"השתגעת לגמרי??? כמה זמן נלחמתם אחד בשני עד שמישהו הפריד ביינכם??" יונגי שאל בדאגה... כאילו שאיכפת לו.
"עד שאחד מהם התעלף מאגרוף שהוא קיבל לפרצוף..." מילמלתי.
"מי זה היה??" הוא שאל.
"זה לא היה אני! אני נשבע! אני רק שרטתי אותם." אמרתי והחזרתי את החולצה.
"אני צריך לשלוח איתך שומר ראש." הוא נאנח "אני כבר חוזר.." הוא אמר ויצא מהחדר. התיישבתי על המיטה בחזרה.. אני לא הייתי המספר הרבה זמן... אז הינה משהו חדש... אני אוהב את יונגי אני ממש אוהב אותו שזה כואב לי.
אני רק רוצה להיות לידו כל היום כל הזמן, כמובן שהוא לא אוהב אותי בחזרה... ואני לא הפסקתי לבכות כל היום אחרי ששמעתי את השיחה שלו עם ג׳ין בבוקר..
זו באמת הסיבה שהתחילו המכות.. אני בכיתי ואז ניגשו אלי ביריונים וירדו עלי על זה שאני בוכה... שיקרתי ליונגי כי ידעתי שאם אני אגיד שבכיתי הוא ירצה לדעת למה... ואם הוא ישאל למה.. אני לא אצליח לשקר לו.
הוא לא רואה אותי כמו שאני רואה אותו, אני באמת חשבתי שאם אני אבלגן לו את החדר הוא ישאיר אותי בבית.. אבל לא זה לא עבד ועכשיו הוא שונא אותי יותר והוא גם הלך לעשות סקס עם איזה מיהשו רנדומלי שזה לא היה קורה מלכתחילה אם לא הייתי מעצבן אותו...
אני רוצה אותו.
אבל הוא בחיים לא יאהב אותי, אני אוהב שהוא מלווה אותי לבית ספר או כשהוא בא לקחת אותי. רק ככה יש לי סיכוי לנשק אותו, זה מרגיש כל כך טוב.
"היי ג׳ימין." ג׳אנגקוק נכנס לחדר ואחריו עוד מישהו שאני לא מכיר, הם סגרו את הדלת אחריהם.
"הייברידדד" האחד שאני לא מכיר התלהב.
"ג׳ימין זה טאהיונג, הבייבי שלי" ג׳אנגקוק הציג את הערפד השני.
"אתה הבייבי שלי" טאהיונג חייך ונתן לג׳אנגקוק נשיקה קטנה.
"מעכשיו ג׳ימין אנחנו ניהיה השומרי ראש שלך בבית ספר. אנחנו נקח אותך לשם ונחזיר אותך הביתה." ג׳אנגקוק חייך והתיישב לידי.
"כן אנחנו נגן עליך" טאהיונג התיישב לידי בצד השני.
"ת-תודה..." מילמלתי והפכתי לחתול כי לא התחשק לי לדבר עם אף אחד עכשיו.
"דיברתם איתו?" יונגי נכנס לחדר וסגר אחריו את הדלת.
"אני לא חושב שהוא ממש במצב רוח.." טאהיונג נאנח..
"כן לאף אחד אין מצב רוח אחרי שהם הלכו מכות..." ג׳אנגקוק אמר "קדימה טאה בוא נשאיר אותם לבד ."
"אוקי" טאהיונג חייך אל ג׳אנגקוק והם יצאו מהחדר.
"ג׳ימיני אתה צריך שאני אעזור לך ללמוד לאיזה מקצוע....?" יונגי שאל. הסתכלתי עליו לכמה שניות ואז הלכתי לשכב על הכרית. עכשיו כשאני חתול אני יכול לבכות בלי שיונגי ישים לב שאני בוכה.
אני רוצה לברוח... זה הולך להיות כואב וקשה אבל להישאר פה זו הייתה טעות.
אני לא יודע מה לעושת... מצד אחד בחוץ אין לי אוכל.. מים בגדים שירותים נורמאלים... ויש גם ערפד שממש רוצה לשתות את הדם שלי.. אבל כאן יש את יונגי... שזה הנורא מכול...
"ג׳ימין... אתה מתכוון להפוך לבן אדם מתי שהו...? אני רוצה לדבר..." יונגי נאנח. הפכתי לבן אדם והסתכלתי עליו.
YOU ARE READING
yoonmin Hybrid & a Vampire
Любовные романы(למי שכבר מכיר את הספרים שלי אז כן זה עוד ספר על ערפדים והייברידים) יונגי הוא ערפד בן מאות שנים, הוא הפסיק לספור באיזה שלב... וג׳ימין הייבריד בן שש עשרה הוא רק תינוק לעומת יונגי אבל יש לא חוצפה. סיפור אהבה בין שני יצורים שדורות אחורה המשפחות שלהם...
