החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי - פרק 46-47 פרק כפול

***נקודת המבט של ג׳ייק***

כבר יכולתי לקרוא אותה מבפנים. אני יודע שהיא לא רוצה להיות איתו. אני לא יודע אם הוא רוצה להיות איתה, אבל היא בפירוש לא איתו מאהבה.. בשבוע האחרון, ראיתי איך היא זזה ביני לבינו. פעם אחת הפלירטוט הוא איתי, ואחרי כמה שעות היא איתו במיטה. זה נהיה יותר קשה מרגע לרגע, ואני נהיה כל כך מתוסכל. כל פעם כשהמשיכה הזאת ביננו מתחילה, אני אומר לעצמי להתנהג באדישות. להראות לה שהיא כבר לא תצליח להשפיע עלי כל פעם שתרצה, רק כדי ללמד אותה לקח, אבל זה אף פעם לא מצליח.. אני לא מצליח שלא להיות תחת ההשפעה שלה.
אני מרגיש כמו בפינגפונג. רק שהכדור הוא זה שמחליט לאיזה שחקן הוא רוצה ללכת, ואסור בכלל לחבוט בו. פעם אחת היא מבקשת ממני לעזור ולהגיע לארון הגבוה מעליה, ואז הגופות שלנו מתחכחים, ויש רגע מדהים, אבל אז היא נוסעת עם טרוי לאכול והמציאות נוחתת לי בפרצוף. פעם אחת היא מתקלחת ומבקשת ממני להביא לה מגבת לתוך החדר, מה שגורם לי לגמרי לרצות להכנס איתה למקלחת. אבל אז היא הולכת לישון במיטה של טרוי בלילה.. אני לא אומר שהיא משחקת בי. זאת לא אלנור אני יודע שהיא לא עושה את זה. אבל אני יכול להבין שקשה לה למצוא תשובה. והיא רוצה להאמין שאביא לה אחת. אבל אני לא יכול להיות מי שיגיד לה במי לבחור. זה מה שהיא אמורה לדעת בעצמה. ואם היא לא יודעת, אף אחד לא יודע.

שכבתי במיטה. הסתכלתי על השעון שהראה שכבר ארבע ורבע לפנות בוקר. על מה אני חושב בשעות האלה? הלוואי והייתי פשוט מצליח להירדם, אלו השעות היחידות בהן אני יכול לשכוח טיפה מהכל ולהגיע לעולם שלי.
פתאום נכנס טיפה של אור לחדר מהדלת שנפתחה, ומאחוריה עמדה אלנור בפתח. והנה זה מתחיל...
״הכל בסדר אלנור?״ שאלתי כשנעמדתי. ״אני רק.. זה טיפשי לא משנה״ היא אמרה והסתובבה חזרה. ״את יודעת שממילא לא אתן לך ללכת בלי שתגידי לי מה קורה. אז בואי נחסוך את זה ופשוט תספרי לי״ אמרתי ואני יודע שהיא מסכימה איתי. היא הסתובבה ושיחקה עם השיער שלה. ״סתם חלום רע״ היא אמרה מנסה לחייך בביישנות. ״אז למה באת לחדר שלי?״ שאלתי. אני יודע למה. אבל רציתי לשאול בכל זאת.
כשהיינו קטנים וישנתי אצל טובי היא תמיד הייתה באה לדבר איתי כשהיה לה חלום רע וזה עזר לה. אבל רציתי שהיא צריכה תגיד את זה. הייתי חייב ללמד אותה להתמודד עם זה איכשהו. ״חשבתי שתבין לבד... פשוט רציתי.. אהה... רציתי לדעת אולי אני יכולה לשבת איתך לקצת זמן. זה קצת יעזור לי לשכוח מהחלומות״. היא אמרה והנהנתי. ״שבי..״ אמרתי והתיישבתי על המיטה. היא התקדמה לעברי והתיישבה על ידי על המיטה. החדר היה דיי חשוך, והדבר היחיד שראיתי בבירור אצלה היו העיניים, אבל לא יכולתי להבין מה הן אומרות.
״אז... על מה אתה רוצה לדבר?״ היא שאלה כשהיה זמן קצר של שקט. ״את באת אלי. תגידי לי את״ אמרתי בשקט והיא הסתכלה למטה. ״רק... התגעגעתי אליך טיפה, זה הכל״ היא אמרה מסתכלת בחזרה אלי. ״אבל אני כאן ליידך. כבר כמעט שבועיים״ אמרתי והיא חייכה. החיוך הזה שווה כל נשימה שלי שהיא לוקחת איתה. ״אני מתגעגעת לגומה שלך. הרבה זמן לא ראיתי חיוך על הפנים האלה״ היא אמרה וחייכתי בשבילה. ידעתי שהגומה שם, כי זה היה חיוך אמיתי.
היא חייכה אל הגומה שלי והעבירה עליה יד. האצבעות הרכות שלה החליקו על העור שלי, וזה היה מדהים, והנה היא עושה לי את זה שוב. היא לאט לאט החליקה את היד לצוואר שלי. ולפני ששמתי לב, הפנים שלה כבר היו ממש ממולי. שתי הידיים שלה מסביב לצוואר שלי מקרבות אותי אליה. היינו במרחק נגיעה ממש קצר אחד מהשנייה. יכולתי כבר לטעום אותה. היא הסתכלה על השפתיים שלי, ואני עליה. היא פשוט להטה מחום, בוערת כולה. היא קירבה את השפתיים שלה אלי ונישקה אותי לאט ובעדינות. השפתיים שלה היו כל כך נעימות ורכות. הנשיקה הייתה עדינה ונעימה. נישקתי אותה בחזרה. חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה, שהיא תנשק אותי מרצונה החופשי, לא שיכורה, ולא בטעות. אבל אז היכתה בי האשמה הזאת. אני יודע שזה לא בסדר.