***נקודת המבט של אלנור***
״בבקשה אלנור את חייבת לבוא איתי, אל תשאירי אותי לבד בזה״ אמה התחננה. "אל תעשי לי את זה אמה..." אמרתי לה עצבנית, בת׳ ביקשה שנעזור לאבי בעניין החתונה כי היא לא מפה ואין לה כאן עדיין חברות, ולאמא שלה ייקח כמה ימים להגיע... אבל בכינות, אני לא מסוגלת. איך אני יכולה לתת יד לחתונה שאני לא מרוצה ממנה? חתונה שאני הולכת לגמרי לדפוק ברגע שאספר לג׳ייק מה שלא ידעתי עדיין איך לעשות. לעשות את זה לפני? אחרי? כאב לי הראש כל כך...
ובכינות? אני לא יודעת עד כמה אבי מתאימה לג׳ייק.. ואני לא חושבת שזה... כדאי, לא יודעת, חוץ מזה זה יהיה לי ממש קשה... ואמה יודעת למה. אז היום אנחנו אמורות לנסוע עם אבי לחפש שמלה ונעליים, ואמה מנסה לשכנע אותי לבוא למרות שלגמרי התכוונתי לבטל.
"יודעת מה?? לא! היית צריכה לספר לו! כשזה רק קרה היית צריכה להתקשר אליו, ולעצור הכל לפני שזה מאוחר מדי, אבל פספסת את המועד ועכשיו הוא מתחתן ואת צריכה להתמודד עם זה! אז או שתמצאי ממש הרבה אומץ ותלכי לדבר איתו עכשיו, או שתתאפסי על עצמך ותבואי לבחור לאישתו לעתיד של ג׳ייק שמלה!" היא צעקה עלי עצבנית וכעסתי כי ידעתי שכל מילה שלה אמת. וזה כאב כל כך.. ובכל זאת ניסיתי לגרום לה להיות בשקט כדי שאריאל לא תשמע. לא ידעתי מה לעשות בעניין אריאל באמת לא ידעתי הלב שלי כאב כל כך ולא הבנתי איך הגעתי לתסבוכת הזאת. הייתי צריכה לספר לו באותו היום... הלוואי ויכולתי לחזור אחורה בזמן.
לא רציתי ללכת, פחדתי. אבל אחרי הכל, אני רוצה שג׳ייק יהיה מאושר... "בואי נלך..." נאנחתי כששמתי את ספל הקפה בכיור בביתה והיא חיפשה את המפתחות של המכונית שלה אחרי שנאנחה ממני. "אריאל! אדם! הולכים!״ אמה צעקה להם ונכנסנו כולנו למכונית.
הורדנו אותם אצל ההורים שלי כדי שישמרו עליהם, והמשכנו לנסוע. לאט לאט הבנתי שאנחנו נוסעים בדיוק בדרך של הבית שלי. "אמה, למה אנחנו נוסעים אלי?" שאלתי אותה. "לא יודעת, זאת הכתובת שאבי נתנה לי" היא ענתה ממשיכה לנסוע. כשהגענו לבית מספר שלוש עשרה כמו שהיינו אמורות, נעצרנו והסתכלנו ימינה. "זה הבית? את רוצה להגיד לי שהוא גר חמש דקות ממני??" שאלתי ומעיפה את הראש אחורה באנחה מיואשת. "את בטח צוחקת עלי.. אין מצב" אמרתי בשקט ופתחתי את החגורה. "אני מצטערת אלנור..." היא אמרה שמה לי יד על הכתף. מצד אחד היא כעסה עלי ממש, אבל ממש... והיא צודקת! אבל מצד שני היא הרגישה כל כך רע על כל מה שאני עוברת שהיא באמת ניסתה להיות בצד שלי, כי היא יודעת שכשכולם יגלו אף אחד לא יהיה בצד שלי. "בואי נקרא לה" היא פתחה גם היא את החגורה ויצאנו שתינו החוצה. הבית היה ענקי, ונראה מדהים.. אבל עכשיו אחרי כמה שג׳ייק הרוויח בכדורגל זה היה דיי הגיוני.
אמה צלצלה בשער הגדול, שתוך כמה שניות נפתח והלכנו ישר לדלת, שאותו אבי כבר פתחה ועמדה בכניסה, מחוייכת כולה ונותנת לנו להכנס. "אנחנו כבר נצא אני רק מסיימת להתארגן. תכנסו" לעזאזל אבי אז למה לא התארגנת חמש דקות לפני שידעת שאנחנו באות...
נכנסנו פנימה, מסתכלות מסביב לבית שהיה פשוט וואו. הכל היה כל כך מעוצב ו.. יוקרתי. עמדנו באי נוחות ליד המטבח הגדול שהיה בכניסה ורציתי להסתובב כמה שפחות כדי לא להתקל בג׳ייק.. אם הוא בכלל בבית.
"אני הולכת לחפש את השירותים״ אמה אמרה והלכה, תהיתי אם היא בכלל תמצא אותו בבית הגדול הזה. נשענתי על השיש, מסתכלת מסביבה אבל לא יכולתי להתרכז בבית היפה כשהייתי כל כך לחוצה על לצאת מפה.
"היי, מה עשיתי שזכיתי לביקור" נבהלתי ישר כששמעתי את הקול של ג׳ייק והסתכלתי עליו כשהתקרב לכיווני. שיט... "אני.. הולכת עם אמה ואבי, לסידורים״ אמרתי מרגישה לא בנוח והוא הסתכל עלי מעט מבולבל. כן, זה באמת היה מוזר. ״איזה סידורים?״ הוא שאל והיה לי כל כך לא בנוח לדבר איתו על זה ״של ה... חתונה" גיחגחתי בגרוני כשאמרתי את זה, ידעתי שאני לא מרוצה מזה. זה היה כל כך מוזר לדבר על זה איתו. הוא הסתכל עלי מוזר ומופתע. "באמת?" הוא שאל ובדיוק אמה ואבי הגיעו באותו הזמן חזרה למטבח. "ג׳ייק.. חשבתי שהלכת" אבי אמרה ונראתה מעט לחוצה, ג׳ייק הסתכל עליה ולא יכולתי להבין מה המבט שלו אומר. "אני הולך עכשיו.. אמה ואלנור הן ׳שתי החברות׳ שאת לוקחת?" הוא שאל ולא הבנתי מה משמעות הטון הזה. אמה ואני הסתכלנו אחת על השנייה מבולבלות ומרגישות קצת לא בנוח.
"אני... כבר אמרתי לך? לא?" היא שאלה בתמימות. "לא, לא אמרת.." הוא אמר, לקח את המפתחות מהשולחן והלך. הבנתי שהוא לא אוהב את זה בדיוק כמוני, אבל לא הבנתי למה.. למה שכבר יהיה לו אכפת?
"יש בעיה?" אמה שאלה כשהדלת נסגרה והיא מיד חייכה קצת אבל זה היה נראה יותר כמו חיוך בושה. "סתם... אני מניח ג׳ייק בטח סתם מרגיש לא נעים ליפול עליכן. זה בסדר שביקשתי ממכן, נכון?" היא שאלה ואמה מיד ענתה בשביל שתינו שזה בסדר, למרות שזה לגמרי לא! זאת אומרת... אבי יודעת שאני וג׳ייק היינו יחד, וזה לא משנה למה נפרדנו, זה מוזר לי והיא יודעת את זה.
נסענו כל הדרך לחנות השמלות היוקרתית, וכל הנסיעה חשבתי על הקטע עם ג׳ייק, אבל מהר מאוד הכרחתי את עצמי להפסיק לחשוב על זה, זה בכלל לא משנה.
נכנסנו פנימה, מסתכלת על החנות המלאה בשמלות לבנות ומדהימות. זה היה כמו גן עדן... המקום הזה היה מהמם! וכמו שנראה גם כל כך יקר!
"היי אני אליסון ואני אעזור לכן היום, אז מי הכלה המאושרת?״ אישה צעירה בגילינו, יפייפה , ניגשה לעזור לנו, נראתה כל כך מסודרת וחייכנית.
"אני" אבי הרימה יד וחייכה. מצד אחד לא רציתי להיות כאן, אבל מצד שני הרגשתי דיי רע על כך שאין לה כאן חברות לשמוח איתן ולבוא איתן לדברים האלה... זאת אומרת הם רק עברו לפנ לפני כמה ימים וזה היה הגיוני ותהיתי אם בכלל אכפת לה מזה. אני זוכרת שאני וונסה היינו עם אמה בחתונה שלה... והיא באמת הייתה צריכה אותנו ראינו כמה זה עשה לה טוב, ותהיתי כמה זה יכול להיןת כיף לעשות את הדברים האלה בלי חברות אמיתיות.
נזכרתי לרגע בוונסה שלא ראינו כל כך הרבה זמן. הולך לה כל כך טוב באוסטרליה וזה משמח אותנו כל כך, היא מגיעה לבקר מדי פעם אבל ממש מדי פעם.. הטיסה כל כך ארוכה שהיא באמת משתדלת לעשות אותה פעם בהרבה זמן, אבל זה באמת בסדר היא המשיכה בדרכה ואנחנו ממש מבינות את זה.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romansaתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
