החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי- פרק 40

*** נקודת המבט של טרוי***

הגעתי לבית הספר, נכנסתי לספרייה ולא הופתעתי לראות שכמעט כל השכבה הייתה שם. אני לא היחיד שנזכר להחזיר ספרים ברגע האחרון. לא הייתה לי ברירה, אז פשוט נאלצתי לחכות עד שיגיע תורי.
עמדתי שם באמת דיי משועמם ולפתע ראיתי מזווית העין שלי את אמה. ישר הסטתי מבט וקיוויתי שלא תראה אותי. כן, אז אני מנסה להתחמק ממנה, אבל זה לטובת כולם. ״שיט״ מילמלתי לעצמי כשהבחנתי בה מתקרבת אלי וניסיתי לא לשמור על קשר עין איתה. אולי היא תחליט לא לבוא...
״היי״ היא אמרה כשעמדה מולי וישר סובבתי את הראש אליה. העיניים הכחולות הענקיות שלה נעלו את המבט שלי עליהן. ״היי״ הוצאתי אוויר כבד, כנראה שלא שמתי לב שהחזקתי את האוויר הזה בריאות כבר זמן מה. ״מה קורה טרוי? אתה מתעלם ממני?״ היא חייכה ואפילו צחקקה. עם כמה ששנאתי את זה, זה עשה לי משהו. אני שונא להרגיש ככה, אני באמת שונא את זה. אבל אני לא יכול לשלוט בזה! אף אחד לא יכול לשלוט בלהרגיש ככה או אחרת.. זה פשוט קורה! וזה משגע אותי....
״אה.. אני.. לא יודע״ אמרתי בכינות. אני מתעלם ממנה?
״למה?״ היא צחקה בבירור מבולבלת מהמצב. העברתי את היד לעורף ושיפשפתי אותו. ״אני לא יודע איך להסביר אמה... אלנור חזרה ו..-״
״ואני פשוט הייתי עיסוק להעביר את הזמן עד שהיא תחזור... וואו. הבנתי הכל״ היא אמרה מחייכת אבל נראתה פגועה כשנתנה לי חיוך מזויף אחרון והתחילה ללכת משם, אבל הייתי חייב להסביר לה כי זה ממש לא ככה, אז עצרתי אותה והיא הסתובבה אלי. ״את באמת חושבת שככה אני רואה אותך?״ שאלתי מופתע, היא כבר אמורה לדעת לבד שזה ממש אבל ממש לא נכון. היא לא ענתה, אבל פשוט הסתכלה עלי עם מבט של ׳לא יודעת..׳ ונאנחתי. ״אמה, את החברה הכי טובה שלי, ומעבר... את יודעת מה אני מרגיש אלייך. אבל אני לא רוצה פשוט ככה לפגוע באלנור. אני צריך למצוא את הדרך הנכונה והטובה ביותר לעשות את זה. אני אוהב גם אותה אחרי הכל את יודעת.. היא חשובה לי לא פחות ממה שהיא תמיד הייתה״ אמרתי בכינות. היא נראתה מבינה כשהנהנה בשקט. ״אני מבינה את זה. אני לא מבקשת ממך כלום בקשר לאלנור. אני לא רוצה שנהיה ביחד... אני רק רוצה שנמשיך לבלות כמו שני חברים טובים... אני לא רוצה להיות מי שתפריד בינכם, ובאיזשהו מקום אני מרגישה אשמה כי אתה מרגיש אלי את מה שאתה מרגיש, אבל זה לא אומר שמגיע לי לאבד אותך לגמרי.״ היא אמרה בשקט, ודיי כאב לי לשמוע שאני שם אותה במקום הזה. זאת באמת לא אשמתה שאני מרגיש אליה ככה וזה לא פייר שזה מעמיד אותה באמצע של הסיפור הזה. במיוחד כשהיא ואלנור חברות הכי טובות.
״את צודקת... נלך לאנשיהו השבוע, אני מבטיח, אוקיי?״ שאלתי אותה. היא הנהנה וחייכה חיוך קטן לפני שיצאה מהספרייה.
אני צריך לקחת מרחק ממנה אבל בכל זאת אצא איתה לאנשיהו השבוע?? מה הבעיה איתי??

*****************

פתחתי את העיניים לאט, מסתכל למטה לראת את אלנור ישנה בשקט בתוך הזרועות שלי. היא נראתה כל כך שלווה ורגועה. זה גרם לי לחייך. לפתע היא פתחה את העיניים לאט, והסתכלה למעלה אלי כשחייכה מעט. ״בוקר טוב״ אמרתי בשקט כשהיא הסתכלה למעלה אלי. ״בוקר״ היא חייכה כשהתרוממה וקמה לחדר האמבטיה. מיד אחר כך היא חזרה אלי ולמיטה ונשכבה מעלי כשנישקה אותי בהפתעה על השפתיים. ״אני רעבה״ היא אמרה כשנשכה לי את השפה וצחקתי. ״אני דיי טעים האמת״ אמרתי כשנישקתי אותה בחזרה והיא גילגלה עיניים. ״בואי נרד״ אמרתי לה כשהרמתי אותה מהמיטה והורדתי אותה לקרקע.