, הם לא היו צריכים לבוא לפה... הכל בסדר איתי, באמת.
"איך את מרגישה?" אבא שלי הגיע קרוב למיטה שלי וליטף לי את הראש פעם אחת. "יותר טוב.." אמרתי, מסתכלת על אמה וונסה שניסו להבין את מכונת החטיפים שהייתה בתוך החדר שלי מה שגרם לי לצחוק. אמא שלי יצאה החוצה לפני מספר דקות כדי לענות לשיחת טלפון חשובה מהעבודה.
"לא יכולת למצוא לך חברות יותר טובות מזה..?" אבא שלי שאל כשצחק עליהן בזמן שעדיין לא הבינו את המכונה והן ישר הסתכלו עלינו. "שמענו את זה, ובחרנו להתעלם" אמה אמרה גורמת לשנינו לצחוק.
"קחי" ג'ייק נכנס לחדר עם בקבוק מים כמו שהבטיח להביא. "תודה" מלמלתי בשקט כשלגמתי מהמים. הסתכלתי על אבא שלי, מקווה שהוא לא חושד בשום דבר שקורה ביננו וכשהוא נתן לי מבט שהבית אותי לגמרי אז פשוט גילגלתי עיניים והוא צחקק. הם לא ידעו על כלום, לא עלינו, ולא על מה שקרה עם טובי.. והעדפתי את זה ככה. אבל יכולתי להבין עכשיו בוודאות שאבא שלי חושד במשהו, וכמו שחשבתי, לגמרי בגלל העובדה שג׳ייק הגיע לפה במיוחד מהבסיס שלו, היה הראשון להכנס אלי לחדר והלך להביא לי מים. זה היה דיי ברור.
ג'ייק לא היה נראה נבוך במיוחד. הוא תמיד היה בקשר טוב עם אבא שלי. הוא כמו עוד בן בשבילו, לפעמים אני אפילו חושבת שאבא שלי אוהב אותו יותר מאשר אותי ואת טובי!
"איך בצבא ג'ייק?" אבא שלי שאל אותו כשהביט בנשק המונח עליו. "בינתיים בסדר. מקווה לטוב" הוא ענה עם חיוך חמוד. היה כל כך מוזר לראות אותו ככה, לא ידעתי אם אתרגל לזה. "כבר שיבצו אותך לאנישהו?" אבא שלי שאל מתעניין. "עדיין לא, עוד שבוע פחות או יותר אם הכל ילך טוב".
"תיידע אותי" הוא אמר וג'ייק הנהן. "אני בבית חולים עם הבת שלי קצת רגישות! .... אוקיי הבנתי. הבנתי! בסדר.. בסדר!" אמא שלי התעצבנה לתוך הטלפון כשנכנסה לחדר שלי, כל המבטים עוברים אליה והיא נאנחה כשסגרה אותו.
"אני מצטערת מותק, אנחנו ממש חייבים לחזור" היא נאנחה אבל ניסיתי לחייך. "זה בסדר" אמרתי בשקט מתיישבת על המיטה ואוספת את השיער שלי לקוקו מבולגן. עכשיו כשהכל בסדר הם יכולים לחזור. "אני מצטערת, את תהיי בסדר אלי?" היא שאלה מסתכלת עלי והנהנתי בשקט. יכולתי לראות שדיי עצבן אותה לעזוב ככה.. אבל העבודה שלהם חשובה, אני מבינה. "אני אשאר איתה פה.. עד שאצטרך לחזור לבסיס" ג'ייק אמר לה. ידעתי שגם טובי פה, ולא דיברתי איתו, והוא יכול לשמור עלי בדיוק כמו ג׳ייק. אבל עדיין משום מה הייתי ממש עצבנית ופגועה ממנו.
אמא שלי אוהבת את ג׳ייק, מאוד! אבל אני יודעת שהיא לא הייתה רוצה שאצא איתו.. היא תמיד ראתה בו כדוגמא רעה לטובי בעניין היחס שלו לבנות ולא חשבתי שהיא חושדת בעובדה שבכלל נצא יום אחד. היא לא בדיוק מדברת על זה, אבל אפשר לראות, וגם ג'ייק מודע לזה. "תודה ג׳ייק" היא מיהרה לומר גורמת לי לרצות למות מבפנים. אבל אני יודעת שמתישהו היא תבין שג׳ייק יותר טוב ממה שהיא חושבת.
"תנוחי.. ואם תצטרכי משהו תתקשרי ישר אוקיי?" אבא שלי שאל לי בשקט כשהתקרב אלי. הנהנתי בשקט והרגשתי אותו נותן לי נשיקה על הראש, ואחריו קיבלתי חיבוק מאמא לפני שהם יצאו משם. ידעתי שהם ממש רוצים להישאר, ולקחת אותי הביתה ולהיות איתי אבל זה באמת בסדר כי זה לא ישנה, מחר אני בטוחה שכבר אהיה בסדר.