"בייבי..למה אתה לא חוזר לבן אדם..? אני מתגעגע לקול היפה שלך" יונגי נאנח והחזיק אותי עליו בעדינות "אתה לא הלכת לבית ספר היום מה אתה עוד רוצה שאני יעשה?" יונגי שאל.
"הייי יונגי מה קורה?" יון נעמד מול יונגי.
"לא עכשיו יון...אתה לא רואה שאני מדבר עם אהבת חיים?" יונגי אמר ולקח אותי לחדר שלו הוא הניח אותי על המיטה ונשכב לידי "בייבי הולכים לישון צהריים עכשיו וכשאני מתעורר כדי לך לחזור להיות בן אדם או שאני באמת אתחיל לבכות" יונגי אמר וחיבק אותי בעדינות.
נרדמנו ביחד ואחרי כמה זמן הרגשתי זוג ידיים מרימות אותי לרגע חשבתי שזה היה יונגי אבל עוד לפני שהספקתי לפתוח את העיניים שלי הרגשתי משב רוח חזק וכשפתחתי את העיניים שלי הייתי באמצע יער לא מוכר.
אני גדלתי בתור חתול רחוב או יותר נכון פארק, אין לי שום סיכוי בחיים לשרוד ביער לבד. אני לא יודע שום דבר. אני רגיל לאכול שאריות של גלידות, פיצות או המבורגרים שאנשים שכחו לזרוק אבל אני לא יודע לצוד.
הפכתי בחזרה לבן אדם ובדקתי בכיסים שלי לבדוק אם במקרה הטלפון שלי איתי אבל לא.. הוא לא היה שם. החלטתי שאין לי ברירה אלא להתחיל ללכת בתקווה שאני אמצע דרך שתוביל אותי מחוץ ליער לתוך עיר ששם אני יוכל להתקשר ליונגי שיבוא לקחת אותי.
עכשיו אני יודע בוודאות מי זה היה שהרים אותי, זה היה יון המרושע. הוא עדיין אוהב את יונגי. אבל אני יודע שיונגי אוהב אותי והוא בטח התעורר כבר והוא ממש דואג לי.
השמש שקעה וחיות הלילה התעוררו, יללות התנים, שועלים והזאבים הידהדות מכל קצוות היער הטמפרטורה נחתה. היה לי קר, הסתכלתי לשמיים וראיתי את הירח המלא זוהר בעוצמה בילתי מוכרת.. שמצד אחד זה שימח אותי והרגיע אותי שאני יוכל לראות את כל הכוכבים מנצנצים מעלי אבל.. זה רק אומר שאני רחוק מעיר.. או מכל מקום של מגורי אנוש.
כי אם הייתי קרוב זהום האוויר והאור היה גדול יותר ולא הייתי יכול לראות כמות כזאת גדולה של כוכבים.
החלטתי להפוך בחזרה לחתול לטפס על עץ גבוה לנוח, כי זה התחיל להיות ממש קר ואני הייתי נורא עייף.
הפכתי לחתול והלכתי בצעדים מהירים בין השיחים כדי למצוא את העץ המושלם לישון בו את הלילה אבל אז שמעתי צעדים מאחורי. קפאתי במקום וניסיתי להסתתר ואז היה שקט לכמה דקות וברגע שחשבתי שאני בטוח קפץ עלי זאב מאחד השיחים לידי מיד נבהלתי והתחלתי לרוץ והזאב אחרי.
ואז שוב שקט, קיוותי שהזאב איבד אותי באתי לתפס על העץ הקרוב ביותר אלי עד ששמעתי....
"ג׳ימין?" הקול שאל מבולבל. הפחתי לבן אדם והסתכלתי מאחרי.
"באם באםםם!!!" רצתי לחבק אותו, היה נחמד לראות פנים מוכרות אחרי לילה מפחיד וקריר.
"ג׳ימין מה אתה עושה פה?? אתה יודע שיונגי חשב שברחת לו??" באם שאל.
"לא! אני לא יון חטף אותי ושם אותי באמצע שום מקום." אמרתי באם חיבק אותי בחזרה ונאנח.
YOU ARE READING
yoonmin Hybrid & a Vampire
Romance(למי שכבר מכיר את הספרים שלי אז כן זה עוד ספר על ערפדים והייברידים) יונגי הוא ערפד בן מאות שנים, הוא הפסיק לספור באיזה שלב... וג׳ימין הייבריד בן שש עשרה הוא רק תינוק לעומת יונגי אבל יש לא חוצפה. סיפור אהבה בין שני יצורים שדורות אחורה המשפחות שלהם...
