"נו בייבי אני מצטער על מה שאמרתי... בבקשה תחזור להיות בן אדם. חשבתי שאתה רוצה ללכת לבית שלנו...אני לא לוקח אותך לשם עד שאתה הופך בחזרה להיות בן אדם." אמרתי והרמתי את ג׳ימין באוויר. ניערתי אותו בעדינות כדי לשגע אותו עוד טיפה.
"פליז בייבי... קדימהה" הצמדתי אותו לחזה שלי וחיבקתי אותו.
"קדימה יצור פרוותי קטן שלי..." אמרתי בקול חמוד כדי לנסות לפחות קצת להצחיק אותו. וכשכל הניסיונות החמודים נגמרו הגיע הזמן להיות טיפה יותר מרושע.
"אוקיי ג׳ימין. אם אתה לא הופך עכשיו בחזרה לבן אדם אני לא יעזור לך בהיט." קבעתי. ג׳ימין הרים את הראש שלו אלי והוריד את האוזניים שלו יותר.
"כן כן אתה שמעת אותי. יש לך שלוש שניות. אח-" עוד לפני שהספקתי לסיים את המילה אחת, ג׳ימין כבר חזר להיות בן אדם אבל הוא עדיין בכה.
"סוף סוף, היי בייבי" חיבקתי אותו חזק ונישקתי לו את המצח.
"אתה הבטחת לי." ג׳ימין דחף אותי.
"הבטחתי מה ג׳ימין?" שאלתי מבולבל ומשכתי אותו בחזרה, צמוד אלי.
"אתה הבטחת... אנחנו סיכמנו שהיט זה לא עיניין של משחק. אני באמת סובל היונג!" ג׳ימין כעס. אני מבין אותו אבל אני ידעתי שזה יהיה מה שיגרום לו להפוך בחזרה לבן אדם ולדבר איתי.
"אני יודע בייבי. אני מצטער... אני רק רציתי לדבר איתך... ולנשק אותך" אמרתי והצמדתי אותו בחזרה אלי.
"אני אוהב אותך" לחשתי ונישקתי אותו. ג׳ימין התנתק מהנשיקה והסתובב עם הגב אלי.
"אני מצטער בייבי... אני כל כך מצטער..." חיבקתי אותו חזק כדי שהוא לא יוכל לברוח לי. התחלתי לנשק לו את הכתף ולאט עליתי לכיוון הצוואר שלו.
"היונג תיקח אותי עכשיו לשם." ג׳ימין קבע.
"היונג? לא דאדי...? אפילו לא היונגי?" שאלתי בקול נעלב. ג׳ימין לא ענה. "אוקיי" אמרתי בכניעה ושיחררתי אותו. "אני אשים אותך שם ויעזוב אותך בשקט."
הוא מיד התחיל לרעוד, ידעתי שזה לא הוא.. זה ההיט. הוא לא שולט בזה. הוא מאוד רגיש עכשיו וזה קשה לו. לא הייתי צריך לדבר איתו על הנושא הזה עכשיו...
אני יודע מה הוא חושב. הוא חושב שאני יעזוב אותו שם לבד. אני כבר מכיר את זה.
"אני כמובן גם אהיה שם... אני פשוט לא אציק לך." סובבתי אותו אלי וחייכתי חיוך קטן "אוקיי בייבי?" שאלתי וסידרתי לו את השיער מאחורי האוזן. ג׳ימין הינהן וחיבק אותי חזק. חיבקתי אותו בחזרה והרמתי אותו אלי.
כשהגענו לבית הנחתי את ג׳ימין על הריצפה ושיחררתי אותו לאט.
"אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. עכשיו אני פה רק בשביל מה שאתה צריך." אמרתי והורדתי את החולצה שלי. "למקרה שתצטרך אותי.. אני בסלון" חייכתי אליו חיוך קטן והלכתי לשבת על הספה. ג׳ימין הפך בחזרה לחתול ונעלם לכמה שעות, אחר כך הוא צץ שוב בתור בן אדם בקצה של המדרגות. הוא עמד שם למעלה והסתכל עלי.
"אתה רעב קטני?" שאלתי והתיישבתי בספה "אני הזמנתי סושי" אמרתי עם חיוך. האוזניים שלו הזדקפו במהירות והוא התחיל לרדת במדרגות מהר.
YOU ARE READING
yoonmin Hybrid & a Vampire
Romance(למי שכבר מכיר את הספרים שלי אז כן זה עוד ספר על ערפדים והייברידים) יונגי הוא ערפד בן מאות שנים, הוא הפסיק לספור באיזה שלב... וג׳ימין הייבריד בן שש עשרה הוא רק תינוק לעומת יונגי אבל יש לא חוצפה. סיפור אהבה בין שני יצורים שדורות אחורה המשפחות שלהם...
