***נקודת המבט של אלנור***
״מפחדת?" זאק הוציא אותי מהמחשבות של עצמי, והפנתי את המבט שלי מהחלון אליו. הוא הסתכל עלי ועבר מהר להסתכל על הכביש. "מה?" שאלתי לא ממש מרוכזת. "שאלתי איך את מרגישה לגבי זה" הוא חזר והמשיך להתסכל על הכביש. "לגבי מה?" שאלתי והוא צחקק טיפה. "לגבי זה שאת הולכת לראות את מה שבבטן שלך בפעם הראשונה" נזכרתי שאנחנו בדרך לאולטרסאונד, הייתי כל כך שקועה במחשבות עד ששכחתי בכלל איפה אנחנו ולאן אנחנו נוסעים. כן קצת איחרתי, כבר הייתי צריכה ללכת לפחות לפני חודשיים אבל הייתי בסיבוך כל כך גדול עם זה שעכשיו זאת הפעם הראשונה.
"אה.. נכון" חייכתי בשקט כשגם הוא. "אני... מבולבלת" נשמתי עמוק והוא הסתכל עלי ואז שוב על הכביש, מבולבל בעצמו. אני כבר כמעט בחודש הרביעי, והייתי קצת לחוצה, מה אם משהו לא בסדר ולא ידעתי כי לא הלכתי לבדיקה? "זאת אומרת... מוזר לי, שמשהו בתוכי גדל" נשמתי עמוק והרגשתי את היד האחת שלו מזדחלת ותופסת את היד שלי. הסתכלתי על הידיים שלנו, ואז למעלה אליו, רואה אותו מחייך אלי. זה בכלל לא אותו זאק שזכרתי... אבל.. זה יותר טוב, "אני יודע... הכל מוזר.. אבל הכל יהיה בסדר" לחצתי לו את היד, חוזרת להסתכל בחזרה מעבר לחלון, צופה בכל המכוניות שעוקפות אותנו, ואת עוברי האורח, כשגשם קל טפטף על הכל.
יצאנו מהמכונית, הולכים אחד על יד השניה, נכנסים ישר לתוך הבניין.
ישבנו וחיכינו בתור. נלחצתי קצת, הרגשתי אפילו את הרגליים שלי רועדות... זה היה דיי מוזר. מאוד מוזר. לא ידעתי איך להגיב. "להביא לך משהו?" הוא שאל והניח את היד שלו על הירך שלי, רציתי להרגיש משהו, איזו צמרמורת... אבל כלום... "לא, תודה" חייכתי אליו ונאנחתי.
"אלנור אוואנס?" שמעתי שקוראים ומיד זאק ואני נעמדנו. נכנסנו לחדר, שהיה מסודר ונקי. מיטה מסודרת עמדה שם באמצע עם מסך גדול מלפניה, ועוד כל מיני מכשירים מוזרים. "היי, אני דוקטור ג'ס ואני אטפל בך לאורך כל תקופת ההריון" אישה נחמדה שנראת בגיל שלושים ומשהו ניגשה אלינו, לבושה בחלוק ושמה כפפות גומי. "היי" לחצתי לה את היד. "אני אלנור וזה זאק" אמרתי לה מחייכת חיוך מזויף אבל רק כי הייתי לחוצה. זאק חייך אליה ולחץ לה את היד. "אז אתה האבא?" היא שאלה והוא חייך והנהן, לא ממש ידעתי איך להגיב לזה.
נשכבתי על המיטה והרמתי את החולצה מעט מעל הבטן וזאק ישב על ידי, מחזיק לי את היד. "אוקיי אני מורחת עלייך חומר שיהיה טיפה קר ודביק, אל תבהלי" היא אמרה כשהתחילה לעשות בדיוק את מה שאמרה, וזה באמת היה קר ודביק, נלחצתי טיפה אז קפצתי מעט, זאק מיד שם לב ולחץ לי טיפה את היד. "אוקיי" דר ג׳ס אמרה והסתכלה לעבר המסך, שהיה נראה מפיק תמונות זזות בשחור לבן כשהיא העבירה מכשיר מוזר על הבטן שלי, מלטפת אותה. "ממש כאן במרכז, תוכלי לראות שבהחלט יש אובר, והוא בהחלט גודל" היא אמרה ומצביעה על המסך. "את רואה?" זאק לחש לי לתוך האוזן כשנשען עלי מעט. הנהנתי והתרגשתי. באמת גדל בתוכי משהו. הוא נישק לי את הראש ולחץ חזק יותר את היד.
"אוקיי" דר ג'ס אמרה והורידה מעצמה את הכפפות, מתחילה לנגב לי את הבטן מהחומר הרטוב. "הכל נראה טוב, אז אני נותנת לך הוראה להמשיך לשתות לפחות שתי כוסות אחרי כל ארוחה, ובכללי לשתות הרבה יהיה מעולה" היא חייכה אלי, קמה מהכיסא שלה. הנהנתי וחייכתי, קמה גם אני, מתנקה מהנוזל השקוף ומסדרת את החולצה שלי בחזרה, ולובשת את הג'קט שלי סביבי. זאק ליפף את היד שלו סביבי וקירב אותי אליו, וזרמתי עם זה בשקט. "חודש הבא אתם מגיעים לכאן שוב, ואם יהיה שינוי אני אבקש שיעדכנו אתכם" היא חייכה אלינו. "תודה" חייכתי כשיצאנו החוצה מהחדר.
הנסיעה חזור הייתה שקטה, שנינו עיקלנו את זה... לעולם לא חשבתי שככה אגדל משפחה, אבל... זה לטובה, ואני אוהב את הילד הזה לא משנה מה, ואוהב את האבא שלו לא משנה מה.... אני לא אתן למשפחה הזאת להתפרק, גם אם זה הכי קשה בעולם.
נכנסנו הביתה והורדנו מעלינו את המעילים. "אז..." זאק עמד מולי נאנח. "יש לנו ילד" הוא צחקק וגם אני. "זה מוזר.." הוא נאנח ואני הנהנתי. היה שקט קל, עמדנו שנינו במטבח והשתתקנו. "את יודעת.." הוא התחיל להגיד ואני הסתכלתי עליו. "אני לא יודע מה גרם לי להיות מי שהייתי פעם.." הוא התחיל להגיד וניסיתי לעצור אותו מלדבר על זה, לחסוך לו את זה, אבל הוא התעקש. "לא, אני רוצה להגיד את זה... אני מצטער על כל מה שעשיתי, אין לי מושג איך הייתי מסוגל... זה לא היה אנושי, ואני לא מתפלא שלא רצית לראות אותי יותר, אני נשבע שאני שונה עכשיו" הוא אמר בשקט והתקרב אלי מעט.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romansaתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
