החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי- פרק 43

***נקודת המבט של אלנור***

ישבתי בסלון, צופה בחדשות בטלווזיה. כל העולם בערך מדבר עכשיו על היחסים של המדינה עם ארצות ערב. אני שונאת לדעת שהעולם תמיד במלחמות, ואני שונאת שהמדינה שלי היא חלק מזה. אני שונאת לשמוע על הנפגעים, ואני שונאת במיוחד לשמוע שרובם הם חיילים. זה עשה לי כל כך רע...
״למה את צופה בדיכאון הזה״ ג׳ייק התיישב לידי ולחץ על כפתור הכיבוי בשלט שסגר את הטלווזיה. ״כי ה׳דיכאון׳ הזה זה מה שקורה בעולם״ אמרתי. ״יש הבדל בין לדעת מה קורה בעולם לבין לצפות כל ערב בכל מדורי החדשות האפשריים. את אובססיבית״ הוא אמר מרים גבה. ״אני.. אני רק.. לא חשוב״ אמרתי כשנעמדתי אבל הוא תפס לי ביד ועצר אותי מללכת. ״מה?״ הוא שאל כשהושיב אותי בחזרה.
״זה סתם״ אמרתי. אני לא באמת מתכוונת לספר לו על הדברים שאני חושבת. הוא התסכל עלי לכמה דקות בשקט, ואז פשוט קם משם כשהבין שלא רציתי לדבר.
״אולי תצא מהצבא? אתה לא רוצה לחשוב קצת על אוניברסיטה?״ המילים נפלטו לי מהפה כשנעמדתי. הוא הסתובב אלי ויכולתי לראות חיוך קטן על הפנים שלו. ״אולי.. יש לך המלצות?״ הוא שאל כשפתח את המקרר. ״לא..כלום.. לא חשוב״ אמרתי והסתכלתי למטה. אני בכלל לא יודעת למה שאלתי את זה. זה טפשי..
שמעתי אותו מתקרב אלי עד שהוא נעמד ממש מולי והתחיל ללטף לי את הפנים. כל מגע שלו היה כמו הדבר הכי טוב בעולם. ״אני עדיין לא עושה שום דבר מסוכן בצבא את יודעת?״ הוא שאל. אני שונאת שהוא יודע שאני דואגת לו. זה מעלה לו את האגו כל כך. אני בכלל לא דואגת. זאת אומרת... אני כבר לא יודעת.
״אבל אתה תעשה?״ שאלתי כשהרמתי את המבט למעלה עליו. היד שלו הייתה מונחת על הכתף שלי כשהוא נאנח מעט. ״זה יותר מסובך ממה שזה--״
״כן או לא?״ קטעתי אותו. ״אני יודע איך לשמור על עצמי אלנור״ הוא אמר רציני. ״אז זה כן..״ נאנחתי כשהסתכלתי לכל מקום רק לא עליו. ״יהיה בסדר״ הוא אמר אבל יכולתי לשמוע בקול שלו שהוא לא אומר את זה בלב שלם. ״אני שונאת את המשפט הזה״ לחשתי לעצמי לפני שעליתי לחדר שלי. ״היי״ הוא אמר גורם לי להסתובב כשעמד שם מולי ואני פשוט חיכיתי לשמוע את מה שיש לו להגיד. ״מצאתי משהו בחדר שלי״ הוא אמר כשהוציא שרשרת מהכיס שלו. השרשרת שלי!
״ממתי יש לך אותה??״ שאלתי נלהבת. קיבלתי את השרשרת הזאת מסבתא של ג׳ייק לפני שנים. אני יודעת שזה קצת מוזר, אבל היא הייתה הבנאדם האהוב עלי בערך בכל העולם, עוד מהתקופה שהיא התגוררה אצלם. הייתה לי רק סבתא אחת, והיא גרה כל כך רחוק שהייתי רואה אותה לעיתים כל כך רחוקות, אז סבתא של ג׳ייק הייתה כמו אחת כזאת בשבילי. היא טיפלה בנו כל הזמן, וממש הקלה על אמא שלי ועל בת׳. כשעליתי לכיתה א׳ היא נתנה לי את השרשת הזאת במתנה ונפטרה כחודש לאחר מכן. כשאיבדתי את השרשרת בכיתי כמו ילדה קטנה. לא הייתי מאמינה שאראה אותה שוב יום אחד, בטח לא אחרי שתיים עשרה שנים.
״אני חושב שכבר דיי הרבה זמן, אבל גיליתי על זה רק השבוע״ הוא אמר מתקרב אלי עם השרשרת ביד. ״היא הייתה שבורה, אז תיקנתי אותה והוספתי לה אבן חדשה״ הוא אמר והלך מאחורי. הרגשתי את היידים שלו מזיזות את השיער שלי לצד אחד ואז השאיר לי צמרמורת כשליפף סביבי את השרשרת וסגר אותה סביבי. הסתכלתי למטה לשרשרת והיא הייתה נראת טיפה שונה, אבל שונה לטובה. הייתה עליה אבן ספיר כחולה. אני שונאת כשהוא יודע את הדברים האהובים עלי. היא הייתה יפיפייה.
הופתעתי כשהרגשתי את היידים שלו על המותניים שלי מאחור מחבקות אותי בעדינות והפה שלו היה ממש על יד האוזן שלו. ״את מריחה מדהים״ הוא לחש בשקט וכל הגוף שלי נהייה צמרמורת. הוא נשם עמוק ואני שתקתי לפני שהוא הלך משם. אני לא יודעת איך להגיב אפילו... אני שונאת את ההרגשה שאני מקבלת בגללו. אני שונאת את זה.

************************

הגיע יום ההולדת של אמה וכבר עוד בפלאפון היא נשמעה מתרגשת כמו ילדה קטנה. ״אוקיי אוקיי לכי להתלבש אני כבר רוצה שתבואי״ היא אמרה וצחקתי מהלחץ שלה. ״אוקיי אני באה! רק רציתי להגיד מזל טוב!״ אמרתי לה וניתקתי. שכבתי על המיטה כשידעתי שאין לי כוח לקום ולהתארגן אבל כן התרגשתי בשביל אמה מאוד. ״עייפה?״ שמעתי את הקול של טרוי והתיישבתי. הוא נכנס רק עם מגבת סביבו וגוף רטוב. ״אולי טיפה״ צחקתי כשקמתי. ״באתי לבדוק אם המכופתרת שלי אולי אצלך במקרה״ הוא אמר כשפתח את הארון. ״כן שמרתי אותה כאן״ אמרתי כשקמתי לחפש על ידו בארון. לקחתי את החולצה וכשהסתובבתי להביא לו אותה הבנתי עד כמה אנחנו צמודים.
הוא הסתכל למטה עלי וזרקתי את החולצה שלו על המיטה לפני שהרמתי את היידים שלי לצוואר שלו. ״אני רטוב והחולצה שלך לבנה״ הוא צחק מעביר את היידים שלו למותניים שלי. ״לא משהו שלא ראית בעבר״ צחקתי נזכרת שג׳ייק אמר לי בדיוק את אותו המשפט. טרוי הצמיד אותי לארון והרגשתי את הטיפות הרטובות שלו עלי. ממילא אני מתכוונת להחליף בגדים. השפתיים שלו הוצמדו לשלי וכעבור כמה זמן התרחקו. ״אני צריך להתלבש״ הוא אמר וחייך חיוך קטן וככה גם אני. ״מאיפה יש לך את זה?״ העיניים שלו ננעלו לי על השרשרת, אבל הוא לא היה נשמע כועס. ״סתם... ידיד מפריז שלח לי״ מילמלתי כשלא רציתי לספר את האמת ולא יכולתי לחשוב על משהו יותר טוב. הוא פשוט חייך ונתן לי לחיצה אחרונה על המותניים לפני שיצא מהחדר ואני עמדתי שם נאנחתי על כך ששיקרתי, שוב. מאז שג׳ייק חזר אני משקרת לטרוי יותר מדי.
הסתובבתי בחזרה לארון וחיפשתי את השמלה השחורה. ״ידיד מפריז? אני צריך להתחיל לדאוג?״ ג׳ייק הקפיץ אותי כשעמד בכניסה לחדר. ״לא לימדו אותך שאסור לצותת לשיחות של אחרים?״ אמרתי אבל את האמת, לא יכולתי שלא לחייך כשאני מדברת איתו. ״אל תדאגי, רק באתי להביא לך את זה״ הוא אמר כשהעביר לי מסכה שחורה ויפה בצורה של חתול. הסתכלתי עליה לפני שהסתכלתי למעלה אליו. ״זה ממש חמוד. תודה״ חייכתי והוא ישר חייך בחזרה. ״חמוד? ניסיתי ללכת על סקסי״ הוא אמר גורם לי לצחוק. ״נתראה שם״ הוא אמר לפני שהתחיל להתקדם החוצה. ״נתראה שם? אתה בא?״ שאלתי טיפה מבולבלת. לא חשבתי שהם כל כך קשורים... ״בטח, כולם באים. אפילו טובי בא. אל תהיי כל כך מופתעת״ הוא אמר ומשכתי בכתפיים לפני שהוא יצא החוצה. טובי לא אמר לי שהוא בא.. כנראה לא היה לנו כל כך הרבה זמן לדבר על זה.
אני לא יודעת אם אני שמחה שג׳ייק בא או שאני מתה מפחד על זה...