החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי - פרק 83

*** נקודת המבט של אלנור***

״מה עם זה אמא?״ אריאל שאלה אותי ומיד הסתכלתי על הבגד ים שהיא הצביעה עליו. "אריאל אנחנו בחורף" אמרתי לה ולקחתי אותה לדברי החורף, ולא לפריטי ״סוף העונה״. יצא לי להסתובב היום קצת עם אריאל, סוג של יום כיף. היא מתה על חג המולד, וכל שנה פותחים כאן לכל האיזור את היריד החורפי, ויש מלא חנויות בסביבתו, וכל המקום כמו פארק אחד גדול ומושלג. מי לא אוהב את זה?
מה שבטוח שאריאל מתה על זה. סנטה קלאוס, אנשי שלג, שלדונים, קישוטים, אורות... הכל. יצאנו החוצה מהחנות אחרי שקנינו לה כמה צעיפים שהיא אהבה ומגפיים חדשים. הלכתי איתה יד ביד, מסתכלות מסביב על הרחובות והולכות ישר לפארק. הכל היה מקושט ומואר ויפה, אין כמו העונה הזאת. "שלולית!" היא צעקה ומיד רצה לקפוץ על השלולית שמולינו. צחקתי מלראות אותה, כמו נסיכה.. לא רציתי להיות מהאמהות האלה שכועסות כשהילדים מתלכלים או נרטבים, ידעתי שזה כל הכיף ונתתי לה להנות.

הסתכלתי קדימה ופתאום קפץ לי הלב כשהבחנתי בג׳ייק, הולך מולנו באותו הרחוב שלנו. דווקא הוא. ניסיתי לגרור את אריאל למדרכה הימינית, מנסה להסתתר ממנו, לא רציתי להתמודד איתו עכשיו.. עם כל מה שקורה, עם אריאל... אבל זה היה מאוחר מדי.
"ג׳ייק!" לעזאזל. אריאל מיד קלטה אותו ורצה אליו. הוא נראה מופתע מעט ולא הבין מה קורה, אבל אז מיד הבחין בי וקיבל את אריאל בברכה. קיללתי בשקט בלב כי ידעתי שזאת טעות, אבל בכל זאת התקרבתי לשניהם בשקט. כל כך נלחצתי לראות אותם ביחד זה גרם לי להזיע ולא לחשוב בהגיון והלב שלי קפץ והכל ביחד. הרגשתי שהכל אוכל אותי מבפנים. אמא צודקת, אני חייבת לעשות את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. כבר עכשיו מאוחר מדי. "היי" הוא אמר וחייכתי חצי חיוך של שלום, למרות שכל מה שרציתי היה לחזור אחורה ולהתרחק ממנו עוד מוקדם יותר. עכשיו כשהוא חוזר הביתה, אין לי ברירה... הוא כל היום יהיה סביבי. אני חייבת לספר לו, אני חייבת כולם ידעו. אני כל כך עמוק בבור שלא ידעתי איך לצאת ממנו.
"מה אתן עושות כאן?" הוא שאל אבל בעצם את אריאל. "באנו ליריד החורף, ולראות את סנטה!" היא אמרה בקול מתוק שגרם לי לחייך, וראיתי איך ג׳ייק הסתיר חיוך בעצמו. לא אהבתי את זה שהם מתחברים ככה, ולא ידעתי מה לעשות עם זה. ״איזה כיף לכן!״ הוא אמר לה מתלהב בהגזמה מה שגרם לי מעט לצחוק, אבל עדיין הייתי בלחץ. "ג׳ייק יכול להצטרף אלינו? בבקשה" היא הסתכלה עלי וביקשה אבל כל מה שעבר לי בראש היה לגמרי ׳ממש לא!׳
"אני בטוחה שיש לו תוכניות אריאל..." לקחתי לה את היד אבל היא סרבה להמשיך והסתכלה על ג׳ייק, שהבין כבר שאני לא רוצה שיסתובב איתנו... הוא הסתכל עלי בעיניים שקטות אבל אז על אריאל כשהיא דיברה אליו.
"אתה רוצה?" היא הסתכלה למעלה אליו לא מוותרת, מחכה לתשובה ממנו ואני הייתי לחוצה כל כך. הוא לא יכול להסתובב איתנו... זה.. פשוט לא בסדר. זה עושה לי שוב חרדה.
״האמת ש... אני אשמח להצטרף״ הוא אמר ויכולתי לראות שהוא מסתכל עלי בעיניים חושדות. ברור שלא יכולתי לספר לו למה כל כך לא רציתי שיסתובב איתנו... לא עכשיו. אני חייבת.. אני כל כך חייבת.
לא יכולתי להסתכל לו בעיניים, זה היה קשה מדי. נאנחתי כשהתחלתי ללכת יחד והלב שלי היה על מאתיים כשהם דיברו ״אז מה שלומך אריאל?״ הוא שאל אותה כשהלך איתה יד ביד לכיוון הפארק, ואני... פשוט הרגשתי כמו גלגל שלישי דואג ולחוץ מאוד.
״קניתי מגפיים חדשים!״ היא אמרה בהתרגשות ויכולתי לראות את ג׳ייק מרים חיוך על זה.
שמחתי שהוא אוהב אותה, באמת שמחתי.... אבל לא רציתי שזה מה שייקרה.. הם לא אמורים להכיר בכלל.. היא לעולם לא הייתה אמורה להיפגש איתו. לפחות לא לפני שאספר להם, לכולם... לא ככה. לא ידעתי שהוא חוזר.
״אני בטוח שהם יפים מאוד. תראי לי אחר כך״ הוא חייך לה והיא חייכה גם, החיוך הכי יפה בעולם.