"אההה!!" צרחתי וחרצתי את הציפורניים שלי לתוך היד של יונגי.
"ששש בייבי תנשום עמוק. תרגע. אני יוצא לך את העוקץ אבל אני לא יכול כשאתה מוחץ לי את היד" נאנחתי.
"תוציא את זה כבררר~~" הוא בכה בהיסטריה.
"הינה הוצאתי" אמרתי והנחתי את הפינצטה בצד.
"חרא של דבורה!! שתשרף!" הוא צעק.
"בייבי..." ציחקקתי ומרחתי לו משחה על העקיצה בכתף "אתה שכבת עליה מסכנה הדבורה. גם נבהלה ממך וגם מתה" צחקתי ונתתי לו נשיקה קטנה על המצח.
"מאיפה אני אמור לדעת שיש דבורה על הדשא???" ג׳ימין התעצבן.
"אתה לא.. פשוט שים לב פעם הבאה" לחשתי וניגבתי לו את הדמעות בעדינות.
אחרי שג׳ימין התעורר הוא קם רעב ועם מלא אנרגיות. אז כמובן שמהירתי להכין לו ארוחת בוקר ובזמן הזה נתתי לו לצאת החוצה לחצר לרוץ קצת עד שהאוכל שלו יהיה מוכן.. הוא כנראה לא שם לב לזה אבל הוא נשכב על הדשא ובדיוק איפה שהייתה הכתף שלו הייתה גם כנראה דבורה קטנה. הדבורה עקצה את ג׳ימין כי הוא שכב עליה ואני שמעתי את הצרחה הכי חזקה שאי פעם שמעתי ואני אחד ששותה לאנשים את הדם בעודם בחיים.
חשבתי הוא עומד למות, הוא היה מאוד היסטרי.. הוא עדיין ממש היסטרי אבל זה חמוד.
הייתה לי הקלה כל כך גדולה כשראיתי אותו יושב על הדשא ובוכה. כבר התחילו לרוץ לי כל מיני סיטואציות מלחיצות בראש. המחשבות שלי אפילו לא התקרבו לעקיצה של דבורה... אולי הכי קרוב היה שהכיש אותו נחש.
ואני יודע שזה נשמע כאילו אני לא דואג לג׳ימין... את האמת.. שזה קצת נכון... ספציפית למצב הזה. ג׳ימין הוא יצור, הוא חיי לנצח ומתרפא מהר..תוך משהו כמו חצי שעה זה לא יהיה יותר מציק מעקיצה של יתוש ואולי כבר בגודל של חצ׳קון אבל בכל מקרה מרחתי לו משחה על הפצע כדי להקל את הכאב.
"היונגי~~אני עומד למות??" הוא שאל וחיבק אותי חזק.
"לא" ציחקקתי וחיבקתי אותו בחזרה "זו סך הכול עקיצה של דבורה אתה תחייה אני מבטיח לך" חייכתי "עכשיו בוא איתי האוכל מוכן" הרמתי אותו אלי ולקחתי אותו לתוך הבית.
"אתה חמוד בייבי" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי.
"לא אני לא" ג׳ימין הסתכל עלי עצוב "אני סובל! זה לא חמוד" הוא אמר ונתן לי מכה קטנה על הכתף.
"אוקיי אז את לא חמוד... אתה חמוד מידי~" ציחקקתי ונישקתי אותו חזק "ואתה שלי" אמרתי אחרי הנשיקה "רק שלי" גנבתי ממנו עוד נשיקה קטנה והצמדתי אותו אלי.
"אני רעב" ג׳ימין קפץ ממני ודחף אותי. זה רק נראה שהוא לא אוהב שאני נוגע בו אבל אני יודע שהוא מת על זה. הוא כזה שקוף. גם כשהוא מנסה להיות עצבני ולכעוס יש לו תמיד צד אחד של השפה שעולה טיפה למלעה וככה אפשר לראות שהוא נלחם עם החיוך שלו. אני חושב שזה כזה חמוד שהוא מנסה להסתיר את זה.
YOU ARE READING
yoonmin Hybrid & a Vampire
Romance(למי שכבר מכיר את הספרים שלי אז כן זה עוד ספר על ערפדים והייברידים) יונגי הוא ערפד בן מאות שנים, הוא הפסיק לספור באיזה שלב... וג׳ימין הייבריד בן שש עשרה הוא רק תינוק לעומת יונגי אבל יש לא חוצפה. סיפור אהבה בין שני יצורים שדורות אחורה המשפחות שלהם...
