החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי -פרק 75

***נקודת המבט של אלנור***

״מריח טוב כמעט כמוך״ הרגשתי את זאק מאחורי, מחבק אותי מאחור כשהכנתי אוכל. כן, זה מוזר, גם אחרי חודשיים... אבל, אני חושבת שאני מתחילה אולי... אולי לפתח אליו רגשות? או ש... אולי זה סתם הכי נכון? וגם אם כן, אז הנה, זה הכי נכון. אני צריכה פשוט לזרום עם זה.
"תחכה בסבלנות" חייכתי והוא נתן לי נשיקה בלחי. הרגשתי פתטית, מכריחה את עצמי לזרום עם המשחק הזה. להאמין שזה יעבוד אם רק אתאמץ יותר. לא ידעתי איך אני מרגישה כלפי זה, אבל לא העזתי להתווכח עם עצמי על זה.
"כן המפקדת" הוא נתן לי עוד נשיקה והלך לשים צלחות על השולחן.
לא חל שום שינוי בבטן שלי, ועם כל זמן שעובר, אני מתחילה להבין את מהלכי המשחק הזה שהכנסתי את עצמי אליו, לאט לאט... אני לא מעזה להסתכל על הצדדים השליליים, רק חיוביים, לילד יהיה אבא, נהיה משפחה נורמאלית, כמו כל משפחה ממוצעת. נחגוג חגים יחד, נגור יחד, ואני וזאק... נהיה זוג, כמו כל זוג. רק... אני עדיין לא יודעת מתי נהיה לגמרי. אני... אני מודה, אני עדיין צריכה לעבור הלאה, אני בהתליך, וזה לוקח זמן. תהיתי איך ג'ייק...
לא! זאת אומרת לא תהיתי. למזלי, הוא לא יצר קשר, אני צריכה לשכוח ממנו, זה הכי טוב לעכשיו.

***נקודת המבט של ג'ייק***

חודשיים, פשוט חודשיים. זה דפוק... לא משנה כמה כסף עשיתי, או כמה בחורות הבאתי לדירה שלי, כלום לא היה משנה.... זה כבר היה אדיוטי, אפילו אני כבר שכנעתי את עצמי שאני חייב להיפטר מההרגשה הזאת... אחרי כמה חודשים שלא רציתי להגיד שלום. אני עדיין לא רוצה.
"אחי, אתה חייב להרגיע עם הכמות" דניס זרק לעברי כרית, מעיר אותי מהשינה שהייתי בה על הספה, ואני נאנחתי. "מה?" שאלתי נמתח לא מבין מה הוא רוצה. "הבנות שיוצאות מכאן בוכות או שיכורות או חצי מתות... אתה חייב להרגיע, הן ילדות" הוא אמר מתיישב על הכורסא לידי כשאני חצי התיישבתי.
"הן בסדר.." נאנחתי נמתח. אני יודע שזה לא אני, ולא מתאים לי להגיד את זה... אולי בתקופת התיכון כן, כשהייתי אדיוט, עד שהתאהבתי באלנור... כמה שאני זוכר מזה.
"אתה אדיוט" הוא אמר מיואש. "אני יודע..." הסכמתי איתו, בלי שום רגשות אשמה.
"למה שפעם אחת לא נראה את אלנור יוצאת מכאן בוכה או משהו?" מיד הוורידים שלי בלטו, הדם שלי התחמם והשרירים שלי התכווצו.
"אל תזכיר אותה יותר, בטח שלא בסיטואציה הזאת. אני רציני" התאפקתי כל כך שלא להעיף אגרוף למשהו. אני מחבב את דניס, הוא פשוט לא מבין עד כמה המצב חמור בשבילי.
היה לי קשה להשאר בקשר עם טובי בזמן שאני ואלנור במצב הזה, אבל אני וטובי לא נפסיק את הקשר... וחוץ מזה, אני שמח שיש לי משהו שמזכיר לי אותה טיפה, ואת התקופות של פעם... אבל אני פה עכשיו, בצרפת, משחק בנבחרת בוגרת ואולי יום אחד אשחק בליגה, וטוב לי... יש לי כסף, יש לי אוטו, יש לי פה חיים. טוב לי.
הוא כל הזמן אומר לי לבוא לבקר, אבל אין לי את האומץ להתקל בה במקרה... ובכל מקרה זה לא שזה כזה קרוב לי... ועברו רק חודשיים. אני צריך את המרחק הזה, לפחות לבינתיים.
"חברה שלך התקשרה" הוא אמר זורק לעברי את הפלאפון והסתכלתי עליו מבולבל. ותקווה כל כך גדולה החזיקה בי שאולי זאת אלנור, וחסר לו שהוא מסתלבט עלי. "מי?" שאלתי מלא תקווה.
"הבחורה מלפני שבועיים שהייתה פה... לא הפסיקה להתקשר מאז" הוא אמר מנסה להזכר בשם. "אבי, אולי?" הוא אמר ואני הסתכלתי בשיחות אחרונות והבנתי שזאת באמת היא. הילדה הזאת לא עוזבת אותי מהרגע שהגיעה לצרפת, מאז מה שקרה לפני שבועיים. שכבתי איתה מהשנייה שהיא באה לכאן, נמרחה עלי בכל כך ברור... אז ניצלתי את זה בלי לחשוב פעמיים, ואחרי שבוע היא שוב הייתה שם כדי לנחם אותי, ושוב... היא נהיתה הסטוץ הקבוע שלי, בין היתר...
אבל...משהו היה שונה, היא באמת רצתה לבלות איתי, והיה נראה כאילו היא מציעה לי לצאת, אבל אני לא כל כך בעניין... אין לי שום סבלנות לזה.
היא כל הזמן התקשרה, רצתה שנצא לאנישהו, ויצאתי איתה... אבל כשהיא נסתה יותר מזה, מיד הפסקתי את זה, אבל היא פשוט לא התייאשה...
"למה שלא תצא איתה כבר? היא שווה והיא רוצה אותך כל כך" דניס אמר אוכל משהו לא ברור תוך כדי. "לא יודע, לא בא לי עליה" ידעתי שזה פשוט אלנור שחוסמת אותי.. לעזאזל, היא ממשיכה הלאה ואני צריך לסבול!
פתאום צלצל הפלאפון, וכמובן השם של אבי היה על הצג. "זאת היא" אמרתי נאנח. "צירוף מקרים.." דניס אמר. "מה צירוף מקרים? היא מתקשר כל עשר דקות. צירוף מקרים..." אמרתי בטון עצבני ועניתי לפלאפון, שומע את דניס מגחך מהצד על העצבים שלי. "היי" עניתי לה, שומע אותה כבר מחייכת מהצד השני.
"היי... התגעגעתי" היא אמרה בטון סקסי. אני מודה, אבי סקסית לגמרי... אבל היא מסוג הבנות שתזרום עם כל גבר, וזה לא עושה לי את זה.
לא עניתי, רק חיכיתי שתמשיך לדבר. "תקשיב.. יש היום אירוע השקה מיוחד של חברה שלי באייסלנד בפריז, וקיבלתי כרטיסים בחינם, חשבתי אולי תרצה לבוא" היא אמרה ואני נאנחתי. "הערב? אה.. הערב לא ממש טוב, לא חושב" נאנחתי, מנסה לייבש אותה מעט. לא משהו שייפגע בה... רק משהו להרחיק אותה, לרמוז לה.
״תסכים! אתה חייב לצאת הערב, ההורים שלי באים והם בטוחים שאני גר לבד בדירה משלי, ואין לי כוח לוויכוחים וסיפורים, תסכים או שאעיף אותך מהחדר לתמיד אני רציני" דניס צעק בלחש ואני נאנחתי. זרקתי לעברו פרצוף עצבני וחזרתי לפלאפון. "יודעת מה הערב נשמע טוב... אבוא לאסוף אותך בשבע" אמרתי והיא צווחה ומיד נתקתי.
"אתה אדיוט" נשכבתי חזרה אחורה על הספה והוא צחק, נהנה מכל רגע מזה. "אם תשאל אותי... לדעתי אתה צריך להמשיך הלאה... וזאת ההזדמנות שלך"

"אבל אני לא שואל אותך דניס, אז תתרכז בלשכנע את ההורים שלך שזה מגורי יחיד עם שני חדרי שינה" זרקתי לו בחזרה את הכרית שהוא זרק עלי כשרק קמתי. הוא נאנח אבל שתק בכל זאת. זה הולך להיות ערב ארוך.....

*********************

הנסיעה הייתה שקטה, אבי לא אמרה יותר מדי, למזלי. כשהגענו יצאנו מהמכונית והלכנו יחד לכניסה. המקום הזה ענק, היה קריר, חורף כמובן, מניח ערפל קל, אבל עדיין יכולתי לראות את כל הקישוטים ופתיתי השלט שנמצאים בכל מקום. זה היה סוג של יריד, וזה היה יפייפה, ידעתי עם מי אני רוצה לבלות כאן את הערב, אבל אסרתי על עצמי להגיד את שמה...
עשיתי איתה כל מה שרצתה...שיחקנו במליון ואחד משחקים של ילדים קטנים. אפילו זכיתי בשבילה בבובת דובי פרוותית במשחק יריות, ואני חייב להודות... זה היה כיף, וגם היא...הייתה כיפיית, כשהיא לא מנסה להצמיד את הפרצוף שלה לשלי כל שנייה.
"בוא, אתה חייב לראות" היא אמרה כשצחקקה ומשכה אותי אל מחוץ למתחם, מחזיקה בבובה הגדולה. ממש כמו בסרטים.
הלכנו על הטיילת, ישר על השביל שעשוי מעץ. עמדנו מסביב לאגם, שהיה מואר על ידי הירח, והמקום שעמדנו עליו היה מואר בפתיתי אורות קטנים.
"איך את יודעת שזה נמצא כאן?" שאלתי נשען על הקורה, לא בטוח אם היא כבר הייתה כאן או לא.
"ידעתי שזה צריך להיות איפשהו פה בסביבה, ואז ראיתי את זה בזווית העין" היא אמרה בחיוך חמוד.
שתקנו לרגע והסתכלתי עליה לכמה שניות, באמת להתבונן בה לשנייה.. "מה?" היא שאלה מצחקקת כשהבינה שאני מסתכל עליה לזמן מה. "סתם... את כייפית ככה" אמרתי ויכולתי להשבע שראיתי אותה מסמיקה. הרבה זמן שלא הבחנתי שבחורה מסמיקה בגללי... ידעתי שהן תמיד הסמיקו, כי ככה נכנסו למיטה שלי, אבל אף פעם לא התאמצתי להבחין.
היא הסתכלה עלי והתקרבה טיפה, כבר הבנתי לאן זה חותר, אבל ידעתי שזה בגללי, הובלתי אותה לזה. "אבי..." מלמלתי כשהסתכלתי הצידה לאגם, הפנים שלה מיד נפלו.
"אני לא מבינה אותך... אמרת שכיף לך איתי, וסוף סוף אתה שם לב אלי... מה עוצר אותך?" היא שאלה בתמימות. לא כל כך רציתי להגיד לה, אז אמרתי בעקיפין.
"סתם, אני מרגיש לא מוכן, זה לא בגללך... אני עדיין צריך להתגבר על משהו שקצת מקשה עלי" נאנחתי והיא הסתכלה עלי, כבר מבינה. "אלנור? ג'ייק היא בעצמה זאת שאמרה לי לבוא לחפש אותך כאן כשאני מגיעה. היא רוצה שתמשיך הלאה, היא כבר המשיכה...אז למה לך אסור?" היא שאלה מעזה להתקרב אלי לאט לאט. מניחה את הידיים שלה בעדינות על החזה שלי כשהסתכלתי מעבר לה וחשבתי לעצמי קצת מופתע. "באמת? אלנור אמרה לך את זה?" הרגשתי קצת מופתע, לא האמנתי שכל כך מהר היא תתגבר עלי וכבר תנסה לשדך לי אחרות.
אבי הנהנה, מסתכלת למעלה אלי. באותו רגע, ידעתי שאני חייב לשכוח מהכל.. ידעתי שהייתי חייב להמשיך, ולחיות בשלי. כבר ידעתי שלא יעבור יום אחד בלי שאחשוב עליה, אבל זה לא אומר שלא מגיע לי גם מישהי אמיתית... שרוצה אותי בחזרה. הסתכלתי חזרה לאבי, ובלי לחשוב פעמיים נישקתי אותה נשיקה חזקה וארוכה. זה הולך להיות קשה, אבל אני מניח שזה יהיה שווה את זה.