החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי- פרק 53

***נקודת המבט של אמה***

אף פעם לא ראיתי את אלנור ככה. היא הייתה שבורה, ממש. היא ישבה מול החלון הזה, היא ככה ימים, שבועות. כבר ראיתי אותה בוכה בעבר כשהכלב שלה נדרס או כשראינו סרט עצוב, אבל זה היה לא אותו הדבר בכלל. היא לא הפסיקה לבכות, וגם כשלא בכתה, היה אפשר לראות שבפנים מתחוללת אצלה סערה. היא בקושי אכלה משהו בימים האלה, אבל לפחות העיזה לשתות מדי פעם. לישון בחדר שלה בכלל לא הייתה אפשרות, אם היא כבר הלכה לישון, והיא בקושי עשתה את זה, זה היה שם, ליד החלון. לפחות היה קיץ כך שלא ירד גשם שיוריד לה יותר את המצב רוח, אבל זה לא ממש פתר את הבעיה.
אני ישנה כאן כבר שבוע, ושום דבר לא השתנה. ונסה באה לכאן כל בוקר, אבל לא ישנה כאן כשלא רצתה להעמיס על הבית.. אבל אלנור מבינה, לא שיוצא לנו לדבר איתה הרבה מאחר והיא ככה..
״אני דואגת לה..." אמרתי לטובי כששתינו קפה בבוקר במטבח וצפינו באלנור. "אני יודע.. אבל זה יעבור בסופו של דבר, שנינו יודעים את זה" הוא אמר והניח את היד שלו על הכתף שלי ונתן לה כיווץ קטן עם חיוך מעודד על הפה. מזל שהוא היה בחופשת סימסטר שדיי הגיעה בדיוק בזמן, לא מסיבות משמחות, אבל עדיין.
זה קשה.. לכולם. "אני מקווה שאתה צודק" נאנחתי. "היי.." הוא אמר מסובב את הראש שלי מאלנור אליו. "אני צודק.. בסופו של דבר, היא תהיה בסדר" הוא אמר והנהנתי לפני שהוא קירב אותי לנשיקה עדינה ונאנחתי. אני מקווה שזה ייגמר מהר. גם את טובי קשה לי לראות ככה. שום דבר כבר לא אותו הדבר.
"אני אכין לה משהו לאכול" הוא אמר והלך לכיוון המקרר. הלכתי לכיוונה של אלנור והתיישבתי על ידה. היא לא הסתכלה עלי, אבל ידעה שאני שם. שתקתי כשחשבתי מה אני רוצה להגיד. "דיברת יפה בהלוויה" אמרתי לה אבל היא לא הגיבה. "בבקשה תסתכלי עלי אלנור" נאנחתי אבל היא מיד הסתכלה עלי. האישונים שלה היו כל כך קטנים והעיניים שלה נפוחות ואדומות. "זה לא מה שהוא היה רוצה בשבילך" אמרתי לה והיא התסכלה למטה. "זה מגיע לי.." היא אמרה בשקט. "אל תגידי את זה. את צרי--"

״זה מגיע לי אמה. אני לעולם לא אסלח לעצמי על הדרך בה התראנו בפעם האחרונה. אני צעקתי עליו. צעקתי. הוא רק המשיך להתנצל ואני רק דחיתי אותו. אני שונאת את עצמי" היא נאנחה ומשכה באף. "תפסיקי אלי. את יודעת שהוא לא היה נותן לך לשבת כאן ולהתמרר עליו. הוא היה רוצה שתעברי את זה, שתלכי לבחור אוניברסיטה ושתמשיכי בחיים שלך. את יודעת שזה נכון. מה הוא היה אומר עכשיו אלנור?" שאלתי אותה והיא ניסתה להתחמק מהמבט שלי. היא שתקה ונאנחה. "מה הוא היה אומר??" שאלתי שוב כשהכרחתי אותה להסתכל עלי.
היא נאנחה וסוף סוף הסתכלה עלי. "את יודעת הכי טוב אלנור.. מה הוא היה אומר לך?" חזרתי על השאלה שלי בפעם האחרונה.
"תרימי את התחת שלך מהמיטה כבר או שאני אצטרך להכנס לשם איתך" היא חייכה חיוך קל כשנזכרה במשפט שהקבוע שהוא היה אומר רק כדי לעצבן את טובי כשאלנור החליטה להיות עצלנית. "סוף סוף! חיוך!" אמרתי בדרמתיות מוגזמת והיא חייכה אפילו יותר כשדמעות מרוחות לה על כל הפנים. אני זוכרת שג'ייק היה אומר לה את זה כאילו זה קרה ממש עכשיו, זה היה מצחיק את כולנו כל פעם מחדש במיוחד כי טובי היה כל כך מתעצבן. "אז. אלנור.. את מוכנה ללכת להתלבש ולבחור אוניברסיטה?" הרמתי גבה. היא הסתכלה עלי בשקט לשנייה אבל אז הנהנה. נעמדתי ונתתי לה יד, עוזרת לה לקום. לא מאמינה שגרמתי לה לקום. הייתי כל כך גאה בעצמי.
נתתי לה חיבוק חזק לפני שהלכה. "תודה אמה" היא אמרה בשקט ואני חייכתי אליה. "בשביל מה אני כאן?" אמרתי לפני שהיא עלתה למקלחת. חזרתי למטבח עם חיוך ענקי על הפנים ומבט מבולבל מצד טובי. "מה? איך עשית את זה??" הוא שאל מופתע. "הכנסתי את דעתו של ג'ייק למשוואה... זה פתר את הכל" הוא חייך אלי והתקרב. "את, מדהימה. את יודעת את זה?" הרגשתי את היידים שלו על המותניים שלי כשהוא קירב אותי אליו בהתגרות וחייכתי. "אני כל כך אוהב אותך אני לא יכול עם זה" הוא הגזים בתנועות המגוחחות ולא יכולתי שלא לצחוק. "אין לך איזה חביתה שנשרפת שם או משהו?" שאלתי כשהידיים הגדולות שלו החזיקו את הלחיים שלי וקירבו אותי אליו. "היא יכולה לחכות.." הוא אמר לפני שנישק אותי ברעב. שמחתי שיכולת לגרום גם לטובי להרגיש יותר טוב, אפילו בקצת.

***נקודת המבט של אלנור***

הורדתי את הבגדים שלי מעצמי לפני שנכנסתי למקלחת. המים נפלו עלי וגרמו לעור שלי להצתמרר. אני כבר מתגעגעת אליו, מאוד. אני לא חושבת שאי פעם אפסיק להתגעגע.
אמה צודקת, כולם מסביבי צודקים. אני צריכה להמשיך בחיים שלי. עם כמה שזה קשה, וזה ייקח זמן, אבל זה חייב להעשות. אני יודעת שלא אשכח את ג'ייק, אף פעם. וייקח המון המון המון זמן עד שאוכל להוציא אותו מהראש שלי, אבל בינתיים, אני צריכה אותו שם.
יצאתי מהמקלחת והתנגבתי במהירות. לבשתי מעלי סתם ג'ינס ארוך שחור ששלפתי מהארון וחולצת בייסיק אפורה בהירה. הברשתי רק פעמיים ללא התאמצות את השיער וירדתי למטה. לא מוצאת טעם או רצון להתאפר או לטפח את עצמי.. אני רק רוצה להרגיש טוב יותר כבר.. רק לעבור את זה, לשכוח מהכל.
טובי הסתכל עלי מופתע ומרוצה. "מוכנה לזוז?" הוא שאל נזהר במילותיו, כשהוא ואמה רצו שאסע לראות חלק מהאוניברסיטאות שאליהן התקבלתי. הנהנתי ואילצתי חיוך. הוא התקרב לחבק אותי והשאיר לי חותם נשיקה על הראש לפני שהלכנו לכיוון האוטו.
הנסיעה הייתה ארוכה ומעייפת. שמעתי את השיחות הקטנות של אמה וטובי בדרך, והרגשתי את העיניים שלי נעצמות.

********

היינו כבר בשלוש אונבירסטאות שונות שקיבלתי הצעות אליהן, והן כולן היו נחמדות, לא כל כך ידעתי מה הדעה שלי עליהן ונשארה סוף סוף אחת אחרונה. כבר התחיל להיות חשוך מאחר ונסיעה ממקום למקום לקחה שעות. בדרך כלל היינו פורסים את זה על כמה ימים אבל שנת הלימודים הייתה כל כך קרובה שהייתי חייבת להחליט.
"אלנור, הגענו" טובי העיר אותה כשסוף סוף הגענו. יצאתי מהדלת והבטתי ממולי במבנה עצום לבן וייפייפה. אהבתי את המקום כבר עכשיו. נכנסנו פנימה, המקום היה ענק, וכל כך מודרני ואלגנטי. הכל היה מדהים.
הלכנו לקבלה, וישר האישה הבינה לשם מה הגענו. "שם?" היא שאלה אותי. "אלנור אוואנס" עניתי לה והאישה שנראתה בשנות השלושים שלה תקתקה במחשב. "כן.. אני רואה" היא מלמלה. "אני ליזי ואני אעשה לכם סיור במקום" היא נעמדה עם חיוך.
ראינו הכל במקום הזה, והכל היה נראה כל כך מושלם, אבל הייתה בעיה אחת. זה היה רחוק, רחוק מדי. "מה את חושבת?" אמה שאלה אותי כשבחנו כל פינה ופינה במקום הזה. זה היה האהוב עלי מכל הארבעה. כל תוכנית הלימוד, כל הכיתות, היחס... אני יודעת שלא התקבלתי ללמוד עיצוב אופנה בפריז אבל האוניברסיטה הזאת הייתה אופציה דיי טובה שאוכל לצמוח ממנה. "אני.. אני לא יודעת" אמרתי והסתכלתי לכל מקום רק לא עליהם. "מה? אלנור המקום הזה מדהים, והוא הכי קרוב לאוניברסיטה שלי מכל השאר" טובי אמר מופתע. "והכי רחוק מהבית מכולם.." נאנחתי בשקט. "זאת הבעיה? זה כל הקטע באוניברסיטה אלנור. מתרחקים מהבית, אין מה לעשות..." ונסה אמרה מניחה את היד שלי על הכתף. אני לא יכולה.. אני לא יכולה פשוט להתרחק. "כבר איבדתי יותר מדי.. אני לא רוצה להמשיך לאבד הכל. אתכם, את כל מי שאני מכירה... אני צריכה לשמור על קשר, זה במרחק של שעות נסיעה לפה" נאנחתי. "את תשמרי על קשר, כולנו נשמור. את חושבת שאני וונסה לא מתרחקות מהבית? אנחנו נהיה בסדר, וזה? זה המקום הכי מדהים שראיתי בחיים שלי, את חייבת לבחור בו״ אמה עודדה אותי עם חיוך עדין.

אני.. אני צריכה לחשוב על זה, זה יותר מדי שינויים בשבילי בבת אחת, אני לא מסוגלת לעשות את זה.