***נקודת המבט של אלנור***
מצאתי את עצמי אורזת את כל הארון לתוך מליון ואחת מזוודות. אמא שלי זרקה לי כל כך הרבה כדורים ותרופות לתיק שזה כבר מגוחך. "יש שם איפה לכבס??" היא שאלה לחוצה ואני נאנחתי מהלחץ שלה. "כן אמא יש שם מכבסה ממש ליד המעון שלי הכל בסדר" ניסיתי להרגיע אותה בפעם המאה. "אני מאוד מקווה שהמעונות לא מעורבים בנים בנות" אבא שלי נכנס לחדר וחייכתי חיוך קטן. "אתה יכול להרגע אבא, הם לא" חייכתי והוא נישק לי את הראש כשעזר לי לקפל את הבגדים- בכישלון רב.
"איך את נוסעת?? אני לא אסכים למונית ובטח שלא לאוטובוס ו--"
"אני מסיע אותה אמא, תנשמי" טובי נכנס לחדר גם הוא. "למה לא יכולת למתן את הלחץ שלך לכל החודש הזה במקום להביא הכל ביום בו היא נוסעת?" הוא אמר ואבא ואני צחקקנו.
אמא שלי רק גילגלה עיניים והמשיכה לדחוף לי דברים למזוודות. "אני חושבת שזה מספיק אמא. את זוכרת שאני חוזרת כל כמה שבועות כן?" שאלתי כשנעמדתי. "כן אבל אני לא אהיה כאן כדי לדאוג לדברים שלך כשאת חוזרת ואני רוצה שהכל יהיה מוכן" היא התעקשה בזמן שהיא המשיכה לארוז עם אבא שלי, אני וטובי ירדנו לסלון לאכול את הפיצה שהגיעה. "מתרגשת?" אבא שאל אותי כשדחף לפה שלו את הפיצה הגדולה. "אני לא בטוחה... אני רק מקווה שהשותף לחדר שלי יהיה טוב" אמרתי כשלעסתי מהפיצה, מחשבות על ג׳ייק ניסו לחדור לי לראש אבל בכוח העפתי אותן הצידה. "שותף??" אבא שלי שאל מופתע ולא יכולתי שלא לצחוק. "התכוונתי שותפה אבא.. למה אתם כל כך לחוצים?" אמרתי וטובי צחקק.
"בהחלט תצפי לביקורי פתע ממני..״ הוא הנהן וחייכתי חיוך קל.
************************************
"אלנור את מוכנה??" צעקו לי מלמטה. עמדתי בחדר מול המראה והסתכלתי על עצמי בפעם האחרונה. לא בטוחה מה אני חושבת, אבל ידעתי שיש דבר אחד אחרון שאני צריכה לעשות כדי להרשות לעצמי לנסוע מכאן.
ירדתי למטה וביקשתי מכולם לחכות כמה דקות. יצאתי החוצה מהדלת ופניתי מיד לבית ממולי. דפקתי בדלת ובת׳ עמדה מולי. היא עדיין לא נראתה שחזרה לשגרה, לא שאני חזרתי, אבל לפחות ניסיתי... "היי אלנור" היא חייכה חיוך בכוח. "היי בת׳.. אני...אני יכולה לעלות?״ שאלתי נאנחת כשלא ידעתי איך להגיד את זה. ״לחדר של ג'ייק?" זה היה אפילו יותר קשה משחשבתי. היא הייתה טיפה מופתעת בהתחלה, אבל לא מופתעת. היא פתחה את הדלת לרווחה ונתנה לי להכנס. חייכתי אליה חיוך קטן ומיד עליתי למעלה. לא הייתי כאן.. לא הייתי כאן חודשים ארוכים. הכל הציף בי זכרונות שניסיתי להכחיש ולדחוף למאחורה של הראש שלי.
נכנסתי לחדר, שידעתי שאותו תאו ובת׳ השאירו ללא שינוי. הם לא נגעו בו מהיום בו ג'ייק נסע. הכל היה נראה אותו דבר, והריח שלו... אלוהים מה שהריח שלו עשה לי. הרגשתי שאני עומדת לפרוץ בבכי, אבל דחפתי את זה אחורה, אני חייבת פעם אחת להיות חזקה יותר מזה.
נכנסתי לאט לחדר, יודעת לא לשנות שום דבר, בת׳ סופר רגישה בקטע הזה. זה עוזר לה, נותן לה להרגיש שהוא עדיין שם איתה. היא בקושי מרשה למישהו להיכנס לכאן, אבל היא גם יודעת שאני צריכה את זה, יותר מכל אחד.
הבטתי בהכל, המדי גיבוי שלו היו שם, הנעליים שלו, כל התמונות. זה היה כאילו חוויתי את המגע שלו מחדש. זה היה מדהים, אבל מכאיב, וזה למה לא הגעתי לכאן מאז שהוא הלך. זה עושה לי טוב, אבל בעצם זה עושה רק רע. זה היה עוצר אותי מלהמשיך בחיים.
הרמתי את הידיים למאחורה של הצוואר שלי, ופתחתי את הסוגר של השרשרת שלי. הבטתי בי בה, ובאבן ספיר הכחלחלה היפה הזאת. ידעתי שאני צריכה לשחרר. זה הדבר היחיד שיש לי מג'ייק, ואני צריכה להרפות ממנו. הנחתי את השרשרת על המיטה המוצעת שלו, ופשוט השארתי אותה שם. מיהרתי לצאת משם כמה שיותר מהר, פשוט ללכת משם לפני שהכל יצוף אלי בחזרה.
נפרדתי מבת׳ והלכתי מיד לכיוון המכונית. אמא שלי נתנה לי חיבוק מוחץ ומודאג, אבל כבר פרשתי מלנסות להרגיע אותה. "ביי אמא" נתתי לה נשיקה ומיד הסתובבתי לאבא שלי. "לא מאמין שהתינוקת שלי נוסעת לאוניברסיטה" הוא אמר עם חיוך גאה על הפנים שלו. "אתה בכוח רוצה שאבכה?" שאלתי עם חיוך קל. "לא, אני חושבת שראינו אותך בוכה מספיק..." הוא נתן לי נשיקה על הראש ונכנסתי במהרה למכונית. טובי התניע את הרכב וניפנפתי בפעם האחרונה להורים שלי שעכשיו כבר לא היו בטווח הראייה שלי.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב של אחי
Romanceתכירו את אלנור, נערה בת 16 וחצי, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 18 וחצי. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
